דלג לתוכן העמוד
יום שני, 18 בדצמבר 2017
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

דרכים צדדיות

שני זוגות לא צעירים, אך חדורי רוח הרפתקנית ובעלי תעוזה, הגיעו מהוד השרון אל מושב עגור בשפלת יהודה כדי להגשים חלום על משק יין קטן ואינטימי. זה הסיפור שלהם

רבים במטה יהודה מכירים את אותם זוגות, שכאשר ילדיהם עוזבים את הבית והם חווים את "הקן המתרוקן", בוחרים למכור את הבית הגדול שביישוב הכפרי הקטן ולעבור אל העיר הגדולה, עם עדיפות ברורה לתל אביב. פסטיבל היין ה-19 חושף תופעה הפוכה, שבה זוגות בוחרים לנטוש את הסביבה העירונית, להקים את ביתם בנחלה חקלאית במטה יהודה ולהתמסר לייצור יין ולעבודת האדמה, כחלק בלתי נפרד מהיומיום שלהם. ודווקא במושב עגור שבשפלת יהודה התופעה הזו בולטת למרחוק.

מושב עגור רחוק מאוד מההגדרה של "יישוב יוקרה". הוא נמצא בשוליים הדרום-מערביים של מטה יהודה ובלב תושביו הוותיקים עדיין חרוט הריחוק והניתוק מהעיר הגדולה. רוב הבתים צנועים למראה, המרחב הציבורי עזוב ומוזנח, מבנה הצרכניה נטוש ועמוס בגרוטאות, מרכז חלוקת הדואר חשוף לפגעי מזג האויר והכבישים הצרים ממתינים לשכבה חדשה של אספלט שמתמהמהת מזה שנים.

אך החוויה של ההזנחה שליוותה את המושב הזה במשך עשרות שנים משתנה כאשר נכנסים ל"יקב הדר” בנחלה של בני הזוג בת שבע ופיטר מארק. בחזית המרפסת של הבית נפרסים לעיני המבקר המשתאה ששה דונמים של כרם מטופח ממנו מייצרים בני הזוג את היין שלהם. פיטר, איש גבוה ולולבי חבוש קסקט, מחכה לי במרפסת.

חלום לעשות יין מהכרם שלנו. בת שבע ופיטר מארק, יקב הדר

את עגור הכירו בני הזוג דרך הרגליים, כלומר אחרי שרכבו כאן יחד עם קבוצת הרכיבה על האופניים שלהם. "אנחנו מאוד רצינו לקנות את הנחלה שבה גרים היום היינץ ולאה מטלר אבל זה לא הסתדר כי המחיר היה יקר מדי עבורנו. אז הגשמנו את החלום בנחלה אחרת, חלום נחמד לא? “, שואל-עונה פיטר.

בני הזוג מארק ניהלו במשך רוב חייהם קריירות רחוקות מאוד מחקלאות. פיטר הוא נגן הקונטרבס הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואילו בת שבע היא אמנית ושחקנית, שניהלה עד לאחרונה את תיאטרון הבובות “תיאטרון מעשיות" והופיעה איתו לפני ילדים בכל רחבי הארץ.

אני חושב לעצמי, שאם היו אומרים לכורדים הוותיקים של עגור שבעתיד המושב שלהם יהפוך למשאת הנפש של מוסיקאים ושחקני תיאטרון העומדים בפני השלב השלישי בחייהם, הם היו פורצים בצחוק רם.

 

מוסיקאי ואשת תיאטרון

פיטר, 65, נולד במילווקי ארה"ב, גילה את הנגינה בקלרינט בגיל 13, אחר כך התאהב בקונטרבס, ובגיל 19 הפך לנגן הקונטרבס הראשי של תזמורת הפילהרמונית של אדמונטון בקנדה.

ב-1976 הגיע לביקור אצל קרובי משפחה ישראל כשהוא בדרכו ללמוד אצל אמן קונטרבס איטלקי. בארץ הוא הכיר את המנצח של התזמורת הסימפונית בחיפה שביקש ממנו לנגן בתזמורת, משם התגלגל לפגישה עם המנצח של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, זובין מהטה, שהציע לו לנגן בתזמורת לאחר שיסיים את לימודיו באיטליה.

