"אפשר היה להציל את הבית"

הדו"ח מביא את עדותו של ד', תושב בית מאיר, אשר התגורר עד למועד השריפה בבית בן שלוש יחידות מגורים: ביחידה הראשונה התגוררו ד', אשתו ושישה מילדיהם; ביחידה השנייה התגוררו בתו של תושב ד', בעלה ושני ילדיהם; וביחידה השלישית התגוררו בשכירות זוג וארבעה ילדים.
השריפה פרצה ביישוב ב-25.11.16 בשעה 01:00 , וכל הדיירים שהו בבית. ד' סיפר: "באותו יום חזרתי מאוחר מהעבודה. בערך באחת בלילה הרחנו עשן. יצאתי עם הרכב לסיור במושב והבחנתי בשריפה העולה מהוואדי שבצידו הדרומי של המושב. בדרכי פגשתי את השומר, שאמר לי שהשריפה מתקדמת ליישוב במהירות גדולה".
ד', בנו וחתנו נשארו לשמור על הבית ויתר בני המשפחה והדיירים התפנו למרכז המושב. הכניסה למושב הייתה חסומה עקב השריפה, ונדרש זמן רב עד שהתושבים פונו ממנו בעזרת רשות הכבאות. לדבריו, "ייתכן וניתן היה להציל את הבית לולא הבעיות באספקת המים". האש אחזה בתחילה בגג הבית, שרפה כליל את הגג והקומה העליונה, והקומה האמצעית ניזוקה. לקומה התחתונה, שהייתה מושכרת, לא נגרם נזק ישיר.
במהלך השבוע הראשון שלאחר השריפה לא ניתן היה לחזור למושב בשל זיהום אסבסט, ובני המשפחה שהו אצל קרובים בירושלים. מאחר שהנזקים חייבו שיפוץ נרחב, הם שכרו בית במושב והתגוררו בו במשך שבעה חודשים עד לסיום השיפוצים.
ד' ציין כי המועצה האזורית מטה יהודה שלחה שמאי מטעמה על מנת שיעריך את הנזק, והעבירה למשפחה את הפיצוי הראשוני ממשרד הפנים. פיצוי זה היה עבור חמש נפשות בלבד, שכן היתר לא היו רשומים כתושבי בית מאיר במשרד הפנים.
התושב מסר כי קרן הפיצויים כיסתה את הנזק למבנה אך לא את הנזקים העקיפים: הפסד הכנסה מהשכרת הקומה הראשונה ונזקים שנגרמו לה עקב חדירת מי גשמים במהלך השיפוץ. עם זאת, הוא ביקש להדגיש כי הוא מרוצה מהטיפול שקיבל מנציגי קרן הפיצויים נציגי הקרן היו זמינים תמיד והכספים - שהגיעו לו הועברו במהירות.

הדו"ח מציין כי מסיפורי הנפגעים עולה כי נגרם להם סבל רב מבחינה חומרית ורגשית. מצב זה הוביל לעיתים - לפגיעה נפשית ובריאותית.