אידיאולגיה, יין וסימפטיה
שוקי ישוב עשה את הלא יאומן והקים במושב עג'ור יקב לתפארת. על האידיאולוגיה שמובילה אותו לעשיית יין, על רגשנותם של הייננים באזור ועל מה שמסתתר מאחורי בקבוק אחד של יין
הגעתו של שוקי יישוב למושב עג'ור לפני כחמש שנים עוררה במושב תדהמה רבתי. אנשי המושב לא הצליחו להבין מה מחפש הג'ינג'י האשכנזי שחי עד אז בירושלים במושב מרוחק, שמורכב רובו ככולו מכורדים, אנשי חקלאות ואדמה קשי יום. במושב החלו נפוצות שמועות שונות שהתסיסו את הרוחות.
סיפרו על יישוב שהוא סוחר סמים גדול שהגיע לאזור כדי לגדל שדות של קנבס ומריחואנה, חשדו בו שהוא נמלט משלטונות המס ומנושים אלמוניים ולבסוף טענו שהוא פשוט "משוגע".
אחרי כמה חודשים, בהם בחנו אנשי המושב את מעשיו של ישוב בדקדקנות, הגיעה משלחת של אנשי המושב אל ביתו בפנים חמורות סבר. "שוקי, אנחנו מבינים שאתה לא סוחר סמים ושאינך בורח מאף אחד, אבל תסביר לנו מדוע החלטת לבוא ולגור פה?", תמהו אנשי המושב.
ישוב ביקש מהם לצאת אל מחוץ לביתו, ופסע אתם אל נקודת תצפית שבסמוך, ממנה נגלו לעין הגבעות הנמוכות והעגולות של שפלת יהודה, המדרון הרך שמשתפל ויורד אל נחל עג'ור ומבנה החאן הגדול שעומד בצד הכביש. הוא פרש את ידיו אל עבר המראה שהתגלה לעיניהם ואמר בהתפעמות: "תסתכלו, תראו איזה נוף משגע".
אנשי המושב הביטו זה בזה, גירדו בפדחתם, צקצקו בשפתותיהם וניסו להבין על מה הוא מדבר: "על איזה נוף אתה מדבר... זה נקרא השטחים", ביטלו אנשי המושב את דבריו. לאחר דין ודברים הגיעו אנשי המושב למסקנה חותכת: ישוב אולי לא משוגע אבל הוא בטח "מסובב".
הכתבה ב"בקיצור", 2002
ענף עשיית היין מספח אליו אנשים ממקומות שונים, ורובם עם סיפור חיים מעניין. שוקי ישוב הוא אחד המעניינים והמרתקים מבין עושי היין באזור. את שנות ילדותו ונערותו עשה בחו"ל, כבן לשליח הסוכנות היהודית. שוטט ממדינה למדינה אחר פעילותו הנלהבת של אביו לעידוד העלייה לישראל. "כך קרה שאנחנו עודדנו אנשים לעלול לישראל אבל אני עצמי הייתי בן בלי ארץ והכרתי מעט מאוד את המדינה". אולי כאן נולד אצל ישוב הצורך הגדול להתיישב ולהיאחז באדמה, להכות שורשים ולא לזוז או לנדוד. על ההתיישבות שלו בעג'ור הוא אומר: "חשוב לי שלילדות שלי יהיה קשר לארץ ולאדמה. העיסוק בכרם הוא קשר שלא ינטוש אותם לעולם, זה המעט יכולתי לעשות כאב לילדים".
ישוב מעיד על עצמו שאינו יינן גדול אבל אין ספק כי מדובר שמי שגיבש אידיאולוגיה מוצקה סביב ענף עשיית היין במטה יהודה ובארץ בכלל. בקלות ניתן לכנות אותו "האידיאולוג של ענף עשיית היין במטה יהודה":
הוא מדבר בהתלהבות על הערכים המוספים שיש לעשיית היין בארץ: "אם לא נעשה חקלאות בארץ הזו אין לנו זכות קיום כאן. ואני אומר זאת כשמאלני. אם לא נעבד את האדמה - לא ניאחז בה. הדבר טבעי ביותר לעשות באזור הזה הוא כרמים לענבי יין, דבר שעשו כאן במשך אלפי שנים".