בין לבין הכיר את בת שבע, שחקנית ואמנית תיאטרון בובות, השניים נישאו והביאו לעולם ארבעה ילדים הפזורים כיום בכל רחבי הארץ: יותם המתגורר בקיבוץ עירוני בחיפה, עודד המתגורר במצפה רמון, איה המתגוררת במושב בית הלל ומיקה החיילת המשוחררת שנותרה בבית בהוד השרון. בני הזוג מטופלים בשני "ילדים מאומצים", ממדו הגיניאי שאיבד את כל משפחתו במלחמה, ובת ממוצא אתיופי שחולצה מבית הוריה שאינו מתפקד.

כאמור בני הזוג עוסקים בספורט בקביעות. בשנים האחרונות הם רוכבים על אופניים ובת שבע חובבת טיולים וברזומה שלה מופיע גם הר הקילמנג'רו עליו טיפסה וגם ריצות מרתון.

"הסתכלנו אחד על השני ואמרנו – קנינו". לאה והיינץ מטלר, יקב מטלר

 

שורש הענין

אל היין הם הגיעו דרך תחביב האפייה של פיטר, שהתפתח לתחביב של עשיית בירה. לאחר שחברים של גיסו עניינו אותו ביין, הוא החל ללמוד גם את המלאכה הזו שאת חלקה כבר הכיר מההיסטוריה השמרית שלו. בשנת 2008 הכין 54 ליטרים יין בלי כל ידע מקצועי ולאחר שהיין הניב מחמאות, החליט להגדיל את נפח הייצור. הניסיון הבא היה כישלון צורם אולם ניסיון לתקן את העוול, הביא אותו לעבודה ביקב ויתקין במהלך בציר 2010. "שם ממש למדתי מה זה יין, מה הם הענבים ומי הם האנשים שעושים יין. בקיץ 2011 ו-2012 חזרתי שוב, הייתי שוטף ארגזים, סוחב חביות, יושב עם סטאז'רים. מהשיחות על יין לומדים הרבה".

בני הזוג עברו מדימיג'אנים לחביות אבל פיטר, כמו כל אמן רציני, חתר אל המקור השורשי של היין. “זה אחרת כשיש כרם שלך ואתה יודע שהיין הזה נעשה מהענבים האלה, והיין ההוא נעשה מהענבים ההם". כיום הם מייצרים כ-2000 בקבוקי יין מהכרם שלהם שבו יש ענבי קברנה פרנק ענבי סירה.

להיות בעל כרם יין זה נשמע מאוד רומנטי, אבל יקב שמייצר 2500 בקבוק זה פרנסה ?

פיטר: "אנחנו לא רוצים להתפרנס. יש לנו פנסיה. רק להחזיר הוצאות. אמרנו שלא נעלה על שמונה חביות, שהן כ-2500 בקבוק".

בת שבע: "אנחנו לא יקב גדול, ולכן כשאנחנו תלויים בענבים של מישהו אחר אנחנו תמיד אחרונים בתור מבחינת הכורם. אנחנו לא רוצים להיות תלויים בכורמים".

 

מושב בלי גדר

לפני כארבע שנים הם רכשו את הנחלה בעגור ופיטר מיד מצא יתרונות: “אם מסתכלים על המפה של ישראל, עגור נמצאת בלב הארץ בדיוק ולכן אין פה גדר. זה מקום מדהים, אתה יושב פה עד שתיים בלילה וכל כך שקט ורגוע פה".

בת שבע: "בהוד השרון גרנו בתוך פרדסים, אבל עם הזמן מצאנו את עצמנו מוקפים בבניינים..ומאוד רצינו להיות קרובים לקרקע".

לבית בעגור הם עברו סופית לפני חצי שנה. יש להם חלקה של ענבי יין הצמודה לבית והבציר מתנהל בעזרת חברים.

אתם מרגישים כמו חלוצים, פורצי דרך לזוגות נוספים שמחפשים הרפתקה לקראת הגיל השלישי?

בת שבע: "אני חושבת שאנחנו פותחים משהו, העתיד של החקלאות נמצא בהשקעות בתיירות כפרית ולבעלי הנחלות אין כסף להשקיע, אלה משפחות גדולות עם ששה או שמונה ילדים, הנכס העיקרי של ההורים הוא הנחלה, והפתרון הוא למכור את הנחלה. ומי רוצה להיות חקלאי? לכן, נראה לי שאנחנו לא נהיה היחידים".

