דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 18 בספטמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הכשלים של ועדת ביטון

התחושה שלי, כמי שנאבק שנים על הצורך בשילוב תרבותי, שוועדת ביטון כָּשלה בְּהקצנה ובמצג שווא של המציאות. המלצותיה משקפות, לא פעם, יוהרה של ראש הוועדה ומתן עדיפות לחברי הוועדה ולמקורבֶיה (מאמר שני)

נעשו דברים גדולים. הרצל (מימין) ובלפור חקק עם רחל וארז ביטון בימים טובים יותר. צילמה: תפארת חקק

זו השעה לדבר על הכשלים של ועדת ביטון.

במאמרי הקודם "מורשת המזרח, נכון לעכשיו" הצגתי תמונת מצב של הוועדה.

מאז הדיון בתקשורת, גיצים לוהטים עפים באוויר: "גֶטו" , "נֶעלבתי" ,"יורְקים עלינו".

המפגש הבין עדתי והבין תרבותי המתרחש בארץ (כחלק טבעי מתהליך שיבת העם לארצו) הגיע בעקבות "ועדת ביטון" לנקודת שֵׁבר, לדרגת רתיחה. הציפייה למַרפא של קירוב לבבות התחלפה בצלילים צורמים: לתהליך הממושך של מיזוג בין מזרח למערב נשפכו מים עכורים, בְּליל של קיטוב ופַלגנוּת: "אנחנו ואתֶם". מאור זגורי חבר הוועדה כתב: "הם (האשכנזים) רק אכלו לנו ושתו לנו – ועכשיו, אחיי המזרחים - תורֵנו. בתיאבון". (15.7.16) המסר שהגיע מדוברי הוועדה: להביס את האשכנזים.

נזכיר נשכחות: בשנת 1976 הוגשה בכנסת "הצעה לסֵדר: הצלה דחופה של מורשת יהודי המזרח", ביוזמת ח"כ חביב שמעוני. נהרות זרמו מאז. אבל, כשאני קורא היום את דבריו של ארז ביטון ושל נציגי הוועדה נדמה שאנו עדיין בשנת 1976 והנראטיב המזרחי אכן נמחק (על פי תפיסתם) ואיננו במערכות החינוך והתרבות. צר לי, אך אלה לא העובדות. חשוב שהדברים יישמעו מפי, כי מראשית המאבק לשילוב כתבתי על נושא זה (מאמר ב"העולם הזה", 1980).

טיפוח המושג "ערבים-יהודים"

בצעירותי, הייתי בצוות הסִפְרות הראשון באגף לתכניות לימודים במשרד החינוך ב-1978, צוות שנַענה אז לאֶתגר, שהציבה הכנסת. בעבודה מקצועית ומסורה כָּלל הצוות יצירות של משוררים מן המזרח בתכנית הלימודים החדשה בספרות, בכלל זה שירים של ארז ביטון. אל נשכח גם, שמי שהגיש את ארז ביטון לפרס ישראל לספרות היה הרצל חקק, במעמדו כיו"ר אגודת הסופרים העברים באוקטובר 2014 .

עד לפני שנה הייתי מפקח במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, ואינני יכול להשלים עם הנסיון להוציא שֵם רע לכל העשייה הרבָּה שנעשתה בשנים האחרונות - ונעשו דברים גדולים הן בלימודי ההיסטוריה והן בלימודי הספרות – ונורא מכול להציג זאת כנרָטיב אשכנזי. זוהי אמירת אִי אמת (בלשון המעטה).

מאז 1976 פָּעל משרד החינוך לשילוב ההיסטוריה והתרבות של יהודי ספרד והמזרח. בדו"ח הוועדה מוצגת תפיסה נגדית, של קבוצה רעיונית, לפיה יש בישראל דיכוי כלכלי ותרבותי של המזרחים. יהודי המזרח מוגדרים על ידי קבוצה זו כ"ערבים יהודים". צבי בראל ב"הארץ": "הדו"ח 'מוציא מן הארון' את רעיון הערביות היהודית" (13.7.16) . הגישה של הדו"ח אינה ציונית - ובמינוח של הוועדה יש ויתור על המושג "עלייה": השיבה לָארץ נתפסת כחלק מתופעות של הגירה.

מעודדים עימות וקונפליקט

עמדת הפתיחה של הדו-שיח היא עמדה של עימות (קונפליקט) ולא של הידברות.

המדינה כיום אינה בעידן המעבָּרות, אינה בעידן של מאבקים עדתיים. כל תכניות הלימודים בהיסטוריה השתנו ללא הכּר מאז ראשית התהליך ב-1976. מדהים לשמוע אמירה של ביטון, לפיה - השוֹֹאה של הקהילות הספרדיות והמזרחיות נעדרת מתכנית הלימודים. זו אמירה רחוקה מן האמת, ליתר דיוק היא שקר. ב'ידיעות אחרונות' (15.7.16) הוא טוען זאת מתוך בורות. למה להפיץ בדותות?

