אחים בנפש

אירוע הפינוי של השוהים בבית החולים "איתנים" הותיר חותם עמוק על הצוות הרפואי, שנאלץ באופן פתאומי ומיידי להתמודד עם אירוע חירום שבו השוהים מתקשים לתפקד ושרויים בחרדה עמוקה.

אמירה איברהים, תושבת אבו גוש, אחות במחלקת האוטיסטים ב"איתנים" כתבה על החוויה: "המטופלים עבורי הם לא רק קשר של מטופל מטפל אלא הילדים שלי והמשפחה שלי. הרגשתי שהייתי צריכה לשמור ולהילחם בשבילם בכל כוחותיי ויכולותיי, הרגשתי שאני צריכה להוות עבורם מודל, להרגיע אותם בזמן שהאש בוערת מכל צד, לתת להם אופטימיות בזמן שאני לא יודעת מה יקרה לנו ואיך הכל ייגמר.
ליצור קשר עם המשפחות בזמן שאני לא מספיקה ליצור קשר עם המשפחה שלי. לדאוג להם לאוכל ושתיה בזמן שאני בכלל לא אכלתי ולא שתיתי זמן ארוך. כי בריאותם ושלומם בשבילי הם המטרה העליונה!
עבדתי ערב והמשכתי למשמרת לילה למרות כל הקושי, העייפות, הזיעה שהשתלטה על כל גופי אך הרגשתי שזה לא הזמן לעזוב אותם כי הרי הם צריכים אותי עכשיו יותר מתמיד. מקווה מאוד שייצגתי את המקצוע כמו שצריך והעברתי מסר שלהיות אחות זה להיות נפש קודם כל! זו מסירות אחריות ומחויבות לפני הכל!

חזרתי הביתה עייפה וגמורה אך עם המון סיפוק עצמי ותחושה של גאווה שהייתי אחראית לשלומם של אנשים שאין ביני לבינם קשר דם אבל יש ביננו קשר של נפש וקשר של אחריות מחויבות ומסירות."
(בתמונה: אמירה במהלך האירוע באיתנים)