דלג לתוכן העמוד
יום שני, 23 באוקטובר 2017
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"הם הצילו את היישוב"

שער בידו בהר אדר, בבוקר שאחרי האירוע

בבוקר שאחרי הפיגוע הרצחני שורר שקט ביישוב הר אדר. התושבים מכונסים בבתיהם מנסים לעכל את האירוע הנורא, מנסים להבין איך האירוע הזה משפיע על שגרת החיים שלהם. על דבר אחד יש הסכמה כללית: כוח האבטחה של היישוב הציל את חייהם של רבים בכך שמנעו בגופם את כניסתו של המחבל הרצחני.

בשער בידו, השער שאליו מגיעים הפועלים מכפרי הסביבה כדי להיכנס לעבודת היום שלהם, מסתובבים רק שוטרי מג"ב וחיילים. עמדת הבידוק עומדת ריקה, רק הזגוגיות המנופצות מעידות על מה שהתרחש כאן רק לפני 24 שעות. בסמוך לשער צועדות שתיים מתושבות היישוב בבגדי ספורט. אתן לא חוששות, אני שואל, “לא, ולא שוברים שיגרה" הן עונות בחיוך נחוש ומממשיכות לצעוד.

ראש המועצה המקומית הר אדר, חן פיליפוביץ' היה פחות אופטימי בנוגע לשיגרה העתידית של היישוב. בהודעה ששלח לכל תושבי היישוב הוא הודעה שנפער סדק בבועת הפסטוראליה של הר אדר: “שוחרי שלום אנחנו אך ניצבים אל מול מציאות אכזרית המעודדת אלימות ורצח, אצל שכננו מעבר לגדר ומנסה להחריב קשר שנבנה במשך שנים רבות. בתקופה הקרובה נבחן ביחד עם גורמי הבטחון את ההתנהלות והמדיניות העתידית".

המאבטח אור אריש ז"ל

המחבל עורר חשד


"הכרתי את המחבל כמו שהכרתי את כל שאר הפועלים שנכנסו מדי יום דרך המעבר ליישוב”, סיפר ביום רביעי (27.9) רכז הבטחון של היישוב, עמית שטיינהרט, שנפצע קשה באירוע, למפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי. "הוא תמיד היה בין האחרונים להיכנס ואתמול משהו בהתנהגותו עורר את החשד שלי, גם כי לבש ז'קט ביום חם”.

"פנינו אליו שיציג את אישור העבודה”, המשיך שטיינהרט לתאר את שאירע, “בשלב הזה הוא התמהמה מעט ואז פתח את הז'קט והחל לירות במאבטחים שלי ובלוחם מג"ב. הם חברים שלי, אחים ממש. ברגעים אלו גם אני נפגעתי בכתף. על אף הכאבים שאחזו בי שלפתי האקדח שלי ויריתי לעברו. בשלב הזה ראיתי את המאבטחים שלי ואת לוחם מג"ב שנלחמו בגבורה, שרועים על הרצפה. צעקתי לעברו שהוא הרג לי שלושה ילדים ויריתי שוב לעברו. בשלב הזה כבר הגיעו שאר הכוחות ומד"א שטיפלו בנו. אני חושב שכבר אז הבנתי שאיבדתי את המאבטחים שלי ואת לוחם מג"ב סולומון חברי, זכרם לברכה".

המחבל, נימר מחמוד אחמד ג'מל שביצע את פיגוע הירי הקטלני, הוא עובד ותיק ואהוד בקרב תושבי היישוב והחזיק בהיתר עבודה חוקי במרחב התפר באזור יהודה ושומרון. הוא נשוי בן 37 מבית סוריכ ואב לארבעה, ללא עבר ביטחוני. לאחרונה הועסק כעובד נקיון בבתי התושבים, ושיתף את מעבידיו במצוקות האישיות שלו על רקע משבר בנישואיו ועזיבתה של אשתו לבית הוריה שבירדן. אחד התושבים בהר אדר שהעסיק אותו בביתו, טוען כי פיטר את ג'מל לפני כשבועיים לאחר שזיהה בו "בעייתיות".

המאבטח יוסף עותמאן ז”ל, אבו גוש

"חשבנו שסיים משמרת"

 

הקטלניות של הירי של ג'מל הביאה למותם של שלושה צעירים מכוח האבטחה שהיה בשער בידו. לוחם מג"ב, סולומון גברייה ז"ל (20) מבאר יעקב, המאבטח הוותיק יוסף עותמאן ז"ל (25) מאבו גוש והמאבטח שהצטרף לאחרונה לכוח האבטחה, אור אריש ז"ל (25) תושב הר אדר.

