דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 21 באוגוסט 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

ביה"מש: ירושלים ניסתה לספח שטח של מטה יהודה באופן כוחני

עיריית ירושלים דרשה ארנונה מתחנת דלק שנמצאת בשטח המועצה האזורית מטה יהודה. ביה"מש המחוזי קבע כי העירייה ניסתה לעקוף את ההליך החוקי של ועדת גבולות וחייב אותה בהוצאות משפט גבוהות

תחנת דלק דור אלון רמת רחל

פסק דין שניתן באחרונה על ידי סגן-נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט משה דרורי (ע"א 22344-06-15 עיריית ירושלים נגד רמת אלון מיזמים שותפות מוגבלת ואח'), עסק בערעור שהגישה עיריית ירושלים על החלטת בית-משפט השלום בירושלים לדחות את דרישת הארנונה שלה בסך 260,000 שקל בגין תחנת הדלק דור אלון, שבבעלות שותפות רמת אלון מיזמים, בטענה שתחנת הדלק מצויה בתחום השיפוט העירוני של עיריית ירושלים.

תחנת הדלק המדוברת ממוקמת בפאתי ירושלים, ליד קיבוץ רמת רחל, השייך מבחינה מוניציפלית למועצה האזורית מטה יהודה. הוכח בפני בית המשפט, כי היוזמה להקמת תחנת הדלק הייתה של 'רמת אלון', אשר פנתה לקיבוץ רמת רחל והמועצה האזורית מטה יהודה כדי שהתחנה תמוקם בתחומם; וכן כי ההליכים התכנוניים שנגעו להקמת התחנה נעשו מול מוסדות התכנון של מטה יהודה ללא מעורבות של עיריית ירושלים.

בנוסף, בפועל, עיריית ירושלים לא סיפקה שירותים מוניציפליים לתחנה (אלה סופקו על ידי המועצה האזורית מטה יהודה) ועד שנת 2007 כלל לא דרשה ארנונה מהתחנה ולא נקטה נגדה כל הליכים משפטיים שהם.

בשנת 2007 הגישה עיריית ירושלים תביעה בסדר-דין מקוצר נגד תחנת הדלק לחיובה בתשלומי ארנונה בגין שנת 2006. בית משפט השלום דחה את התביעה כיון שנמצא שתחנת הדלק מצויה בתחומי השיפוט של מטה יהודה. העירייה הגישה ערערו על ההחלטה אך, כאמור, כעת בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור שתוך שהוא מביע את מורת רוחו מהתנהלות העירייה ואף מחייב אותה בתשלום הוצאות גבוהות מהמקובל בסך 130,000 שקל.

פסק הדין הצביע על פגמים רבים בהתנהלות העירייה ולדעתי, אלה הפגמים המרכזיים:
ראשית, החלטת העירייה לפנות להליך משפטי במקום להסדיר את הסוגיה על שטח השיפוט בהליך המתאים. למעשה, עיריית ירושלים ניסתה לעשות קיצור דרך. שינוי גבולות בין רשויות אינו עניין של מה בכך; הוא מצריך הקמת ועדת גבולות לבחינת הסוגיה והליך כזה אורך זמן. הליך משפטי לעומת זאת קצר בהרבה ויכול לכאורה להניב תוצאה שתייתר את הצורך בהקמת ועדת הגבולות ולמעשה תעקוף את ההליך בפני שר הפנים. עיריית ירושלים בהחלטה אסטרטגית החליטה לנסות להרחיב את גבולות השיפוט שלה באמצעות הליך משפטי במקום לקיים את ההליך המורכב של שינוי גבולות בפני הוועדה לקביעת גבולות.

בית המשפט המחוזי לא אהב, בלשון המעטה, את המהלך האסטרטגי הזה ואת הניסיון לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק, ואף הבהיר כי פנייה של עיריית ירושלים לוועדות הרלוונטיות להכרעה בשאלת הגבולות יכול שתהא מוצדקת, אך הניסיון להסדיר את הסוגיה בדרך של תביעה לתשלומי ארנונה בבית-משפט אינו מוצדק ונראה כי לדעת השופט הוא ראוי לגנאי.

שנית, עצם הגשת הערעור. גם אילו היה הניסיון של העירייה 'לקצר הליכים' לגיטימי, וברור כי בית המשפט המחוזי לא חשב כך, הרי מרגע שבית-משפט השלום דחה את תביעתה היה על העירייה להכיר בתבוסתה ולהמשיך את מאבקה לשינוי גבולות השיפוט בערוצים החוקיים. האמירה של בית המשפט ברורה: לא תמיד הגשת ערעור היא עניין לגיטימי, וצריך גם לדעת מתי להודות בטעות.

הפגם השלישי, והוא לדעתי המעניין ביותר מבחינת נישומים אחרים הוא הקביעה של בית-המשפט, כי יש משום חוסר תום-לב בדרישה של רשות מקומית מנישום לשלם ארנונה חרף העובדה שאין היא מספקת לו שירותים מוניציפליים. קביעה זו היא קביעה חשובה ותקדימית שכן עד היום ההלכה הייתה כי אין ולא צריך להיות מתאם בין תשלום הארנונה לבין השירותים שמספקת הרשות המקומית.

עם השנים נשמעו בפסיקה עמדות לפיהן על אף שאין מתאם בין המס לבין השירות, מן הראוי להראות זיקה כלשהי. אולם, עד כה לא פורסמה פסיקה הדוחה תביעה לתשלומי ארנונה מהטעם שהרשות המקומית לא סיפקה לאותו נישום שירותים עירוניים.

כאמור, החידושים העקריים בפסק הדין הוא בעובדה שביהמ"ש נתן משקל לכך שעיריית ירושלים לא סיפקה לתחנת הדלק שירותים מוניציפליים, ובנוסף קבע כי בדרישת העירייה לתשלומי ארנונה בנסיבות אלה יש משום חוסר תום-לב. חידושים אלה יוכלו לשמש נישומים רבים בהתמודדות מול דרישות ארנונה של רשויות מקומיות, במיוחד בעת חיוב ארנונה רטרואקטיבי בגין נכסים שלא נהנו משירותים מוניציפאליים של הרשות.


עו"ד ליטל בר ששת

שותפה במשרד שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות' ומתמחה במיסוי עירוני


 


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?