דלג לתוכן העמוד
יום שני, 23 באוקטובר 2017
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הצעיר הארי פוטר ורוחות המלחמה

קברו של "הארי פוטר", החייל ההרפתקן

עברו מספר שנים מאז ימי התיכון מלאי ההרפתקאות של הארי פוטר הצעיר, הזמן עבר ועיר מגוריו באנגליה נראתה שקטה מתמיד. השגרה חזרה לרחובות ואווירה רגועה ורדומה שרתה ברחובות. הארי פוטר התקשה להתרגל לאותו שקט וחיפושיו אחר הרפתקאות חדשות הובילו אותו לעזוב את ביתו הקטן ולהפליג באונייה אל מעבר לים בחיפוש אחר ריגושים חדשים.

נדודיו הובילו למזרח, לאותו למקום שהזכיר לו את אגדות אלף לילה ולילה שקרא בשקיקה מתחת לשמיכה בילדותו. אך אגדות לחוד ומציאות לחוד. "הארי פוטר" של תחילת המאה ה-20, שברח מביתו והתגייס כחייל מן השורה לחטיבה וורצ'ייסר של הצבא הבריטי, מצא את מותו ברחובות חברון כאשר שיירתו הותקפה על ידי ערבים מקומיים. הוא נקבר לצד חבריו לשיירה בבית הקברות הבריטי שברמלה, יחד עם עוד אלפי חיילים בריטיים שנהרגו בישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים והיום קבריהם מהווים מוקד לתיירים מהארץ ומחו"ל.

במציאות בה אנו חיים, כאשר אנו מוקפים בכוחות הקוראים בגלוי להשמדת המדינה היהודית, קשה לנו להבין איך אנשים שיכלו להמשיך בשגרת חייהם בשלווה יחסית, מעדיפים לעזוב הכול, להתגייס לצבא ולהישלח לקצה העולם, על מנת להילחם בקרבות, שהיו יכולים בקלות להימנע מהם. אך אם רגע נרחיב את נקודת המבט שלנו ונביט לרגע מעבר לזווית הראייה הישראלית הצרה, נראה שמלחמות היו מאז ומעולם, וצעירים התגייסו לצבאותיהם, מסיבות של מצוקה כלכלית או מסיבות של חוסר מעש, כשחלקם מובלים על ידי רוח הרפתקנית.

המספרים של החללים בצבאות המערב שנלחמו במלחמות הגדולות של תחילת המאה ה-20 הם בלתי נתפסים בעליל והצצה קטנה לעברם יכולה לשנות את כל הדרך בה אנו חושבים. ב-45 השנים הראשונות של המאה הקודמת התחוללו שתי מלחמות העולם, בהפרש של 20 שנה בלבד זו מזו. סביר יהיה להניח שמספר השיא של ההרוגים באותה מאה שייך לחיילים – כ-40 מיליון בסך הכל. אך סכום זה מתגמד לעומת כמות האזרחים (גברים נשים וטף) שנרצחו במהלך המאה ה-20 בידי משטרים רצחניים.

הזוועה של השואה, שהמיט המשטר הנאצי על יהדות אירופה, היא כה גדולה ומשתקת, עד כי כל העולם מכיר ולומד עליה ואפילו מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו הפך אתר לעלייה לרגל למליוני תיירים בשנה. אך מעטים יודעים ולומדים על הרצחנות של משטרים אחרים כלפי האזרחים שלהם.

כדאי לזכור ולדעת, במהלך המאה ה-20 נרצחו מעל ל-170 מיליון (!) אזרחים ברחבי העולם בידי המשטרים שלהם. נתון מפתיע הוא שגרמניה הנאצית, על כל האכזריות המטורפת שלה "הצליחה" להגיע רק למקום השלישי בכל מה שקשור לרצח עם, סין וברית המועצות עוקפים אותה בהיקף ההרג של אזרחיהם שנעשה במספרים הרבה יותר גדולים.