יש סמליות מסויימת בכך שבפיגוע הזה נרצחו שלושה נציגים שעליהם מושתת כוח האבטחה המקומי: נציג משמר הגבול, נציג מקומי ונציג של הכפר אבו גוש הסמוך.

עיסאם עותמאן, אביו של המאבטח יוסף עותמאן, שימש בעצמו במשך שנים רבות בכוח האבטחה של הר אדר אמר לכלי התקשורת: "בהתחלה לא עבר לי בראש שזה הבן שלי כי התקשרנו אליו והוא לא ענה. חשבנו שהוא סיים משמרת והלך לישון, אבל כשביררתי, גיליתי שזה הבן שלי. זה היה בוקר קשה מאוד, לא ציפיתי לבוקר כזה. לא מאחל אותו לאף אחד".
עוסמאן הוסיף כי הוא ומשפחתו צ'צ'נים ואינם רואים בעצמם ערבים: "המחבל הפלסטיני לא ראה את בני במיליון אחוז בתור בן מיעוטים או ערבי. הוא פגע בו כמו שפגע בשאר החברים שלו. אנחנו צ'צ'נים. הם לא העם שלנו, חד משמעית. אנחנו סומכים על צה"ל שיטפל במחבלים ועל ראש הממשלה שינקוט ביד קשה מול האנשים המתועבים, המרצחים".

בביתו של המאבטח אור אריש שרר בבוקר שאחרי האירוע אבל כבד ותחושת הלם. “הוא בכלל לא היה צריך להיות במשמרת הזו", בכתה אמו, “הוא רצה לחסוך לקראת הלימודים ואמר שזה עבודה טובה קרובה לבית. רצה לעשות כמה שיותר משמרות. לפני שבוע הוא עשה מסיבה לכל החבר'ה של האבטחה אצלנו בבריכה. אפילו את האח שלו שהשתחרר מצה"ל הוא שיכנע לבוא לאבטחה. אני בכלל לא קולטת שהוא לא פה".

הפצוע הקשה באירוע, הרבש"צ עמית שטיינהרט, 33, נפגע בעבר בתאונת אימונים במהלך שירותו הצבאי ועבר תהליך ארוך של שיקום. "פעלת בגבורה והצלת חיים”, אמר לו מפקד מחוז ירושלים, “שילמת מחיר ונפגעת, אך בגופך הצלת חיי אדם. זה התפקיד שלנו כאנשי כוחות הביטחון, לעמוד בחזית , למנוע ולהדוף ניסיונות פגיעה בחפים מפשע. ובמקום הזה הייתם, אתה, המאבטחים והלוחמים".

לוחם מג"ב סולומון גבריה ז"ל

העולם שלנו נופץ

 

בבניין המועצה המקומית מנהל ראש המועצה ישיבה של צוות החירום. אחת מעובדות המועצה מספרת כי אתמול היא החליטה שלא לשלוח את ילדיה לבית הספר. “בגלל שלא שלחתי אותם לבית הספר הם לא התקשו להירדם. הגדול לא שאל שאלות אבל ילדים של חברות שלי לא הצליחו להירדם. הם פחדו, והיו בחרדה. זה מפחיד. פתאום אף אחד לא נותן לילדים שלו להסתובב לבד. הרי כאן תמיד מסתובבים לבד. אתה לא יודע מה יקרה כשהפועלים יחזרו ליישוב. אני לא יודעת מה לעשות. יש לי מנקה שאני מרגישה מאוד חופשית איתו. מה יקרה אם הוא יחליט להשתגע עלינו? “

"העולם שלנו נופץ”, היא ממשיכה, “מעולם לא היה לנו אירוע בטחוני. אנחנו תמיד מרגישים מאוד בטוחים. אני לא נועלת את הדלת. הכל פתוח. אין תחושה של פחד. פתאם אומרים לי תנעלי ליתר בטחון. פתאום אני חושבת שהילדים שלי יהיו לבד בצהרים. אני בטוחה שזה יעבור, החיים יותר חזקים. אבל זה מפחיד”.

- תחזרי להעסיק את עובד הנקיון שלך ?