בינתיים פיטר פותח את האדום של 2016. יין עם גוף בינוני, פירותי ונעים לשתייה. "יין צריך להיות פאן”.

לאן תרצה לקחת את היין שלך ?

פיטר: "הכיוון הוא להתמחות בענבים שיש לי, שהם סירה וקברנה פרנק. עד שנתחיל לבצור את הענבים של היין הלבן. קברנה פרנק זה יין ששותים בחוץ, כאן, מול הנוף של הכרמים, עם חביתות וסלטים”.

במהלך חודש הפסטיבל מקיימים בני הזוג מארק שני אירועים מוסיקליים, המבוססים על מוסיקה קלאסית לצד שתיית יין. כל הכרטיסים לשני האירועים נמכרו מראש(!). האם זה מרמז על העתיד של התיירות הכפרית בעגור?

נטשתי את האופנוע והתחלתי בשלב חדש בחיים. היינץ מטלר

 

הרפתקה ימתיכונית

מהיקב של פיטר ובת שבע מארק נוסעים כמה מאות מטרים ונכנסים אל "יקב מטלר" של בני הזוג היינץ ולאה מטלר. גם הם הגיעו מהוד השרון. שני הזוגות מכירים מזה שנים רבות ובנותיהן הצעירות חברות בלב ובנפש.

אנחנו מתיישבים במרפסת רחבת הידיים של הבית והיינץ מוזג לכוס יין שעשה מבלנד של כמה ענבים, עודפים שנותרו בחביות. היין טעים, עם גוף עשיר ומלא ופירותיות קלה.

הנוף שנשקף ממערב הוא של הכרם המשפחתי. השמש שזורחת בנחת מחממת את העניינים. "אתה לא נשמע מקומי", אני מחייך, והיינץ מחזיר בחיוך, "נולדתי בשוויצריה אבל היום אני כורדי".

הוא נולד בחלק הגרמני של שוויצריה, בשולי העיר ברן. בילדותו הוא הכיר את משפחתו של סטפן מסרלי-קדמי, יצרן הנעליים בעבודת יד משריגים, “כילד הייתי מסתובב בחווה של ההורים של סטפן שגידלו שם חזירים וסוסים”. לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים והוכשר כמהנדס טקסטיל, הוא נישא בפעם הראשונה ונולד לו בן. הנישואים לא צלחו ובשנת 1969 התגרש ויצא לטיול ארוך בדרום אירופה עם בת זוגו דאז על אופנוע טריומף בונוויל 650 סמ"ק .

ב-1974 נגמר לו הכסף וכצעד אחרון לפני התמסדות יצאו הוא וחברתו להרפתקה במדינה מזרח תיכונית קטנה שליקקה אז את פצעי מלחמת יום הכיפורים. “שטנו במעבורת לנמל חיפה וירדתי בנמל עם האופנוע ו-50 פרנק שוויצרי בכיס. ומה עושים כשאין כסף? הולכים לקיבוץ".

הוא נשלח לגליל ים, משם לגבעת ברנר, ומשם עבר לעבוד בבניין דירות לעולים חדשים בערד. כשביקש לחזור לגבעת ברנר הוא קיבל תשובה שלילית. יחד עם בת זוגו התייצב במשרד של התנועה הקיבוצית לשיבוץ מחדש, הפקידה שמחה לראות אותם ואמרה: "אתם בדיוק האנשים המתאימים ללכת להיאחזות חדשה, נואייבה בסיני".

זוג השוויצרים הצעירים לא נבהל וכשהם רכובים על הטריומף בונוויל, יצאו לדרך עד שהגיעו לנואייבה. “בנסיעה הרגשתי כמו פיטר פונדה ודניס הופר בסרט "איזיריידר" “.

 

גן העדן האבוד

בנואייבה גילו את כשרונו המכני של היינץ ומזכירות הקיבוץ הורתה לו לפתוח מוסך לתיקון טרקטורים. חמוש בפנקס צ'קים פתוח, כשהוא לא יודע לכתוב בעברית, נסע לתל אביב וקנה ציוד בכסף רב, “עד היום מדברים בחנות על השוויצרי הזה שהגיע עם פנקס צ'קים ולא ידע איך לכתוב צ'ק”, הוא מגחך.

