דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 02 ביולי 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אין שלם יותר מלב שבור

שני בני אהרון הולכים לעולמם במפתיע. שתיקתו של אהרון הכהן אינה פאסיבית, אלא היא שתיקה בעלת משמעות, הנובעת מתוך גדלות נפש

פרשת שמיני, השלישית בספר "ויקרא" מתרחשת ביום חנוכת המשכן. "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל" (ט,א)  - לאחר חודשים של היערכות ובנייה של המשכן, מצוין כי במשך שבעה ימים הדריך משה את הלוויים בעבודת המשכן והיום השמיני נועד להתחיל את עבודת המשכן הלכה למעשה.

עבודת הכוהנים במשכן היא טקס דתי רוחני שבני ישראל נדרשו לו בהיותם דור יוצאי מצרים, המסמלת את עבודת האלילים והיצרים, ועל כן דווקא הם נזקקו לעשייה מוחשית יומיומית כדי להשיל את כבלי הגלות ולהתחבר לעולם הרוחני.

בעוד שהספרה שבע ביהדות מסמלת את הארצי והטבעי, הסיפרה שמונה מסמלת את העל-טבעי, את מה שמעבר לשכל האנושי, מעל ההיגיון, ההרגלים, ההבניות החברתיות והתרבותיות.

 

מותם הפתאומי של נדב ואביהו

 

בפרשה זו אנו עדים לסיפור מותם הטרגי והנורא של נדב ואביהו הכוהנים, בני אהרון, אשר הולכים לעולמם, ביום מיוחד זה, במפתיע, ללא הסבר ברור.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (י,ג). משה רבינו מחפש את המילים לנחם את אחיו. הכתוב מציין את תגובתו של אהרון, "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן" (י,ג), שתיקה שחזקה יותר מכל מילה.

חז"ל מבהירים ששתיקתו של אהרון אינה שתיקה פאסיבית, אלא שתיקה בעלת משמעות, הנובעת מתוך גדלות נפש; הבנה שאין בכוחו כבן אנוש להבין את המקרה הנורא שפקד אותו והיא מביעה קבלה מוחלטת; שתיקתו מעידה על אבלות שיש בה השלמה, שאין בה ערעור פנימי.

קבלה זו היא שאפשרה לו ולבניו האחרים להמשיך בעשייה המביאה לידי ביטוי את זכרם של הבנים ההולכים ומעידה על המשך החיים, בעוד העם מבכים את לכתם של הבנים טרם עת. בהמשך הפרשה הכתוב מעיד על חיבור רוחני וישיר בין אהרון לאלוקיו.

 

התמודדות עם אובדן

 

אובדן, מוות ושכול, מטלטלים ומערערים את עולמו של האדם האבל והמשפחה האבלה, והם ילוו אותם לאורך חייהם, באופן מודע או לא מודע. תהליך אבל כולל מספר שלבים וכן מנעד רחב של רגשות עזים, עד לסגירת מעגל ריגשית והגעה למצב של התארגנות מחדש ויכולת להמשיך בחיים, למרות ויחד עם תחושת החוסר והגעגועים. אומנם ישנם שלבים דומים בתהליך האבלות, אולם כל אדם הוא ייחודי ויתמודד באופן שונה עם אבלו. 

היהדות מקדישה התייחסות רבה לנושא האבל ולשלביו השונים; מהידיעה על הפטירה ועד הקבורה, ה"שבעה", ה"שלושים" ועד שנה לאחר האובדן, וכן להעלאת זכרונו/ה של הנפטר/ת מידי שנה במסגרת ה"אזכרה".

גם תיאוריות פסיכולוגיות רואות את תהליך ההתמודדות עם האבל כמורכב ממספר שלבים. הרגשות אף הם משתנים ונעים מהלם בתחילה לעצב ויגון, בהמשך גם לכעס ואשמה עד לשלב "השלמת ההתאבלות" במסגרתו מתרחשת הפנמה, תחימה של הכאב, שליטה והבנה עמוקה שיש להמשיך בחיים.

אובדן עשוי לייצר לאורך זמן רגשות דומיננטיים שונים, בהם געגוע, עצב, אשמה, חוסר שקט, לחץ נפשי, רצון להתנתק ואף חרדה. מודעות לרגשות בתהליך האבל מאפשרת להתמודד איתם בדרכים שונות ומחזקות. האדם האבל נדרש למצוא את דרכו בכדי להגיע לאיזון, להתנהל ולארגן את החיים מחדש ללא בן המשפחה שאיננו עוד.

דרך ההתמודדות עם האובדן מושפעת ממחשבות ואמירות פנימיות של האבל, אשר להן השפעה רבה על רגשותיו ועל מעשיו. העלאת המודעות לאמירות הפנימיות ולתפיסת העולם אותן הן משקפות, יכולה להוות בסיס לשינוי אופן ההתמודדות.

 

השפעת האובדן על מעגלים נוספים

 

אובדן משפיע על המערך המשפחתי; על הקשר הזוגי, ההורות, האחים, הסבא והסבתא, וכמו כן על מעגלים משפחתיים רחבים יותר, החברים הקרובים, השכנים, הקהילה. התמודדות עם אבל היא קשה גם לסובבים, הנחשפים לאבל מזוויות שונות ובממדים שונים. יש בהם הרוצים להיות שותפים לכאב האבלים, אולם לא מוצאים מילים לנחם, חוששים לעשות טעות או כואבים את האובדן, ועל כן יש חוששים להתקרב. תגובתו של האדם האבל ביחס לסובבים אותו עשויה להיות שונה וכמו כן להשתנות מתקופה לתקופה.

 

כוחו של לב שבור

 

ר' מנחם מנדל מקוצ'ק, אשר חווה קשיים ואובדן של היקרים לו מכל ובחר להמשיך בחייו ממקום של עוצמה, הביע את מצבו במילים "אין יותר שלם מלב שבור". המציאות לא תחזור למצבה טרם האובדן, אולם השאיפה היא כי ניתן יהיה לחיות עימה ולהמשיך את החיים מתוך השלמה. יותר מכך, אולי למצוא את הדרך להנצחה באמצעות עשייה ונתינת משמעות.  

 

המשכיות החיים

 

הפרשה הבאה, פרשת "תזריע" פותחת בזריעה ובצמיחה של חיים חדשים. "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ..." (יב, ב). הפרשה עוסקת בחלקה הראשון בדיני הטהרה והטומאה אשר נעים על ציר החיים והמוות, ושוב מופיעה הספרה שמונה "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (יב,ג), ברית המילה מסמלת את המשכיות החיים, את החיבור הרוחני בין הילוד ובין בוראו, בברית שהיא על טבעית ואינסופית.

רק בשורות טובות!

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שבת שלום!

שרונה קדושאי בר-נס

פיתוח מנהיגות אישית וארגונית

הדרכת הורים, יעוץ וליווי אישי, מרכז רימון

לשאלות ופניות sharonabar5@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?