המספרים הם 'בלתי נתפסים', ואני לא כותב את זה כביטוי אלא כעובדה אנושית. כעם שמשנן את האמרה "כל אדם הוא עולם ומלואו" - אין לנו שום דרך בה התודעה האנושית יכולה להתמודד עם המספרים העצומים של מי שנטחנו בגלגלי השיניים של מנהיגיהם ה”מהפכניים”.

הדרך שלנו להזדהות עם מקרי זוועה כאלו, כפי שתעשיית סרטי המלחמה של הוליווד גילתה, היא להתמקד באדם אחד ורק דרכו להצליח ולהזדהות עם אותם כתמים שחורים של ההיסטוריה האנושית. אם זה הסרט 'להציל את טוראי ראיין', או 'הסרבן' או 'מכתבים לאיוו-ג'ימה'. לפני הצופה אמנם נפרש חלק קטן מזוועות המלחמה הגדולה, אך הסרט מצליח להעביר את התחושה על מה שחווים החיילים והאזרחים האומללים שנקלעו לתוך הקרבות.

הסכסוך בין צפון קוריאה לארצות הברית נראה, לפחות על פי התקשורת, כפתיל אותו שני המנהיגים מציתים משני צידיו. הנחישות שהם מפגינים כלפי האפשרות לפתוח במלחמה מעלה הרבה שאלות איתן אנו מתמודדים מאז הקמתה של מדינת ישראל. האם כדאי להימנע ממלחמה בכל מחיר? מה המשמעויות שיהיו למלחמה על השחקנים המעורבים ועל המדינות השכנות להם? מה יהיה המחיר שישלם העולם אם יתרחק מהצבת גבולות למדיניות מתגרה של מדינה מטורפת?

השבועות האחרונים מרמזים על מתיחות עולה וגואה. מאז ימי המלחמה הקרה, שנעצרה על סיפו של עימות גרעיני בשנת 1963, העולם קרוב יותר מתמיד לשימוש בנשק גרעיני. כדאי לזכור שאמנם את קברו של "הארי פוטר", החייל ההרפתקן, באים לפקוד בגלל הקוריוז המעניין, אך מאחורי כל מצבה באותו בית קברות עצום, ומאחורי כל נפש שנכרתה מהעולם הזה, בין אם זה בסכסוך מלחמתי או על ידי משטרים אכזריים, יש ילד, גבר או אישה שסיפור חייהם נקטע באיבו בעקבות החלטות ומעשים של מנהיגים.

לפני יום כיפור הצטרפתי להרצאה של אבי על מלחמת יום כיפור, בה הוא השתתף כקצין שחצה את התעלה בסיני. סיפורי מלחמה מרבים להבליט את רוח הקרב, הנחישות, הכיבושים והקרבות, אך לא את תוצאות המלחמה על נפש האדם.

לאחר ההרצאה סיפר לי אבי על אותו קב"ן (מושג שעד המלחמה הוא הכלל לא הכיר) שהסתובב לאחר הקרבות בין החיילים ולקח חלק מהם לאשפוז. כאשר אבי ביקר את אותם חיילים לראות מה שלומם עלה בו כעס גדול כלפי המערכת הצבאית. הוא ראה את החיילים שנלחמו איתו שכם מול שכם מתנהגים כמו "זומבים" ובהמשך הוא הבין שאותו אשפוז היה בעקבות המהלומה הנפשית "פוסט-טראומה" המלווה רבים מהנערים אשר נמצאים במצבי לחימה.

תסמיני פוסט הטראומה הנפוצים כל כך בימינו רק מראים את חוסר ההלימה בין הרצון שלנו להילחם, שהוא חלק מהטבע האנושי ואותו אנו חולקים יחד עם שאר בעלי החיים, לבין היכולות הטכנולוגיות שלנו, שהופכות את המלחמות למשהו שהוא גדול הרבה יותר ממה שנפש האדם מסוגלת לספוג. מה העתיד צופן לנו? גם טובי הפרשנים לא מצליחים לנבא, אך נוכל רק לקוות שכאשר העולם בוער מסביבנו לא ניאלץ גם אנחנו להיכנס ולחוש את רוחות המלחמה הלוהטות על פנינו.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?