סביב עשיית היין ביקב עג'ור מתקבצים גם עשרות מחבריו וידידיו של ישוב. לדעתו הם באים משום שהם רוצים להביא מזור לתחושת הקשר הרופפת שלהם אל האדמה. "מעגל החברים והידידים שמגיעים כדי לסייע לנו בתקופת הבציר מחפשים קשר לאדמה והעבודה בכרם היא תרופה אמיתית למצוקת השייכות ולנעיצת השורשים כאן".
ישוב הוא היסטוריון. יש לו תואר שני בספרות גרמנית וכתוצאה מכך, כך נראה, הוא לא חובב גדול של גרמנים. בנוסף הוא נגר ודובר חמש שפות. מזה יותר מעשרים שנה הוא עוסק בעבודות נגרות ייחודיות. הוא לא מפרסם ואינו מעוניין לבנות נגריה גדולה. שמו מתגלגל מפה לאוזן וכך הוא מוצא את פרנסתו. הכרם, לעומת זאת, אינו מהווה פרנסה. לדעתו של ישוב "אין כסף ביין".
אנו פוגשים אותו ביקב הקטן שלו, המכונס בתוך קונטיינר מרופט. בתוכו אנו מוצאים חמש חביות עץ אלון ומזגן הנוהם בזעף ונושף משבי רוח מקפיאים המבריחים את החום הלוהט בחוץ. מדי פעם במהלך השיחה שלנו האור כבה. יש איזו בעיה עם החשמל. אולי בגלל הפועלים שבונים בסמוך את בית הקירור החדש של היקב. ישוב מצהיר על כך שאין כסף ביין, אבל משקיע ובונה בתקווה גלויה שהיקב שלו ישא רווחים בעתיד.
ייננים הם אנשים רגשניים. הם אוהבים להיפגש יחד, להחליף חוויות, להחליף טעמים, להתלהב מיין. גם במטה יהודה מתחילה להתקבץ חבורה של עושי יין. אנשים שבוחרים בתשומת לב את המקום שבו הם מצמיחים את הכרמים שלהם וטורחים ללמוד ולהשתלם כדי לשבח את היין שהם מפיקים. ישוב: "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אנו מבינים שאם השכן שלנו יעשה יין מעולה גם אנחנו נרוויח מזה, ולכן יש פרגון, פעילויות משותפות ונכונות ללמוד זה מזה".
"אני נגר יותר טוב משאני יינן. ייקח לי עוד עשרים שנה להיות יינן טוב כמו שאני נגר. אני בסך הכל שלוש שנים יינן וכבר עושים ממני סלבריטי", הוא מהרהר בקול רם על טיבה של תקשורת ההמונים ותאבונו של קהל קוראי העיתונים לקרוא על תעשיית היין. "התשובה לא מצויה בטיבו של הנוזל הזה שמכונה יין, יש בנוזל משמעות שהיא מעבר לטעמים ולניחוחות. בסוף החודש תוכל לראות מאות אנשים שמגיעים לחגיגת ההשקה של יין 2000 והם באים כדי לחפש את הקשר לאדמה".
היין הוא תמצית נוף המולדת, השילוב שבין הקרקע, האקלים והאדם, אומר ישוב. כך מטפטף הנוזל הזה שונק את טעמיו היישר מתוך האדמה אל הדם ואנשים מתמכרים לקשר.
