דלג לתוכן העמוד
יום שני, 21 באוגוסט 2017
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

פקודת עגל הזהב גם בדורנו

צלמית עגל פר (צילום: רשות העתיקות)

חטא העגל התרחש לפני למעלה משלושת אלפים שנה, הכול השתנה מאז ונדמה שאנו רחוקים מאז ממדבר סיני וגם מעגל הזהב. כשלמדנו על חטא העגל תהינו איך אנשים חוו מעמד כה מיוחד ושמימי, מעמד הר סיני, ובכל זאת לא שאבו ממנו כוחות-על להתמודד עם קטנות היומיום. איך הם יכלו לרדת לשפל כזה, שאלנו לא פעם את עצמנו. את הדברים למדנו מפרשת "כי תשא".

אדם חווה מפלסים שונים בחייו, פעם הוא מרגיש שהוא במפלס גבוה, ממש נושק אוויר פסגות. ואז הוא חווה נפילה מן האושר הרוחני הרב אל שפל נמוך וארצי. חטא עגל הזהב הפך במסורת היהודית לחטא ארכיטיפי, אבטיפוס של נפילה אל מצב של עגל הזהב.

גם ציבור חוטא לא פעם בנפילה אל עגל הזהב. בהחלטות של ציבור על היעדים והאתגרים, תמיד יש חשש שהציבור יציב יעדים חומריים בלבד ולא ייתן לבו אל האתגרים הרוחניים של התושבים. כך הדבר במישור הלאומי, אך גם במישור האזורי וגם היישובי.

בסנהדרין ק"ב ע"א נאמר שבכל פורענות שקרתה מאז עגל הזהב היה שמץ מחטא עגל הזהב הראשון. ורש"י מפרש שם: "פשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל".

אומר אלוהים למשה: "סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים, עשו להם עגל מסכה" (שמות ל"ב, ח') .

אדם בכל דור, וגם ציבור בכל דור יכול ליפול אל פקודת עגל הזהב, ולאבד את כל הגובה הרוחני שהיה לו. החיים החומריים יש בהם קסם רב של עגל זהב, ואם אין לאדם יעדים רוחניים, משאת נפש גדולה שמעבר לקיום החומרי, הוא עלול ליפול אל פקודת עגל הזהב. כך באדם וכך בחברה כולה, וגם בעם כולו.

חברה צריכה להקצות מתוכה כוחות ומשאבים לא רק לצרכי החומר, אלא גם למטרות רוחניות. וכך האדם – עליו לקבוע לעצמו מטרות רוחניות. זוכרים אנו את הסיפור על הסיני שקיבל בשכר יום עבודתו שני יין. הוא קנה ביין אחד מזון, וביין אחד פרחים. כשנשאל על כך ענה: מזון אני קונה כדי שאוכל לחיות, ופרחים אני קונה שיהיה לי בשביל מה לחיות. הסמליות של הסיפור מבטאת את הרעיון של איזון בין חומר ורוח, כדי לא ליפול אל פקודת עגל הזהב.

בספר שיריי האחרון "רשות לתיקון עולם", כתבתי על השאיפה לרוח שיש בה כניסה אל הסוד. כשאדם מתמסר לעולם הרוחני הוא משאיר לעצמו מקום להיכנס תמיד אל עולם של סוד. אנשים שיש להם את המותר הרוחני, פניהם נוהרים, על פי השיר שלי.

 

וזה סוד

 

כַּאֲשֶׁר הַמְּשׁוֹרֵר כּוֹתֵב שִׁירָיו

הַנִּסְתָּר יוֹצֵא אֶל הַגָּלוּי, אֶל הַמֶּרְחָב.

מִתּוֹךְ חַדְרֵי חֲדָרִים

יוֹצְאִים הַשִּׁירִים.

 

אֲנָשִׁים שׁוֹתְקִים וְנוֹהֲרִים

לְקוֹלָם שֶׁל הַשִּׁירִים.

לְוִיִּים אוֹמְרִים שִׁירָה בְּמַדְרֵגוֹת הַהָר

יְדֵיהֶם אֶת עֵינֵיהֶם מְכַסּוֹת.

וְזֶה סוֹד.

 

הַמְּחַכֶּה לַשִּׁיר עוֹמֵד עַל הַהָר

נִשְׂגָּב.

הַשִּׁירָה מְאִירָה עַכְשָׁיו פִּנּוֹת

חֲשׁוּכוֹת נִסְתָּרוֹת שֶׁל חַיָּיו.

וְזֶה סוֹד.

 

 

הוּא מוּאָר מִן הַשִּׁירָה

מְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ אֶת הַסּוֹד.

וְגַם כְּשֶׁהוּא מְפָרֵשׁ כָּל הַנִּכְסוֹת

עֲדַיִּן זֶה סוֹד.

 

 

 

בלפור חקק

balfourh@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?