אגודת מי"מי: נחלה באבן ספיר חייבת לנו 103 אלף שקל

תאגיד המים “מימי מבואות ירושלים – אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע”מ" (מי"מי)  הגיש לבית משפט השלום בבית שמש תביעה כספית של למעלה ממאה אלף שקלים נגד יורש נחלה במושב אבן ספיר, אמו המנוחה, שניים מילדיו ועוד ארבעה נתבעים שהתגוררו בשכירות בנחלה, בטענה כי כל המעורבים מתחמקים באופן סדרתי וחוזר ונשנה מלשלם את חשבונות צריכת המים שלהם.

במרכז התביעה עומד יורש הנחלה (הפרטים שמורים במערכת) אשר לטענת מי"מי הוא מתחמק סדרתי מלשלם את צריכת המים בנחלה. בכתב התביעה מציינת מי"מי כי בינה לבין היורש התנהלו בעבר הליכי גבייה והוצאה לפועל, בגין חובות צריכת המים אשר לא שולמו במשך שנים, וכי הנסיון מלמד כי גם פסקי דין שהוצאו כנגד היורש לא קויימו, ואף המחאות שהוא נתן כתשלום בגין פסקי דין חלוטים חוללו על ידי הבנק ונמסרו להוצאה לפועל אשר הפעילה את כל האמצעים העומדים לרשותה כדי לגבות את החוב.

לטענת מי"מי עוד במהלך ההליכים לגביית חובות העבר המשיכה הנחלה החקלאית לייצר חובות חדשים, וזאת בשל צריכת מים שנרשמה בשלושה שעוני מים שונים אשר שירתו בתים שונים בנחלה. מי"מי מציינת כי חלק מהמבנים שבהם נרשמה צריכת המים אינם חוקיים וחלקם הם מבנים חקלאיים שהוסבו למגורים ללא אישור של רשות מקרקעי ישראל.

מי"מי טוענת כי נותר חוב משמעותי נוסף שלא סולק, הכולל חיובי מים, ריבית, והפרשי הצמדה בסכום כולל של 103,271  שקל. מי"מי מבקשת מבית המשפט לקבוע כי החוב שצברה הנחלה מוטל ביחד ולחוד על כל מי שהתגורר בנחלה וצרך מים מאחד משלושת השעונים. התאגיד מבקש מבית המשפט לחייב את כלל הנתבעים בתשלום החוב הנטען, בצירוף הוצאות משפט.

בכתב ההגנה שהוגש בשם יורש הנחלה ושניים מילדיו נטען כי מי"מי מתנכלת להם וכן מוטחות טענות קשות בשל התנהלות פסולה ושימוש לרעה בהליכי משפט. בראש ובראשונה טוענים הנתבעים כי אין יריבות משפטית בינם לבין תאגיד המים, שכן הם לא היו צרכני מים רשומים, לא התקשרו עם התובעת בהסכם אספקת מים, ולא חתמו על כל התחייבות כספית כלפיה.

עוד נטען כי הנתבעת מס’ 2, שהייתה בעלת הנחלה בעבר, הלכה לעולמה לפני כמה שנים ולפיכך צירופה כנתבעת מהווה פגם חמור המצדיק דחייה על הסף של התביעה נגדה. בנוסף נטען כי בתקופות הרלוונטיות לצבירת החוב היו בעלי המשק, הוריו המנוחים של היורש, בהליכי חדלות פירעון, ולכן היה על התובעת להגיש תביעת חוב במסגרות המתאימות, ולא לפעול נגד היורש וילדיו.  

כתב ההגנה מרחיב וטוען כי מי"מי כבר גבתה בפועל סכומים משמעותיים מהיורש במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אך נמנעה מלעדכן זאת במסמכיה. לטענת ההגנה, התובעת ניסתה “להעמיס” חיובים נוספים על תיקי ההוצאה לפועל, גם כאשר לא היה בידיה פסק דין תקף.

הנתבעים טוענים עוד כי צירופם של נתבעים נוספים – בהם ילדיו ושוכרים לשעבר במשק – נעשה באופן גורף וללא הבחנה, במטרה להפעיל לחץ פסול לצורך גבייה. לדבריהם, אותם נתבעים לא צרכו מים מהתובעת, אינם בעלי המשק, וכל “חטאם” היה כי שכרו יחידות מגורים לפרקי זמן כאלה ואחרים.

טענה מרכזית נוספת בכתב ההגנה נוגעת לאופי צריכת המים: לשיטת הנתבעים, מרבית הצריכה הייתה לצרכים חקלאיים, המזכים בתעריף מים מופחת. חרף פניות חוזרות, כך נטען, סירבה התובעת להחיל תעריף חקלאי, ובכך חייבה את הנתבעים בסכומים מופרכים. לפיכך, אם ייקבע כי קיים חוב כלשהו, מבקשים הנתבעים להכיר בזכותם לקיזוז.

הדיון במחלוקת מתנהל בבית המשפט בבית שמש.