דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 15 באוקטובר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

חלומות מתגלגלים

שתי נשים, תמי קרישפין ורונית ארליך, חברו יחד כדי להצמיח מיזם חברתי מרתק בסניף "בית הגלגלים" במושב אבן ספיר ומצליחות להעיר תקווה בקרב בעלי מוגבלויות, שמחפשים חיבור לעולמם של הבריאים, ולגייס את הקהילה במטה יהודה כדי לסייע בהגשמת החזון המשותף. סיפור מתגלגל

"אנחנו צינור, אנחנו שליחות של משהו...אנשים מתנדבים למשהו חדש ומלא תקווה”, תמי קרישפין (משמאל) ורונית ארליך

זה סיפור על כוחו של חיבור. שתי נשים שחברו יחד כדי להצמיח מיזם חברתי מרתק, בעלי מוגבלויות שמחפשים לעצמם חיבור אל עולמם של הבריאים, והכוח של קהילה שמתחברת כדי לסייע להם להגשים את החזון המשותף. בתוך פחות משנה הצליח החיבור בין שלושת הצלעות הללו לייצר שלם הגדול מסך חלקיו, שמאיר למרחוק באור גדול.

בלב מושב אבן ספיר פועל מזה יותר מעשר שנים אחד מסניפי עמותת "בית הגלגלים", העוסקת בקידום וטיפוח של בעלי מוגבלויות קשות. הפעילות בעמותה מתמקדת בנסיון לשנות את המציאות עבור בעלי המוגבלות ובני משפחותיהם. מציאות שבה המוגבלים נמנעים מלצאת מבתיהם עקב קשיי התנועה והצורך בהסעות מסובכות ובליווי צמוד, מתקשים להשתלב בעולם המבוגרים מבחינה חברתית ומתקשים למצוא תעסוקה מתאימה למוגבלות שלהם. לצד ההתמודדות של בעלי המוגבלויות יש גם את בני משפחתם, המתמודדים עם האילוצים הרבים של הטיפול בהם.

הפתרון של "בית הגלגלים" מבוסס על ששה מרכזים הפועלים כיום ברחבי הארץ אליהם מגיעים בסופי שבוע ובחופשות קבוצות של 20-15 בעלי מוגבלות, צעירים ובוגרים. במהלך ימי האירוח זוכים החניכים לפעילות משותפת כשהם מלווים במתנדבים צמודים, מתנדב לכל בעל מוגבלות, ויוצרים יחד עולם שבו המוגבלות מתקבלת ללא תנאים ושמחת העשייה המשותפת גוברת על תחושת הניכור וההתבדלות ממנה הם סובלים בשאר ימי השבוע.

בעמותה הציבו לעצמם חזון לשמש כבית לבעלי המוגבלות, מצד אחד לחבק, להכיל ולפנק, ומצד שני לדחוף אותם להתמודד עם המוגבלות שלהם, לגדול ולהתפתח. "בית טוב תפקידו להעניק ביטחון וחום מחד, ולעודד חופש והתנסות מאידך", זה המוטו שעומד בבסיס הפעילות של "בית הגלגלים" ואל זה הגיעו באופן די מקרי שתי נשים מצור הדסה.

 

אוכל לנשמה

 

החיבור של תמי קרישפין למיזם החברתי הזה מתחיל במטבח. לפני כשנתיים היא פרשה מתפקידה כמנכ"לית ארגון "קשר" הפועל למען ועם משפחות לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. “אחרי עשר שנים שבהן מינכ"לתי את קשר, עזבתי את הבית המוכר והאהוב אל הלא נודע. אני אוהבת הרפתקאות, אבל הן גם מפחידות. הלכתי אחרי האהבה שלי לבישול", היא מספרת.

תמי, 55, לקחה פסק זמן של שנה, אותו הקדישה ללימודי בישול בתל אביב והתמחות במסעדת היוקרה התל אביבית "טופולופומפו” ובמקומות נוספים. בתום הלימודים היא פתחה בביתה שבצור הדסה מיזם בשם "תמרינדי", שהבטיח להיות מקום להרבה יצירתיות קולינרית, אירוח וחיבור בין אנשים. הקולינריה הייתה נפלאה אך השכנים לא "התחברו" למיזם החדש ועד מהרה היא נאלצה לחפש אכסניה אחרת.

"יום אחד הגיע וואטסאפ מחברה – בית הגלגלים ישמחו לארח אותך. לא תיארתי לעצמי, שההודעה הקטנה הזו, תוביל אותי אל החלום הבא, לפיתוח של המיזם הבא, שאני כל כך אוהבת ומאמינה בו", היא מספרת בהתרגשות.

