דלג לתוכן העמוד
יום שני, 23 באוקטובר 2017
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אלימות כלפי נשים היא פגיעה בחזון ה'

חיזוק התודעה השוויונית בין המינים לא פוגע במסורת ישראל, אלא מהווה צעד לקראת מסורת נכונה יותר לזמן ולמקום שבו נמצאת החברה האנושית בכלל והעם היהודי בפרט

בתחום הרגיש של היחס כלפי אלימות כנגד נשים, יש הרבה יופי במסורת היהודית ויש גם הרבה קושי. אתחיל עם הקושי.

סקירה של הספרות הרבנית במהלך הדורות, מתקופת המשנה עד לפוסקים בימינו, מגלה שהרוב הגורף של רבנים לא מגנים את השימוש באלימות בקשר בין זוגות נשואים. הגישה הנפוצה רואה את הגבר כ"בעל" של האישה, ומכאן ברור שהאישה היא בבעלותו. נטייה בולטת נוספת של הגישה המסורתית, היא לשמור על מוסד הנישואים בכל מחיר, גם במחיר שבו על האישה לספוג את נחת זרועו של בעלה.

פה ושם יש נקודות אור גם במסורת של אבותינו. למשל, גבר המכה אישה בהריון חייב לשלם לה פיצויים. מחקר מסוים מצא, שלנשים היהודיות בימי הביניים היה מעמד יותר חזק בקהילה, והייתה פחות סובלנות לאלימות כלפיהן ויותר רבנים כפו על גברים אלימים לתת גט לנשותיהם.

המצב הנוכחי בחברה הישראלית הוא מתח מתמיד בין מסורת לבין חדשנות. מצד אחד, בחלקים נרחבים של העם היהודי נשמרת בקנאות התפיסה המסורתית שמחלקת את התפקידים בין גברים לנשים, הגבר מפרנס את המשפחה ויכול לשאת בתפקידים ציבוריים ואילו על האישה נגזר להסתפק בגידול ילדים, בישול, נקיונות והתמסרות לשירות של צרכי הבעל. מצד שני, החברה הישראלית מקיימת עיקרון של שיוויון הזדמנויות בעבודה ובלימוד, זכות הצבעה וזכות להיבחר לרוב התפקידים הציבוריים. רואים נטייה הולכת וגוברת לחלוקה יותר שיוויונית של נטל הבית וגידול הילדים.

אני מאמינה שעל פוסקי ההלכה ועל מנהיגי ומנהיגות העם היהודי לברך על כל התפתחות שמקדמת שיוויון הזדמנויות בין גברים לנשים. לא במקרה אנו שומעים על יותר נשים נשואות שנמנעות מלהשתמש במילה "בעלי" ומעדיפות את המינוח "אישי" או "בן-זוגי". זה מבטא מגמה מבורכת ועל מנהיגי ציבור לעודד מגמות אלה במקום לנסות לדכא אותן.

חיזוק התודעה השוויונית בין המינים לא פוגע במסורת ישראל, אלא מהווה צעד לקראת מסורת מעודכנת יותר ונכונה יותר לזמן ולמקום שבו נמצאת החברה האנושית בכלל והעם היהודי בפרט. יש ערכים של המסורת היהודית שעליהן אפשר להישען בדרך אל הטמעת השוויון המיוחל בקרב מנהיגי הציבור השמרניים ביותר.

הסיפור הראשון בתורה על בריאת האדם מדגיש: "ויברא ה' את האדם בצלמו, בצלם ה' ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם." (בראשית א:כז). עלינו לשאוף לחזון ה' שהוא שיוויון מוחלט בין איש ואישה.

בשום מקום לא ראינו שערך האלימות זהה לערך השלום. השאיפה של כל אדם היא לשלום, ונאמר במפורש: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל ישראל". אישה מוכה בבית היא בן אנוש שסובל מאלימות. מי שפוגע בגוף של זולתו הוא האדם שצריך לגנות ולהרחיק מהחברה, כל פעולה אחרת היא עידוד של אלימות בניגוד למצווה עלינו בתורה.

המושג "שלום בית" מופיע בפעם הראשונה בתלמוד. בני זוג אמורים לעשות מאמץ גדול כדי לשמור על "שלום בית", והאחריות על כך נופלת גם על הגבר וגם על האישה. אין להשלים עם מצב שבו נשים אשמות באופן אוטומטי עם הן סובלות מבעל אלים.

אנחנו "עם הספר" ומתחנכים לאור האמירה שהעולם נברא בדיבור. כהורים אנו מסבירים לילדים הקטנים שלנו ש"לא משתמשים בידיים אלא משתמשים במילים”. כל הורה יודע שהחינוך הכי טוב לילדיו הוא לשמש כדוגמה אישית וכך גם על גדולי המנהיגים, בחברה החילונית ובחברה במסורתית, לשמש כדוגמה לשינוי העמוק שיש להנחיל בקרב הציבור שלהם ביחס כלפי אלימות כנגד נשים.

מי ייתן שנרבה באהבה, בדיבור, ובשלום בבית, ברחוב, ובארץ.

הרבה סטייסי בלנק

 

הרבה סטייסי בלנק

rabbi.stacey@yahoo.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?