דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 18 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"וְאַתָּה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו"

פרשת השבוע מלמדת אותנו שגישה חיובית כלפי האחר מעלה את הסיכוי לכך שהוא ינהג באופן חיובי

החושן שעל בגדי הכהונה. בית הכנסת הספרדי רמת גן (מילום: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי )

על פניה, פרשת השבוע "תצווה" עוסקת בקורבנות ובפרטי פרטים של תלבושת הכהנים - לא נושאים שמעוררים השראה או מסר מוסרי במבט ראשון. אבל באופן עדין ואפילו מתוחכם, הפרשה מלמדת אותנו כמה לקחים שאולי כדאי לנו לאמץ בחיים היומיומיים שלנו.

בתחילת הפרשה, ה' מצווה את משה (שמות כח:א), "וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י...".

זה קצת מוזר לומר שמשה "מקרב" את אהרן ובניו. אנחנו יודעים שבפרשה הבאה, אהרן מתמודד מול העם שמבקש לבנות עגל מזהב כשמשה מתעכב בפסגת הר סיני. מצד אחד, הוא תומך במשה אבל מצד שני הוא מעודד את העם לבנות את העגל.

ה"כלי יקר" (הרב שלמה אפרים מלונטשיץ) אמר שפעולת ה"קירבה" שמשה מפגין, היא פעולת נגד למה שיקרה בעתיד. אפילו אם היה ידוע למשה את הנטייה הפייסנית של אהרן, הוא קירב אותו והכין אותו לתפקיד הכי חשוב בקרב עם ישראל. אנו לומדים מזה שלכל אחד יש את הפוטנציאל לעשות טוב או רע בעולם.

היהדות מלמדת שכל אדם נולד כדף חלק. כשמישהו עושה משהו שנראה לנו מוטעה או פוגע או אפילו הרסני, הנטייה שלנו כבני האדם היא להתרחק ממנו, להדיר אותו. אבל ה"כלי יקר" מלמד, שהגדולה של משה הייתה שהוא עשה ההיפך - לא רק שהוא ראה באהרון את אחיו, אלא בד בבד הוא ראה בו את כל הפוטנציאל שלו לטוב גם בזמן שהוא ראה את המקומות שבהם הוא עלול ליפול.

כשאתה רואה מישהו שאתה דואג לו ולהשפעתו על אחרים, עליך לא להדיר אותו אלא לקרב אותו אליך. להכניס אותו למעגל חיובי ולתת לו חיזוק ועידוד.

החוקר ד"ר טל בן-שחר, שמקדם פסיכולוגיה חיובית, תומך בגישה הזאת כשהוא כותב, "כשאנחנו לומדים להעריך תכונות מסוימות גם באדם שמרגיז אותנו, הדבר מסייע לנו לפתח את מוצֵא היתרונות שבתוכנו וכן לפתח חמלה עמוקה יותר - ושניהם יתרמו למערכות היחסים שלנו עם אחרים ועם עצמנו" (ע' 41, "לבחור באושר"). מלמד אותנו שאי אפשר לשלוט בכוחניות בחולשותיהם של אנשים אחרים, אבל עם גישה חיובית כלפיהם, אנחנו מעלים את הסיכויים שהם ינקטו בגישה יותר חיובית - גם להם וגם לנו.

הפרשה גם נותנת פתח להתייחסות חיובית לחומר. בעניין הלבוש של הכהנים, כתוב בהמשך (שמות כח:ב), "וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת".

אנו מגלים כאן את אהבת החומר במלואו - בדים, אבנים יקרות, אביזרים. "אור החיים" (הרב חיים בן משה אִבְּן עֲטַר, המאה ה-8, מרוקו) אומר שיצירת בגדי הקודש היא לכבוד ולתפארת שהם הם סימני השמחה שיראה שחפץ בדבר לפארו...".

נכנסנו לחודש אדר א' ואפילו שחג פורים הוא רק עוד חודש וחצי, כבר עכשיו יש רבים שעורכים חיפושים אחר "התחפושת המושלמת". כמובן שהתחפושת משרתת אצלנו צורך לכיף ולבידור, אבל זו גם דוגמא לחשיבות שיש להופעה החיצונית. ביומיום, הלבוש הוא לרוב ביטוי של סגנון חיים או של שייכות לקבוצה מסויימת, וברוב המקרים הוא מבטא עניין של טעם ובחירה חופשית של הלובש, המבקש לעצמו תדמית כלשהי.

הצורך בלבוש הוא חלק בלתי נפרד מהרצון של הקב"ה להנעים ולמסד את הקשר בין העם לבינו ועם אהרון הכהן כמתווך ביניהם. השמירה על אסתטיקה מסוימת מחזקת את הקשר החיובי בין העם לבין הבורא.

למרות שאנו חיים בעולם, שהקשרים בו הם יותר ויותר ווירטואליים, אני עדיין מאמינה שאין תחליף לקירבה פיזית ביצירת קשר אמיתי ועמוק. מכל המפגשים שבין אדם לרעהו, הכי טוב הוא מפגש פנים אל פנים, או לפחות שיחת טלפון ששומעים בה צליל של קול אנושי משני הצדדים של הקו, ורק אם אין ברירה, אפשר להסתפק בשליחת מסרונים או הודעת אי-מייל.

הקרבה הפיזית שמשה מבקש מאהרן ובניו מייצרת בסיס לקשר אנושי חזק, שאפשר להצמיח ממנו הצלחות ואפשר להישען עליו בעת כישלון. ההתעטפות בחומר של הכהן, בדים ותכשיטים שמכסים את גופו, מציגה אותו כשליח של משהו נעלה, מעלה שמחה וגאווה אצל האדם שעומד מולו ובסופו של דבר מעצימה את הקשר החיובי בין שניהם וביניהם לבין הקב”ה.

מכאן אנו למדים שמילה טובה והשקעה עבור שמחת הזולת – הם מתכונת לחברה מתוקנת ושפויה. עלינו לזכור שהשמחה האמיתית, הכבוד והתפארת, הם חלק מהיכולת שלנו לקרב את האחרים אלינו, להתקרב לשמחים ולסובלים. אם נלבש שמחה, אולי גם נרגיש שמחה, וגם סביבתנו תתחיל גם היא ללבוש שמחה. בכבוד ובתפארת.

 

 

רבה סטייסי בלנק

קהילת צור הדסה

rabbi.stacey@yahoo.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?