המפגש הראשון עם המבנה של "בית הגלגלים" באבן ספיר לא היה מעודד. המבנה היה במצב מוזנח, מבחוץ ומבפנים, ודמה יותר למועדון נוער ולא לבית הארחה שבו בעלי מוגבלות ומלוויהם שוהים במשך כמה ימים. אך המראה לא הרתיע את תמי, וכמי שאמונה על פעילות חברתית היא פנתה לקבל עצה וסיוע מהקהילה הקרובה ביותר אליה - תושבי צור הדסה.

"ההתגייסות של אנשים היא מדהימה". האולם המרכזי של "בית הגלגלים" לאחר השיפוץ

להתרגש מעשייה

 

אחת מאלה שתמי פנתה אליהן כדי לקבל עצה הייתה רונית ארליך, רכזת התרבות של הוועד המקומי בצור הדסה בשנים האחרונות. רונית, 52, היא במקצועה מפיקת אירועים ומגיעה מעולם העסקים. על המפגש הראשון עם "בית הגלגלים" היא מספרת: "לאחר שעזבתי את עבודתי כרכזת התרבות של צור הדסה, החלטתי להמשיך הלאה ליעד הבא. היעד הבא היה די בערפל, אך היזמית שבי לא הרפתה. אני רוצה משהו חדש, אני צריכה להתרגש מעשייה שעדיין לא עשיתי. טסתי עם בתי הקטנה לאומן, שם התפללתי שהשם ייתן לי כיוון, עיסוק עם משמעות ואפילו שותפה שאוכל לעוף איתה להגשים חלומות. כמה ימים אחרי ששבתי ארצה, קיבלתי טלפון מתמי קרישפין: רונית יש לך זמן לקפוץ איתי לאבן ספיר, אני חושבת שמצאתי בית למיזם שלי. קפצתי לאוטו ונסעתי לאבן ספיר. היה יום חורף קפוא, אבל איך שהדלת נפתחה, נתעורר הניצוץ, והקסם פשוט התחיל. התאהבתי במקום, בעשייה של בית הגלגלים, באפשרויות הנפלאות שתמי ואני יכולות להגשים. איך שיצאתי משם קלטתי שהבית הזה חייב להפוך את עורו, הבנתי שאני כאן לא במקרה, שכאן נפתח לי הלב כאן אני נשארת !!”.

החיבור בין שתי הנשים יצק התלהבות אדירה מהמיזם החדש שהן ראו לנגד עיניהן: האפשרות לשלב בין האהבה שלהם לקולינריה ולאירועים לבין חניכי בית הגלגלים. “אני באתי מהעולם העסקי ותמי באה מהעולם החברתי...הבנתי מה צריך לעשות...יש כאן בית שפעיל רק בסופי שבוע ובשאר הזמן הוא דומם...יש פה הזדמנות לעסק חברתי...מיזם חברתי...התחיל מסע מאוד מרתק...מאוד מרגש", מספרת רונית.

 

גיוס קהילתי

 

השתיים הפכו ל"צמד חמד" ויצאו לדרך כשהן מתחילות בגיוס כללי לטובת המיזם החדש, וכמו בשיר, הם החלו לפגוש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך: בני משפחה שהתגייסו לעזור, שכנים מצור הדסה שהגיעו לתרום וחברים מקרוב ומרחוק שבאו לתת יד ולשקם את המבנה המוזנח.

ההתלהבות הדביקה גם את מנהלי "בית הגלגלים". "מגיעות שתי נשים ואומרות לעמותה אנחנו רוצות להמשיך במיזם והכל עלינו...אנחנו נעשה את הקמפיין וכל שקל ייכנס למיזם...בבית הגלגלים שיחררו ואמרו לנו "עופו על זה”, הם לא חלמו שהפרויקט הזה ייצור כזה תהודה...ושהבית הזה שהיה מועדון נוער מוזנח הפך למקום כל כך קורן", מחייכת רונית.

בעוד אנחנו מדברים מתייצבת בחזית הבית משאית עם אדמת גן ואיתה פועלים. המשאית פורקת את האדמה והפועלים מתחילים לפזר את האדמה בגינה ההולכת ומשתקמת. הכל בתרומה. זו אחת הדוגמאות להתגייסות הנרחבת למען שיקום "בית הגלגלים".