ישוב מעיד על עצמו שאינו איש של אופנה והוא לא מסתיר את הרתיעה האינסטינקטיבית שלו מאופנה חולפת. "עשיית היין היא מעבר לאופנה חולפת. לפני חמש שנים לא היה פה כלום. היום עושים בחאן שלידי קונצרטים, בחוות צאן סמוכות עושים גבינות מעולות, ויקבי האזור מפיקים יין, אנו מוציאים מהאדמה הזו את המיטב שבה ומתחילים לבנות תרבות מקומית. יש פה תהליך שהוא נכון ואנשי העיר יוכלו לבוא לכאן ולשאוף לריאותיהם אויר גדוש בתרבות שורשית ומקומית".
כבר אמרנו, מדובר באידיאולוג של תעשיית היין במטה יהודה.
כדי לטעום מהיין של יקב עג'ור שולף ישוב כוסות יין גדולות מתוצרת ריידל. מדובר בחברה אוסטרית המתמחה בכוסות יין ייחודיות. היין הנמזג לתוך הכוסות נפתח כבמטה קסמים אל החיך והשילוב שבין הכוס לבין הין משבח ללא ספק את ההנאה מהעושר הקיים בו.
אנחנו מערבלים את היין בכוסות הגדולות וממתינים מעט עד שיספיק לנשום. בחוץ מהביל יום חם שנופל על הכתפיים כשמיכת פוך עבה. בעג'ור העניינים מתנהלים בהתאם, כלומר בעצלתיים. הציפורים מצייצות מעל האקליפטוסים הגדולים הנטועים בסמוך לצומת, המנוע של המזגן רוטן בהתמדה ראויה לציון. אנחנו מתכוננים לטעימת היין.
ישוב אינו מגדל כרמי יין והוא ניזון מכרמים אחרים מהם הוא רוכש את ענבי היין. בשנה הקרובה הוא מתעתד לשתול 10 דונם של כרמי יין.
יין עושים מתוך אהבה, זה המוטו של ישוב. לדעתו, גם המשקיעים, אלו שמזיקים את הענף על כתפי חלק מהחסכונות שלהם לא מגיעים מתוך בצע כסף. "במגוון ההשקעות שקיים יין זו ההשקעה הכי פחות רווחית. מי שרוצה להשקיע ביין מחפש משהו אחר, את הקשר לאדמה, את החיבור לארץ הזו. אנשים עושים המון כסף בתחומים אחרים ורוצים למלא את החלל שנוצר בעזרת הקשר לאדמה".
אנו טועמים קברנה-מרלו משנת 2000. היין מעורבב ביחס של 70-30 לטובת הקברנה סוביניון. על הלשון שלו נמסך יין אלגנטי ואציל, עשיר בריח ועשיר בטעם, המשאיר שובל ארוך ונעים בפה. מומלץ לפתוח כשעה לפני המזיגה לכוסות ולשלב יחד אתו ארוחה הגונה.
יין זה הוא השני שייצר היקב וממנו בוקבקו בסך הכל כ-600 בקבוקים. השקת היין לקהל נעשתה כבר בשבוע שעבר (ראה ידיעה בנפרד). המחיר לבקבוק 75 ₪ ותצלצלו לפני שאתם מגיעים כדי לוודא שעוד נשאר שריד מהבציר.
היין הבא שאנו טועמים הוא שוב קברנה-מרלו הפעם מבציר 2001. כשאנו טועמים אותו הוא מיושן מזה עשרה חודשים בחביות עץ אלון. ענבי הקברנה מבציר זה לא היו בעלי טעם אגרסיבי מדי ולכן לא היה צורך ל"רכך" אותם עם יותר מאשר 10% מרלו, ונקרא עג'ור 2001(שם זמני).
היין הפעם הוא בעל ניחוח פירותי בולט, עשיר בטעמים ולא מסתיר את היותו צעיר מכדי להגיש אל הלשון והחיך את העומק שלו בנוחיות. יישון נוסף יאפשר לו לעשות זאת. מי שרוצה להבטיח לעצמו חלק מהבציר כדאי להזמין ולשריין ארגז כבר היום.
יובל רובין
(בקיצור 33, אוקטובר 2002)
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?