נדחתה העתירה כנגד הבנייה ברמ"בש

נדחו העתירות כנגד תכניות ההתרחבות של רמת בית שמש מהלומה לפעילי הסביבה במטה המאבק "ארץ דוד": העתירה נדחתה והעותרים ישלמו הוצאות בסך 75 אלף שקל

מהלומה קשה לפעילי הסביבה המתנגדים לתכניות ההתרחבות של רמת בית שמש על גבעות בית נטיף ומאות האתרים הארכיאולוגים שסביבם . בית המשפט המחוזי פסק כי החלטת ועדת הערר של הוועדה המחוזית ירושלים אינן לוקות באי סבירות ולאור זאת אין מקום לערער עליהן .

את העתירה הגיש מטה האזרחים להקמת גן לאומי " ארץ דוד " בעמק האלה במשותף עם כמה יישובים במטה יהודה ובהם : מושב אביעזר , מושב נווה מיכאל , קיבוץ נתיב הל " ה , ועד מקומי שריגים - ליאון , ועד מקומי צור הדסה , פורום שמש יהודה לאיכות סביבה וקיימות , ושני תושבי רמת בית שמש . במקביל הגישה עמותת " אדם טבע ודין " עתירה נוספת באותו עניין .

שתי העתירות הוגשו כנגד החלטות של רשויות התכנון לאשר שש תכניות מפורטות למגורים לרובעים ד ' ו - ה ' ברמת בית שמש , בהיקף של 15 אלף יחידות דיור , ושתיהן טענו כי אישור התכניות מהווה פגיעה קשה ובלתי הפיכה בערכי טבע ונוף ובמתחם עשיר בממצאים ארכיאולוגים נדירים , אשר יש לשומרו במצבו הטבעי כגן לאומי .

תכנון כולל

העתירות התמקדו בדרישה לבצע " תכנון כולל " לעיר בית שמש , המתוכננת לגדול להיקף של 250 אלף תושבים , לפני שמקדמים את תכניות הבינוי החדשות , ובדרישה לצרף את הציבור לדיון בתכניות השלד שאושרו לרובעים החדשים .

העותרים טענו כי אישור " תכניות השלד " מנעה מהציבור את זכותו להתנגד להן וכי מסמכי ה " שלד " הם פגומים ולא ניתן להתייחס אליהם כלל . הם הודו כי תכנית השלד התבססה על מגוון של תכניות וסקרים אך טענו כי אין להסתמך על סקרים אלה , משום שהתכנית המקורית התבססה על עיר בהיקף של מחצית מהתכנון הנוכחי , ויש צורך בתכנון כולל לעיר כולה , אשר יתייחס לשטח שבמחלוקת כמתחם אחד ולהציגה לפני הציבור להתנגדויות .

מנגד טענו רשויות התכנון ובהן , הוועדה המחוזית ירושלים , ועד הערר של המועצה הארצית לתכנון , משרד הבינוי , רשות מקרקעי ישראל , הוועדה המקומית בית שמש ורשות העתיקות , כי אין מקום להתערב בהחלטותיהן משום שמדובר בנושאים שבהם הן בעלות מומחיות ייחודית .

רשויות התכנון הוסיפו וטענו כי אישור התכניות ברמת בית שמש נעשה מתוך רצון לראות את ה " התמונה הכוללת " ולאחר שעברו את כל מסלול התכנון במלואו , כולל מתן זכות התנגדות לתושבים .

הרשויות הדגישו כי שתי העתירות שהוגשו מתמקדות בטיעונים מקצועיים , תכנוניים ומשפטיים ואינן טוענות לפגמים מהותיים כגון חריגה מסמכות , הפלייה וחוסר סבירות קיצוני .

אין בסיס לעתירה

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים , השופט דוד מינץ , שדן בשתי העתירות החליט לאחד את הדיון בהן בנימוק כי הן זהות בתוכנן .

השופט מינץ מצא כי תכניות המגורים מבוססות על תכנית מיתאר המאושרת מזה כ -20 שנה . הוא הדגיש כי לתכניות הבינוי הוגשו אלפי התנגדויות אשר נידונו בהרחבה והוועדה המחוזית החליטה לאשר אותן לאחר שמיעת ההתנגדויות , בכפוף למספר שינויים ותיקונים .

