דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 16 ביוני 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נעים להכיר: שלומציון לולו

נציגת מבוא ביתר במליאת המועצה האזורית מטה יהודה

אני:

בת 44, נשואה למשה ולנו 4 ילדים, גרה במושב מבוא ביתר, כבר כ-7 שנים, לפני כן 3 שנים בצור הדסה ו-8 שנים בבר גיורא.

רקע:

נולדתי בקרית שמונה, אך כבר מגיל שנתיים גדלתי בירושלים, עד למעבר לאזור ההר במטה יהודה. מודה שהמעבר הנה היה קשה לי בזמנו, בפרט שהעבודה הייתה בירושלים. בשל אהבתו של משה לבע"ח ולגידול סוסים עברנו הנה, מיד אחרי שהתחתנו. היום אני כבר מודה לו מאד על הצעד הזה. אין מקום טוב יותר לגדל בו את המשפחה.

השכלה:

יש לי תואר ראשון בחינוך ופסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שעשיתי עוד כשהייתי בקבע ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן. בין לבין, למדתי כל הזמן קורסי העשרה מקצועיים ובתחומי ההתפתחות האישית. מאמינה גדולה בלמידה שהיא הבסיס לכל צמיחה שלנו, בכל התחומים.

קריירה:

עד לפני כשנה וחצי, שימשתי כמנכ"ל וסגנית נשיא של "עזריאלי - המכללה האקדמית להנדסה ירושלים”, מקום בו עבדתי 17 שנה. לפני כן שירתתי בחיל האוויר 8 שנים והשתחררתי בדרגת סרן. בתפקידי האחרון הייתי קצינת מיון של פרויקט תלפיות ומפקדת ההדרכה של תכנית מנו"ף (מנהיגות, ניהול פיקוד). כיום אני עצמאית בתחום ייעוץ ופיתוח מנהלים. מלווה עסקים ומנהלים שרוצים לעשות את הצעד הבא ומרצה בתחום במסגרת אוניברסיטת בר אילן ובארגונים שונים.

פעילות ציבורית:

יו"ר קרן שרובר, חברת מליאת מועצת מטה יהודה, חברת דירקטוריונים: תאטרון ירושלים וחברת מוצרי מוזיאון ישראל, מנטורית בקרן שמש, חברת נבחרת ה-20 של עמותת שחרית - עתודה פוליטית רב תרבותית המאמינה בטוב משותף.

היום שלי:

היום שלי מתחיל לרוב בשיעור ספורט בסטודיו במבוא ביתר. יום שלא יוצא לי להגיע - אני מרגישה את החוסר כל היום...התמכרתי...הפעילות הנוכחית שלי מאפשרת לי להיות יותר בבית, גם אם אני עובדת. כשאני חוזרת מהשיעור, לרוב מארגנת את הבית, זו בכל זאת סביבת העבודה שלי, מבשלת לילדים, שזכו סופסוף שאמא שלהם למדה לבשל בשנה האחרונה. המשך היום הוא ביציאה לפגישות / ישיבות / הרצאות או סדנאות שאני מעבירה.

בזמן האחרון:

שלושת החודשים האחרונים היו מאד אינטנסיביים בשל הבחירות לכנסת. לקחתי חלק במטה של מפלגת "גשר" בראשותה של אורלי לוי - אבקסיס. הייתה זו לי הפעם הראשונה להשתתף בבחירות ארציות. התוצאה כמובן מאכזבת מאד, אך אני מסתכלת על השיעור וההשכלה שרכשתי בקמפיין הזה. כמו בכל דבר - יש מה ללמוד ולהמשיך הלאה. ומי יודע, אולי איישם את הלקחים בעוד שנה? בעוד ארבע שנים?

דברים שצריך לקדם:

הרשימה ארוכה מאד. אחד הדברים שאני נתקלת בהם הרבה מאד, הוא חוסר ההבנה בניהול שאני מגלה באנשים, מנהלים וארגונים. לפעמים ממש בדברים הבסיסים. בעיני, מנהיגות היא דוגמא אישית ואת זה אפשר לקיים רק ע"י ניהול עצמי (עד כמה שזה נשמע גנרי). ניהול עצמי הוא בסיס להרבה מאד דברים: להצלחה, להשגת מטרות, ליכולת לחלום ולהעז. את זה אני משתדלת להעביר לאנשים שאני מאמנת, בצורה שתהיה פרקטית עבורם.

דבר נוסף וחשוב מאד מבחינתי הוא השוויון המגדרי: גברים ונשים הם שונים, זה נכון, ולכן צריך איזון בין שני המינים בכל דבר, וזאת בכדי לייצר את השלם המושלם.

פעילות במליאה:

פרגון למטה יהודה. ישבתי בבית, כמו רובכם, וקיטרתי על כל מה שלא עובד. החלטתי להתמודד על מושב במועצה וכאמור אני שם מהבחירות האחרונות. לא הכל מושלם ויש עוד הרבה מה לעשות, ובכל זאת, כמו בשיר: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן..."

כחברי מליאה הראייה שלנו צריכה להיות רוחבית ולהתמקד בניהול המועצה לטובת הכלל. אנו אמנם נבחרי הישוב ממנו הגענו אך לא מייצגים אותו במליאת המועצה, אלא מתנהלים כחברי דירקטוריון מקצועי. האחריות של חברי המועצה צריכה להיות עניינית בנושא הנדון. ככל שהמליאה תהיה מקצועית יותר - כך איכות חיינו תשתפר.

מלבד זאת, גיליתי עובדי מועצה מקצועיים, מסורים ונאמנים לתפקידם. הוקרה גדולה מהנהלת המועצה לוועדי הישובים המתנדבים, דבר שבא לידי ביטוי גם בכנס ראשי ועדים האחרון שהתקיים באילת.

הכנס היה מושקע ומעניין, נתן כלים רלוונטיים, והתנהל באווירה טובה. ניתנה לי האפשרות להכיר את חברי המליאה ואת חלק מחברי הוועדים ומצאתי אנשים אכפתיים, בעלי ניסיון בניהול קהילה, שבאו לתרום מזמנם ומרצם לטובת הכלל. כל זה בעיני לא מובן מאליו ולכן תודה: לראש המועצה, הנהלת המועצה והעובדים, לחברי המליאה ולראשי הוועדים וחבריהם.

אני מקווה שתהיה זו קדנציה משמעותית עבור המועצה, בה יקודמו דברים גדולים ומשמעותיים, ובד בבד, תהיה שימת לב לפרטים ולשירות. יש לשמר את הטוב הקיים, לתקן את הדרוש ולהמציא את החדש.

חלום אישי:

נתחיל בטיול אחרי צבא שעוד לא עשיתי (זה כבר לא ייראה אותו הדבר...). החלום נוסף הוא שנדע לפרגן יותר אחד לשני, דווקא בימים של פלגנות ושיסוע מיותר בעיני. מבחינה מקצועית, הייתי רוצה להביא את בשורת הניהול להרבה מאד אנשים שזקוקים לה לשיפור איכות חייהם. כחברת מליאה, אני מאד רוצה לקדם את התכנון האסטרטגי של האזור. אקוטי בעיני להתקדם בנושא במהירות ולייצר תכנית חומש, עשור ועשרים שנה. מי שדורך במקום, למעשה הולך אחורה כשכולם מתקדמים. לדעתי, אנחנו כבר באיחור.


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?