"ההתגייסות של אנשים היא מדהימה", מספרת תמי, "בן דוד שלי תרם מטבח חדש וגדול...מישהו אחר הדריך אותנו כיצד ניתן לגייס חומרי בנייה כתרומה...ספקים נתנו מוצרים במחיר עלות...עובדי חברות היי טק הגיעו ליום התנדבות...ומשם זה צמח לכך שהם מגיעים לכאן לפי קריאה...תרומות של כסף...משאיות עם אדמה ופועלים...משתלת נטף תרמה המון שתילים ואמצעי גינון...חברים שבאו לצבוע, לנקות, לעבוד בגינה, לעבוד במטבח...הפכו את הגינה המוזנחת שהייתה פה לגינה לתפארת".

לצד השיקום הפיזי של המבנה החלו שתי הנשים, בסיוע של מדריכה המתמחה בכך, בתהליך של גיבוש החזון המשותף. המיזם זכה לשם "מעשהב...” וכך הן כתבו: " 'מעשהב' רעיון מופלא העומד להפוך את הבית הקסום הזה לשוקק חיים ושמחה, גם בשאר ימות השבוע! הרעיון הוא שבימים אלו, נארח אצלנו בבית אותך ואתכם לארוחה טעימה, אירוח משפחתי, סדנאות מעניינות, הרצאות מרתקות, מפגשי חברה מעוררי התפעלות ועוד ועוד! כל אחד ואחת מכם תוכלו לראות את כל הטוב הזה שהבית שלנו מציע, ותפגשו אותנו הבוגרים של בית הגלגלים“.

הן הקימו דף פייסבוק ובו סיפרו על הרעיון ועל הפעילויות שלהן, צילמו סרטון מרגש על החזון החדש ובמקביל החלו להריץ קמפיין גיוס המוני במטרה לגייס 100 אלף שקל למימון הפעילות השוטפת.

 

בלי תיוגים

 

במרכז המיזם החדש ניצבים חניכי "בית הגלגלים". המטרה העיקרית היא למצוא דרך לשלב אותם, על המגבלות שלהם, בפעילות של אירועים קולינריים לקהל הרחב.

"מדובר בצעירים עם מוגבלות פיזית, שנפגשים במהלך היומיום שלהם בלא מעט אנשים שלא מוכנים להעניק להם הזדמנות ונותנים להם את ההרגשה שהם שונים מהשאר”, מסבירות תמי ורונית, "אנחנו הולכות לשנות את זה. המיזם שלנו יפעל עם צוות עובדים עם מוגבלויות ויארח אנשים בריאים שייהנו ממגוון פעילויות ובמקביל יעזרו לצעירים האלו למצוא מקום עבודה, להרגיש שהם תורמים לחברה ומתפרנסים מעמלם".

אחת החניכות ב"בית הגלגלים" היא דנה, 17, שמספרת על הקשר שלה למקום: “זה מקום אליו הגעתי כל חודש לסופ"ש כייפי ומשחרר, אחרי שבוע ארוך של שגרה עמוסה ולימודים בבית הספר... בית הגלגלים הפך לבית חם עבורי עם השנים, מקום בו אני משאירה את המוגבלות שלי מחוץ לדלת ומרגישה שווה בין שווים, בלי דעות קדומות,עם הבנה אמיתית ועם חברים ומדריכים שנשארים שם עבורי לכל החיים".

דנה אומרת כי המיזם החדש מעורר בה תקווה למצוא חיבור אל קהילת הבריאים: "שנכיר האחד את השני בגובה העיניים. אתם, האנשים ללא מוגבלות, תבואו אלינו, אל הבית המקסים שלנו, ואנחנו לא נתייג אתכם, נקווה שה 'אנחנו ואתם' כבר לא יהיה, נעשה כיף ביחד, נכיר, נבין, נלמד ואז, כמו קסם, נגלה שהמוגבלות היא לא אני, היא רק חלק קטן ממי שאני. הבית שלנו יהיה פתוח עבורכם במהלך השבוע, הבוגרים שלנו יעבדו במיזם ויארחו אתכם, הכיף מובטח, אוכל טעים, פינוק של בית, טבע, ותוכן מרתק – סדנאות, הרצאות, יאללה בואו".

"המוגבלות היא לא אני - היא רק חלק קטן ממי שאני”. חניך "בית הגלגלים" ממלצר באירוע באבן ספיר

תרומה משמעותית

 

ההתלהבות מהמיזם החדש הדביקה רבים מתושבי צור הדסה, מטה יהודה והאזור. “האנרגיה של המקום הזה מזמנת הרבה טוב, נתינה ועשייה משותפת. הבית הזה הוא קודם כל ולפני הכל של ילדי בית הגלגלים, אבל כמו שחלמנו הוא הופך להיות מקום משמעותי לכל כך הרבה אנשים שרוצים להעצים בו את הטוב", מסבירה רונית.

