אושרה תכנית ההרחבה של נטף

אחרי עיכובים של שנים, אישרה הוועדה המחוזית את תכנית ההתרחבות ביישוב נטף, התכנית מבוססת על בנייה של בית נוסף בכל מגרש ביישוב

ביישוב נטף המתינו במשך שנים, לאישור תכנית ההרחבה ליישוב. לאחרונה אושרה התכנית על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה וכעת היא עומדת בפני הפקדה להתנגדויות.

הישוב נטף אינו ישוב רגיל ובהתאם, גם תכניות ההרחבה שלו אינן הולכות ב"מסלול הרגיל". היישוב שעלה לקרקע בתחילת שנות השמונים, הוקם על ידי עמותת תושבים ואדמותיו הן אדמות פרטיות שנקנו מתושב אבו גוש.

בגלל המצב המיוחד שנוצר, זכו 38 המתיישבים הראשונים בחלקת קרקע ענקית (חמישה דונם), אך במקביל כמעט ולא היה להם מה לעשות עם אותו השטח. הנוף הטרשי והמשופע, בעיות הרישוי והאופי הלא חקלאי של היישוב, שללו כמעט מלכתחילה כל שימוש חקלאי בקרקע. במשך שנים עמדה לה עתודת הקרקע הנרחבת הזו לרשותו של כל מתיישב, כאבן שאין לה הופכין.

המגרשים הגדולים היו לצנינים בעיני מינהל מקרקעי ישראל. קבוצת המתיישבים הנוספת, שהצטרפה ליישוב שנים לאחר ייסודו, מנתה עוד 33 משפחות וזכתה למגרש בן שני דונם בלבד. מגרשים אלה היו כבר אדמת מינהל ושווקו באמצעותו.

התושבים שלא היו יכולים לנצל את השטח הנרחב במגרשיהם למטרות מסחר, חקלאות או תעשייה, הפנו את מרצם לטפח ביישוב בנייה אקולוגית נרחבת. על פי הבניה הנוכחית ביישוב, משתלב כל בית בנוף שסביבו בצורה הרמונית ככל הניתן, מה שמעניק ליישוב את חזותו היפה והייחודית.

האיסור שחל על התושבים בנטף, להשתמש במגרשים לצרכי למסחר או לבנות עליהם בתים נוספים, הוריד את ערך הקרקע והפך אותה לבלתי נדל"נית, מצד אחד ומצד שני, שימרה את אופיו האקולוגי של היישוב.

כאמור, במשך השנים עלו שאלות לגבי הרחבה עתידית של היישוב, שבינתיים גדל והתפתח באופן טבעי. השאלות עסקו גם בשאלת השימוש בקרקע והפגיעה בנוף. בצד הרצון לשמור על הנוף והאופי הייחודי, קינן בלב החברים, הרצון לבנות ולפתח את היישוב גם לדור השני והצעיר יותר, אותם צעירים שגדלו בנטף והפכו גם הם לבעלי משפחות.

לפני כמה שנים, הגיש היישוב לוועדה המחוזית תכנית התרחבות, שכללה תוספת של בית שני בכל נחלה. למרבה האירוניה, דווקא נושא הבניה, לא היה הוא זה שתקע את התכנית במחוזית, אלא דווקא מחלוקת בין משרד התחבורה לבין המשרד לאיכות הסביבה, לגבי רוחב כביש הגישה ליישוב.

כידוע, היישוב נטף, בנוי על מורדותיהם המערביים של הרי יהודה, מעל עמק חורון והוא מרוחק מהכביש הראשי, מהלך כרבע שעה נסיעה. הדרך, ברובה עוברת בתוך יער אורנים עבות והדרישות של משרד התחבורה, להרחבת הכביש לרוחב תקני של 12 מטר, היו בהכרח פוגעות בנוף היערות הקיים.

נושא נוסף שעמד בסלע המחלוקת היה פתרון כללי לבעיית הביוב של היישוב. כיום, אין ביישוב מערכת ביוב מסודרת והתושבים משתמשים בבורות ספיגה. הכנסה של בית נוסף בכל חלקה תדרוש בהכרח פתרון מתקדם יותר והיישוב לקח על עצמו (בתקווה לסיוע מהמועצה), לסלול קו ביוב חדש שיאגם את השפכים של הבתים החדשים, כמו גם של הישנים.

במסגרת זו ייחפר לאורך תשתיות היישוב הקיימות, קו ביוב חדש שינקז את השופכין אל קו מבוא חורון. את התכנית הכללית ואת תכנית הביוב, יוזם ומפיק היישוב. התושבים אחראים על התכנון והבנייה של הבית הנוסף, איש איש בחלקתו, תוך הבנות והתחשבות בצרכי היישוב, הנוף והשכנים.

לאחרונה, לאחר התדיינויות שונות בנושא כביש הגישה ליישוב, נמצא לבסוף נמצא נוסח החלטה שהיה מקובל על כל הצדדים, ופתר את הבעיה. עם פתרון מחלוקת זו, נפתחה הדרך והוועדה המחוזית אישרה להפקיד את התכנית להתנגדויות, אשר אמורות להישמע במהלך חודש דצמבר הנוכחי.

על פי הערכתו של יו"ר ועד האגודה ויו"ר הוועד המקומי, ארז צפתי, אמורה תקופת ההתנגדות לתכנית להימשך כחודשיים ובמידה ולא יהיו התנגדויות משמעותיות, ייגש היישוב לתכנון המפורט וניתן יהיה להתחיל בבניה.

צפתי מספר כי במהלך העבודה על התכנית, קיים היישוב תהליך של קידום הבנות ושיתוף פעולה בין התושבים. במסגרת זו נקבע והוסכם על ידי כל התושבים, היכן ימוקם כל בית נוסף בכל חלקה, כך שלא תהיה פגיעה בתושבים אחרים ביישוב.

לדברי צפתי, לאחר האישור, יוכל כל חבר לבנות בית בחלקתו לבן ממשיך או להשכיר את הדירה. "האישור הזה שם אותנו במקום ששאפנו אליו כבר שנים", הוא מסכם, "ועכשיו נותר לנו לקדם אותו הלאה לבניה בשטח".