הצגת הדברים היא שעדות המזרח נעדרות מתכנית הלימודים: "עדות המזרח מימשו את ארץ ישראל... הם באו לאופקים בדרום ולקרית שמונה בצפון. אז למה לא לומדים עליהם? שואל ביטון". אלה אמירות, שאין בהן אמת.

אין ספק, ששר החינוך נפתלי בנט יזם את הוועדה מתוך כוונות כנות של רצון להמשיך את תהליך המיזוג והשילוב, לאפשר בדיקה מחודשת, ליצור מהלך של קירוב לבבות. התחושה שלי, כמי שנאבק שנים על הצורך בשילוב תרבותי, שוועדת ביטון כָּשלה בפתרונות שהציעה, ואין פלא: הוועדה כָּשלה בְּהקצנה ובמצג שווא של המציאות.

המלצות הוועדה משקפות לא פעם יוהרה של ראש הוועדה ביטון ומתן עדיפות למקורבֶיה ולחברי הוועדה. המלצתה של הוועדה להכריז על יצירת ארז ביטון כ"יצירה קאנונית" היא מופרכת ופתטית, כיוון שתהליכים של קאנוניזציה תרבותית נעשים לאורך עשרות שנים ולפעמים יותר. את כותבת הדוקטורט על יצירתו מינה ביטון ליו"ר ועדה לספרות ורוב חברי הוועדה הם מצפון אפריקה. ועדות המקצוע של משרד החינוך, הן מקצועיות, ואני יכול להעיד על כך.

ישנן בדו"ח טענות שהן שקר. לשכת שר החינוך בבניין מחניים בירושלים צילמה: תפארת חקק

ועדה לא מקצועית

יו"ר הוועדה, ביטון, בהשכלתו הוא עובד סוציאלי ומעולם לא למד ספרות ברמה אקדמית או תכנון לימודים. ואני חייב לומר, כמי שהשכלתו היא בתחום של ספרות ושל תכנון לימודים, שזהו אחד הכְּשלים של הוועדה. כאיש ספרות ותכנון לימודים הייתי בעבר בצוות ספרות באגף לתכניות לימודים, והשתתפתי בוועדה המקצועית לספרות. עסקתי בכתיבת תכניות לימודים וגם בכתיבת ספרי לימוד. ועליי לומר בגלוי: הוועדה הזאת, ועדת ביטון, אינה ועדה מקצועית. נקודה.

מאור זגורי חבר הוועדה מצפה לירידה מן הארץ של הציבור האשכנזי: "אתם מוזמנים בהחלט לעזוב את הארץ...סעו, הַגרו לחו"ל...אם תרצו, אפילו נעזור לכם לארוז". (ידיעות, 15.7.16) נסו לדמיין ניסוח של סופר אשכנזי, שכך יפנה למזרחים. הוא מגדיר את תרבות האשכנזים "מעשיות של השטייטל". זהו כבוד הדדי? עם כל הניגודים שלא תמו, אנשים אחים אנחנו. האם אדם המצפה שיכבדו את תרבותו, לועג לתרבות האחרת?

אין חשיבות בהצעה לממד של הזמן. היו"ר ביטון מבקש לקבל תואר משורר קאנוני, למרות שקאנוניזציה היא תהליך של עשרות שנים. את יוצרי ערס פואטיקה הוא ממליץ להכניס לתכנית למרות שהם בספרות העברית שנה-שנתיים והוציאו לאור ספר אחד. קשה לקבל עולם מושגים כזה.

מחד גיסא, מעלה יו"ר הוועדה ביטון טענה: "כרגע אנחנו המזרחים בגֶטו, גטו שלא מתייחסים אליו, שיורקים עליו" (ידיעות אחרונות, שם), ובו זמנית הוא ממליץ להקים פקולטה נפרדת ללימודי יהדות המזרח, כלומר להקים "גטו אקדמי" לתרבות המזרחית. מדוע לא לחזק את המתרחש כיום ולשלב את גופי המחקר והיֶדע על המזרח בתוך תכנית הלימודים האקדמית הכוללת?

דווקא משום שהוועדה מחדדת את העימות, כדי להשיג את מטרותיה, מן הדין לחזור שוב אל המאחד והמשותף: אל נשכח, שהבסיס של כולנו מחבֵּר את כל הלבבות, הוא המרפא לשלהבת הפילוג של "אנחנו ואתם": התרבות היהודית המשותפת, החלום הציוני המשותף והקרקע הישראלית המשותפת – אלה הגשרים!

אני כותב את מאמרי בשם התודעה הקיבוצית (הקולקטיבית) של כלל ישראל, ומתוך תחושת אחריות. התפיסה שלי היא תפיסה כלל יהודית.

שר החינוך מתבקש להקים ועדה פנימית שתבחן ההמלצות ותדחה את רוח ההקצנה.

יש להנמיך את גובה להבות השנאה, לסלק את קריאות הקרב. רק כך תיתכן באמת התקרבות של הכרה הדדית, הבנה הדדית והפרייה הדדית. אנשים אחים אנחנו.

 

בלפור חקק

balfourh@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?