“יש משהו בקהילה של צור הדסה שהפך את הפרויקט הזה לפרויקט של צור הדסה למרות שהוא פועל באבן ספיר", מחייכת תמי, “למשל המפגש עם אורן מלמד, לא הכרתי אותו...הוא מגיע לפה ומיד אומר לנו, אני רוצה שלילדים יהיה מקום לשחק, ובמקום מביא מישהו שיודע לעשות גני ילדים...”.

לאור שפע הפעילות שמפריח כיום את "בית הגלגלים" באבן ספיר, והשינוי המדהים שהחזון החדש מחדיר למבנה, קשה להיזכר שבסך הכל מדובר בשמונה חודשים מאז שתמי הגיעה לכאן.

השתיים מבקשות להודות לכל מי שסייע. תמי: "למיזם סייעו רבים וטובים מצור הדסה, מטה יהודה ומחוצה לה. משפחות שלמות באו להתנדב, חברות הייטק ועוד. נציין בשמות את אלה שממש אימצו את המיזם ומשקיעים ללא גבולות: אורן וענבל מלמד, איציק וגלי ברזני, בועז וארנה לנגרמן, לן לוסוס, יעל עזריאלי, נטשה לינטון, יפעת סיני, שרון מרקס, רובי ליאון, דנה קושילביץ, הבעלים של מטבחי גל,  אסף מזרחי,  דורין ליכטמן, אסי אירגס,  ליז שרם,  מלכי פירר,  האחים פתחי ועימאד אבו מריר,  ליאת קוון, האחיות מיכל גלאור-רונדל ויהלומית רובין, תמר יידוב, חברת סינימדיה, חברת מדטרוניק, חברת אקסליבריס, חברת eci. וכמובן בני המשפחות שלנו”. 

לאחרונה התייצבה ב"בית הגלגלים" משלחת של מנהלים במועצה האזורית מטה יהודה, שהתארחו לארוחת בוקר שבה נתקלו לראשונה במיזם, וההתרגשות הייתה רבה.

“הבית הזה הוא לא עוד אולם אירועים". מזנון באירוע ב"בית הגלגלים"

הדרך עוד ארוכה

 

אך הדרך להגשמת החזון עדיין ארוכה. כאמור, למיזם החדש הוקם פרויקט גיוס המונים באינטרנט במטרה לגייס 100 אלף שקל. עד עתה גוייסו במסגרת זו כ-70 אלף שקל והגיעו תרומות מגורמים חיצוניים בהיקף דומה.

רונית ותמי מתכננות להשלים את עבודת השיקום של הגינה הנרחבת שצמודה למבנה במטרה לאפשר אירוח של קהל גדול, לבנות גדר היקפית, להקים מחסן, לרכוש הרבה מאוד ציוד למטבח והכי חשוב - להשקיע בהכשרת בוגרי בית הגלגלים לתפקידי האירוח וההגשה באירועים.

"יש לנו צעירים חכמים, חרוצים ומלאי מוטיבציה, שלא מצליחים למצוא עבודה. גם בגלל קשיים אובייקטיביים ובעיקר בגלל דעות קדומות, ומרחב ציבורי ותעסוקתי לא נגיש פיזית", מסבירות השתיים, “והאתגר למצוא להם מקום עבודה שיתאים למגבלות שלהם הוא אדיר".

בימים אלה הן עסוקות בבניית מודל כלכלי שיצליח לחבר בין הרצון להעניק חוויית אירוח לבין המגבלות של העובדים במקום. "הנושא של התעסוקה מאוד מורכב", אומרת תמי, “יש עלויות שאינן מתאימות לעסק רגיל, אנחנו רוצות לשלם שכר רגיל לבעלי המוגבלויות, ויש להם עלויות נוספות, כמו הסעות יקרות והתמודדות עם המגבלות האישיות של כל אחד".

“הבית הזה הוא לא עוד אולם אירועים", אומרת רונית, “כל אירוח או אירוע ילווה בהיכרות שוויונית ובגובה העיניים עם אנשים עם מוגבלויות, שהמקום יספק להם עבודה עם גאווה, והעמותה תזכה למשאבים נוספים שיגיעו מהכנסות האירועים במקום”.

תמי מסכמת: "אנחנו צינור, אנחנו שליחות של משהו...אנשים מתנדבים למשהו חדש ומלא תקווה ויש כאן סיפור אחר...”.

 

 יובל רובין 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?