בנואייבה הוא ניהל את המוסך והדריך טיולים באזור, למד לצלול ובעיקר נהנה מהחיים. מאוחר יותר קיבל לאחריותו את הגנרטורים. גם הבדואים באזור הכירו ואהבו את הענק הבלונדיני שעזר להם לתקן את כלי הרכב והגנרטורים שלהם ועד היום הם זוכרים אותו לטובה.

את הפינוי מנואייבה הוא מתאר כ"גירוש מגן עדן". ב-1981 הוא יצא בדרכו צפונה והתיישב ברשפון ואחר כך ברעננה. עסק במכונאות רכב ובעיקר התמחה בנושא של אופנועים, תוך שהוא מאלתר ללא הפסקה, דבר שהוציא לו במהירות שם של “קוסם” בקרב חובבי האופנועים בארץ.

יין צריך להיות פאן. פיטר מארק בבציר

 

האופנוען והגננת

כשעבר לגור בהוד השרון הכיר את לאה, בת להורים יוצאי עירק, שאימה, אבלין ז"ל, הייתה מנהלת משק הבית של משה דיין ובישלה במשך 30 שנים בביתם של יצחק ולאה רבין ז”ל. השניים הפכו לזוג, לאה היא גננת ובעלת גן פרטי בהוד השרון והיינץ החל לעבוד בתחום השכרת הגנרטורים והתמחה במתן שירות של גנרטורים לצוותי טלוויזיה זרים. בינתיים נולדו לבני הזוג שלוש בנות: צוף, טס ודניאל הצעירה.

על חיים של עבודה וקריירה מספר היינץ: "ביום שבו רבין נרצח עבדתי במשך חודש וחצי 24 שעות רצוף. חייתי בתוך הרכב, צמוד לגנרטור. אני לא רואה את הבית, וכל הכסף לא היה שווה את זה, חיפשנו משהו אחר".

לפני כמה שנים עבר היינץ תאונת דרכים קשה שבעקבותיה נאלץ לשהות בבית החולים במשך חצי שנה. בכספי הפיצויים הם מימנו כמה הרפתקאות נדל"ניות שבסופן, אחרי עליות ומורדות, נותרו עם רווח נאה. החיידק לחיים שלווים וצמודים לקרקע פעם בבני הזוג והם החלו לחפש נחלה באחד המושבים בצפון הארץ.

אחרי שהתאהבו בבית על גדות הנחל במושב בית הלל, והתאכזבו לגלות שהעיסקה לא תצא לפועל, הגיע רעיון חדש. על הדרך שבה הכיר את מושב עגור, מספר היינץ: “אני רוכב על האופנוע 1000 סמ"ק, בכביש 353, הנוף נהדר, אני במהירות של 160-180 קמ"ש, ואז מגיע עיקול חד בכביש, אני לוקח את העיקול ורואה בזווית העין נחלה עם גדר בוגנוויליה משגעת. אמרתי ללאה ראיתי מקום משגע והיא אמרה, בוא נתחיל לחפש שם בית. לקחנו מתווך, שאחרי הרבה בתים הביא אותנו לפה, הסתכלנו זה על זה ואמרנו – קנינו".

הנחלה שרכשו נזקקה לעבודה אדירה. החצר הייתה מלאה בגרוטאות אותן פינו בעזרת פועלים. הכרם רחב הידיים, הצמוד ליקב עגור של שוקי יישוב, היה מוזנח. היינץ לא היה בטוח שהוא רוצה לעשות יין, עד שלאה אמרה: “אם לא עושים יין אז מוכרים ועוזבים”. "טוב”, צוחק היינץ, “התחלתי לעבוד בכרם, נטשתי את האופנוע מטעמי בטיחות ונכנסנו לשלב אחר בחיים".

כיום בני הזוג מייצרים במסגרת היקב כ-2500 בקבוקים אותם הם מוכרים בסופי שבוע, ולצידם גם ריבות מעצי הפרי שבחצר, ושמן זית מעצי הזית. הם מפעילים שני צימרים ומציעים לאורחים שלהם חוויה קולינארית אותנטית, כולה תוצרת יד. מומלץ בהחלט.

 

 

 

יקב הדר, משק 13, מושב עגור. להזמנות 054-4612812

 

יקב הדר, משק 18, מושב עגור. להזמנות 050-2802554

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?