דלג לתוכן העמוד
יום שני, 20 במאי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

522 שנים לגירוש ספרד

השבוע לפני 522 שנים גזרו מלכי ספרד על היהודים את הברירה: להתנצר או לעזוב. במהלך הביקורים שלי בספרד אני פוגש רבים מצאצאי האנוסים

31 במארס 1492 הוא תאריך מכונן בתולדות העם היהודי. החל ביום זה, על פי צו של מלכי ספרד הקתולים פרדיננד ואיזבלה, נגזר על היהודים בספרד לקבל החלטה קשה: לעזוב את ספרד כיהודים או להישאר בה כנוצרים. להיות מגורש ממדינתך אין זה דבר פשוט, והמרת דת היא צעד קשה מנשוא. בני משפחתי בחרו לעזוב את ספרד כיהודים. המשפחה שלי, כמו משפחות אחרות ממחוז אראגון שיצאו דרך נמל טרגונה (עיר בקרבת ברצלונה), שינו את שם המשפחה שלהם ל"טרגן". כלומר למרות הגירוש הם שמרו על שם משפחתם או יותר נכון על אזכור העיר שממנה גורשו, ובמשך מאות בשנים אף הוסיפו לדבר את שפת אבותיהם ("לאדינו" שהיא ספרדית מהמאה ה- 15), שרו את השירים ושימרו את הפתגמים. אחיהם שנאנסו להתנצר ונשארו בספרד, נשכחו! ב- 1956 נולדתי בעיר ירושלים למשפחה ממוצא ספרדי, מוותיקי העיר. מאחר שאין תיעוד, אי אפשר לדעת מתי הגיעה משפחתי לירושלים. ידוע שהמשפחה התגוררה ברובע היהודי של העיר העתיקה של ירושלים והייתה מהמשפחות הראשונות שעזבו את העיר העתיקה כדי להתגורר בשכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומה. בבית ההורים דיברו עברית בתיבול מילים בלאדינו, וכמובן נוסח התפילה היה ספרדי. בחיי הבוגרים בחרתי לעסוק במסחר עם מדינת ספרד. למדתי ספרדית ובמהלך ביקוריי שם הקדשתי זמן לשיחות עם אנשים, שיחות שאינן קשורות לתחום העסקי. סגירת מעגל מעניינת מבחינתי באופן אישי היא טקס שנערך בבית הכנסת במדריד ב- 31 במארס 1992, חמש מאות שנה בדיוק לאחר גירוש היהודים מספרד. מלך ספרד, חואן קרלוס, חבוש כיפה, ביטל מול קהל המתפללים את רוע הגזירה, וקרא ליהודים לשוב ולחיות בספרד. לאחר מכן השתתפתי בקבלת פנים בארמון המלך ואף זכיתי ללחוץ את ידו ואת ידה של המלכה סופיה. כיצד התוודעתי לנושא אנוסי ספרד? ב- 1990 בעת ביקור בחברה בבעלות יהודית במדריד, פגשתי לראשונה בן אנוסים. בן האנוסים הצהיר בפני שהוא נולד בכפר בצפון ספרד ועשה כל מאמץ לחפש עבודה אצל מעסיקים יהודים. עד לאותו רגע ידעתי מעט מאוד על התופעה של צאצאי האנוסים, בעיקר מלימודיי בבית הספר. לפני שפגשתי איש זה, הספרדים שהכרתי היו נוצרים קתולים וכמה יהודים (ברובם ממרוקו) שחזרו לספרד באמצע שנות החמישים של המאה העשרים. לימים פגשתי תושבים נוספים שלדבריהם דם יהודי זורם בעורקיהם, והם מגדירים את עצמם בני אנוסים. וכך הכרתי מגוון אנשים בספרד הטוענים שהם צאצאי האנוסים - במדריד: איש אבטחה ומקדם מכירות, בוולנסיה: מלצר, מוכר בדוכן על שפת הים ומוכרת בשוק. באליקנטה: מנהל יצוא. בפאלמה דה מיורקה: מורה. בטרגונה: סופר. בקורדובה: דוקטור לכימיה. בקוסטה ריקה: איש מכירות. חלקם חושפים את סודם, חלקם יוצרים קשר כביכול במקרה, חלקם יחפשו את קרבתך מבלי לומר דבר - האנשים הללו מייצגים את צאצאי האנוסים שיודעים משהו על עברם. לעומתם, חלק מצאצאי האנוסים מנסים להתעלם מעברם הרחוק, וחלק מעדיפים שלא לעסוק בכך כלל וכלל. בכל המפגשים שלי עם בני אנוסים זיהיתי שצאצא אנוסים לא יודה בראש חוצות "אני ממוצא יהודי". עד עצם היום הזה, במדינת ספרד יהודים תושבי המקום לא מציגים את סימני זיהוי יהודיים, קל וחומר חלק מבני האנוסים אינם מתגאים בעברם, ולעתים נוטים להסתירו. הכנסייה הקתולית הצליחה להחדיר פחד גדול כל כך אצל צאצאי האנוסים שהם אינם יכולים לבטא גם היום את מה שהם חשים. ונדרש להם כוח נפשי עצום כדי להצהיר בציבור: "אני בן אנוסים", הצהרה כזאת מלווה לעתים במחיר של איבוד חברים ואולי אפילו נזק כלכלי. אירוע מכונן בחיי צאצאי האנוסים היה הקמת מדינת ישראל והקמת נציגויות ושגרירות של המדינה ברחבי העולם, ובמדינות דוברות ספרדית בפרט. קומתם השפופה של צאצאי האנוסים מזדקפת עם הידיעה שמדינת ישראל חזקה ומצליחה. חלקם אף מביעים את רצונם לחזור לחיק היהדות ! (דברים מתוך הרצאה שנישאה בקהילה ליהדות מתקדמת, צור הדסה)

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?