הוא ציין כי ה " הוועדה ( ועדת הערר ) לא פסחה על היבט כלשהו ועל טענה כלשהי של העותרים " והדגיש כי לא מצא בסיס לטענת העותרים , כי הוועדה לא נתנה את דעתה על " מכלול השיקולים התכנוניים של התכ נית על כל היבטיה ".

לאור זאת קובע השופט מינץ ש " אין יסוד לטענה שלא ניתנה לעותרים זכות להתנגד לתכניות ". עוד הוא מוסיף כי הנכונות שלרשויות התכנון להקפיא את התכנית לשכונה ד -6 ולהקים במקומה גן לאומי שישתרע על השטח הכולל את חרבת קאייפה , חירבת נטיף והמעבר האקולוגי עמק האלה , משקפת " איזון ראוי בין שני צרכים לאומיים ממדרגה ראשונה – הצורך בפיתוח ומתן מענה למצוקת הדיור הקשה מול הצורך בשמירה על שטחים פתוחים ".

בנוגע לפגיעה העתידית במאות אתרים ארכיאולוגים המצויים בשטח המתוכנן לבנייה , אומר השופט מינץ : “ התכניות מאזנות בין הצרכים האכיאולוגים לבין צרכים נוספים בשטחן וככאלו , אין האינטרס שבשימור העתיקות האינטרס היחידי אותו הן משרתות ". בהמשך דבריו דוחה השופט מינץ גם את הטענות של העותרים בנוגע לשיקולים תחבורתיים שלא נלקחו בחשבון .

לבסוף מדגיש השופט " התערבותו של בית המשפט מוגבלת למקרים בהם החלטת הוועדה אינה סבירה , בלתי מידתית , או שנפל בה פגם קיצוני ... המערערים לא הוכיחו כי נפלו פגמים בהחלטות השונות שדנו בהתנגדויות או וועדת הערר המצדיקים את התערבותו של בית המשפט ובנסיבות העניין מדובר בהחלטות סבירות ומידתיות ".

לאור זאת החליט בית המשפט לדחות את שתי העתירות ולחייב את העותרים לשלם הוצאות משפט בהיקף כולל של 75 אלף שקל לרשויות התכנון , הוועדה המקומית בית שמש ורשות העתיקות .

עורך הדין של מטה האזרחים להקמת גן לאומי " ארץ דוד ", רפי אטינגר , אמר כי בכוונת האר גון להגיש ערעור לבית המשפט העליון : " העתירות העלו שאלה עקרונית והיא תקפות הנוהג של המדינה בשנים האחרונות לקדם תכניות בנייה גדולות על בסיס מסמכי מדיניות לא סטטוטוריים , שנערכים ללא תיעוד פומבי , תוך עקיפת דיני התכנון והבנייה ותוך שלילת זכות ההתנגדות מהציבור הרחב למסמכי המדיניות . במקרה הנדון בעתירות , התוצאה חמורה במיוחד שכן אם התכניות ימומשו הן יביאו להחרבת אחד האזורים היפים בארץ מבחינת ערכי טבע , נוף וארכיאולוגיה . שאלה עקרונית זו – כמו גם שאלות נוספות - תובא להכרעתו של בית המשפט העליון בערעור שבכוונת המטה להגיש לבית המשפט העליון” .

פעיל הסביבה ויו”ר הוועד המקומי במושב אביעזר , צחי זנגי אמר כי החלטת בית המשפט היא פגיעה בדמוקרטיה : “ סתימת הפיות , הטלת קנס והפחדה של אזרחים שאכפת להם מעוולות יגרמו להתפוררות הדמוקרטיה ! מחר אנשים יפחדו לפנות למשטרה , יפחדו להתלונן על לכלוך , רעש , על הישראלי המכוער ועוד .... חמור מאוד שבית המשפט מטיל קנס של 75,000 שקל בגין החזר הוצאות משפט לגופים ממשלתיים אשר ממומנים על ידי הציבור , זהו מעשה שלא יעשה אבל זה עדיין לא מרפה את ידינו !".