"זה ייקח יותר זמן עד שיחזור האמון בעובדים שמנקים את הבתים שלנו. אני לא מצליחה להבין למה הוא עשה את זה, הוא רצה להרע לעצמו...אבל הוא הרס להרבה אחרים את הפרנסה...ובכפר, אני חושבת, לא יסלחו לו על זה. באופן אישי אני לא יודעת מה אני אעשה...הם פה כל היום..בלי הר אדר אין להם פרנסה...אם אנשים יפסיקו להעסיק אותם אין להם ממה לחיות...”.

באחד המשרדים הפועלים ביישוב יושבות שתי אמהות לילדים קטנים שמנסות אף הן להבין כיצד ישפיע האירוע על החיים הנוחים ביישוב הפסטוראלי והירוק.

נ. מספרת לנו: “זה מפחיד לחשוב מה יכול להיות. הפועל שעבד אצלי עכשיו היה לגמרי בן בית. משאירה אותו לבד והולכת. היו בינינו שיחות אישיות".

ק. מספרת שבתה התקשתה להירדם. “הבת שלי אומרת לי לפני השינה, אמא, כל הערבים והמוסלמים הלכו לישון? אמרתי לה שיש כל מיני אנשים, והנה השכנים שלנו מאבו גוש הם מוסלמים אבל הם חברים שלנו".

"אני בדילמה עם המנקה שלי, הפרופיל שלו דומה לזה של המחבל: גרוש עם ילד, עם בלגאנים עם האישה שברחה לירדן. הוא סיפר לי שהייתה תקופה שהיה שותה הרבה, אבל עכשיו הוא נעשה דתי. סיפר לי שעבר משבר. זה מפחיד אותי. אדם שעבר משבר ומשנה את ההתנהגות שלו קל להשפיע עליו. אנחנו חושבים להביא מישהו אחר. ישראלי”.

- אז הבועה הפסטוראלית נופצה?

ק. “זה מאוד בעייתי להבין שמי שנמצא במצוקה בגלל סיבות אישיות מחליט להיות שהיד כדי שלילדים שלהם יהיה פנסיה מהרשות הפלסטינית...זה מבאס...מבאס מאוד...זה אומר שאנחנו לבד...ואני שמאלנית של מרץ...הייתי בנוער מרץ...ויש תזוזה...”

הרבש"צ שנפצע, עמית שטיינהרט

גאים במאבטחים

 

נחמה מסוימת מוצאים תושבי הר אדר בכך שכוח האבטחה פעל כמצופה ממנו והגן בגופו על תושבי היישוב ובכך מנע טבח גדול הרבה יותר.

"כוח האבטחה פעל לפי ההנחיות והציל את חייהם של רבים", אומרים התושבים בהר אדר, “מי יכול לשער את היקף הטבח שהיה עורך המחבל אם היה מצליח להיכנס לתוך היישוב. הרי במרחק של כמה מאות מטרים מהשער נמצא בית הספר היסודי, ובדיוק באותה שעה היו הורים בדרכם לבית הספר כדי להוריד את ילדיהם לעוד יום לימודים. מה היה קורה אם הוא היה נתקל בהם? “.

עובדת מועצה: "אני כל כך גאה בבטחון שלנו. למרות שהמחבל הוא בן אדם שבא לפה כבר 20 שנה, ואתה ממש מכיר אותו, הם לא ויתרו, אתה רואה כמה הבטחון בודק את כולם, לא מפספסים, הם הצילו את היישוב".

ק. “הלכו פה שלושה חבר'ה צעירים אבל מנעו מהמחבל להיכנס, עשו את העבודה שלהם פרפקט...זה מסר מאוד חשוב להעביר לילדים...מה היה קורה אם זה היה מצליח? “.

את הביטוי לגאווה של היישוב בכוח האבטחה נתן ראש המועצה, חן פיליפוביץ' שהודיע בווטסאפ היישובי בערב יום רביעי (27.9) על ההחלטה להנציח את הנרצחים: "אתמול נטמנו שלושה גיבורים אשר בערנותם ובגופם מנעו רצח תושבים ביישוב. שלושה צעירים מלאי שמחת חיים ומחויבות, המהווים דוגמא וסמל למירקם החיים ביישובנו – שותפות גורל עם שכננו מאבו גוש ועם חיילי מג"ב המגנים עלינו. הר אדר תנציח את פועלם, בהגנתם על חיינו”.

 

יובל רובין

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?