דלג לתוכן העמוד
יום שני, 15 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

איזו ציפור ראינו?

במאמר זה נלמד מספר עקרונות שיסייעו לנו להכיר ולזהות את הציפורים השונות למיניהן, גם הללו שאותן לא היכרנו בעבר

חיוואי - צילום אילן רמתי

באחד הימים 'תפס' אותי חבר קיבוצי בפתח 'חדר הדואר' וכשבידו השבועון האחרון של "בקיצור" ואמר: "מעוז, מה תעשה בקרוב כשייגמרו לך כל החיות...?". ובכן, אני יכול להרגיע אותו ואתכם, קוראי היקרים, שמגוון בעלי החיים הוא גדול שתמיד יהיה אפשר לכתוב על משהו חדש. אולם, מדי פעם, אפשר לסטות מעיסוק בבעל חיים מסוים ולדבר על עניינים אחרים שקשורים באהבת הטבע, בטיולים ובתצפית על בעלי חיים.

בהקשר לכך אזכור בחיבה את מורי ורבי, המורה הזואולוג האהוב והנערץ, אריה אבולעפיה, ממנו למדתי בסמינר "אורנים" להכיר את הטבע שסביבנו. בטיולים הרבים שערכנו בטבע, הוא נהג לעצור ולהצביע על ציפור שיר קטנה שמקפצת ומדלגת בתזזית מענף לענף ולשאול: נו, חבריי היקרים, מה אתם רואים?

במרבית המקרים היינו משיבים – זו ציפור ויותר מזה איננו יודעים. ואז היה מורנו משנן את משפט המוטו שלו: "מה זאת אומרת, לא יודעים? האם זה פיל ללא כנפיים?...", וכך היה ממשיך, שלב שלב, עד שהיה מחלץ מאיתנו אבחנה הרבה יותר מדויקת. ואז היה אומר בהתלהבות: "ראו כמה אתם יודעים למרות שטענתם שאינכם יודעים".

ואז היה הולך איתנו דרך נוספת, מבקש להתמקד בצבעים, בגודל וצורת המקור, בזנב ובהתנהגות. ואחרי זה היה נעתר ומגלה במי המדובר.

ובהמשך לזיכרונות הנעימים שאני נושא מהטיולים בחברתו של מורי האהוב את המאמר הנוכחי נקדיש לאופן שבו נוכל להכיר ולזהות את הציפורים השונות למיניהן, גם הללו שאותן לא היכרנו בעבר.

שרקרק מצוי - זוג.

מה הצבע הדומיננטי?

 

בראש ובראשונה נבחן את הצבע של הציפור שלפנינו. למשל, את החנקן אדום הראש ניתן לזהות בזריזות משום שרק ציפורים מעטות הן בעלות כיפת ראש אדומה או פנים אדומים.

ראינו ציפור שראשה אדום האפשרויות שלפנינו הן לא רבות: חנקן אדום הראש, חוחית או אדום החזה.

נבחן את בעל הכנף ונבדוק האם קיים צבע כללי שולט. למשל, הצבע השחור משחור של השחרור. ומה אם אנו רואים שחרור אך צבעו 'חיוור', מעין אפור כהה מאוד? כנראה שלפנינו נקבה, שצבעה דהוי מזה של הזכר.

עלינו לשים לב למופעי צבעים בולטים במיוחד, לדוגמא, הצהוב הבולט מאוד אצל השרקרקים, או בטנו הלבנה של הנחליאלי הלבן ולעומתו, בטנו הצהבהב של הנחליאלי הצהוב, וכך הלאה.

לעיתים מתגלה הצבע בולט דווקא בתעופה, כך למשל אצל המינות המצויות שכל אחד מאתנו רואה בכל פינה. כשהן פורשות כנפיים ופותחות בתעופה, מתגלים הפסים הלבנים הבולטים מאוד בחלק התחתון של הכנף.

כאן נדגיש שככל שהצבע אמור לשמש נדבך ראשון בזיהוי בעל הכנף, עלינו לזכור שאף אם מדובר באותו בעל כנף עצמו, הרי שלאורך השנה, קיים סיכוי רב שמופע צבעיו ישתנה וכך גם לאורך חייו.

לדוגמא, ה'סינר' השחור של הנחליאלי הלבן שמגיע אלינו בסתיו, נראה קטן יותר ודהוי משהו, אך ככל שהולך וקרב האביב ומתקרב המועד לחזור לאירופה, הסינר השחור, במיוחד לחזה הזכר, גדל ומשחיר, וכך יציג את עצמו בפני הנקבות טרם הקמת הקן המשותף.

ההבדל במופע הצבעים של הזכר ושל הנקבה הוא נקודה חשובה בזיהוי. לעתים, השוני בולט בין צבעי הזכרים ה'צעקניים' לעומת צבעי הנקבות ה"דהויים".

לדוגמא, אצל חלק מן הברווזים, מתהדר הזכר בשלל צבעים ואילו לנקבה מופע צבעים "חיוור". יש בכך גם יתרון, מכיוון שבעת הדגירה על הנקבה להסוות עצמה מפני הטורפים למיניהם.

הצבע מסמן לנו גם את שלבי הגידול השונים. למשל, אם הבחנתם בבולבול ולא ראיתם את הכתם הצהוב הבולט שתחת השת שלו, תדעו כי ראיתם בולבול צעיר, שהכתם הצהוב עדיין איננו מופיע בלבושו הסופי.

כלומר, יש מופעי צבע שונים לבעל הכנף הצעיר, מופע צבע שונה למתבגר ומופע שונה לבוגר. זהו תהליך שינוי בצבעוניות שעשוי להתרחש לאורך שנה שלימה ולעיתים – יותר.

החנקן אדום הראש - צילום גיל שעני.

גודל וסימני זיהוי

 

הגודל הוא הפרט השני בחשיבותו לזיהוי בעלי כנף. לצורך הדוגמא נתייחס כאן לפשוש ולצופית. שתיהן קטנות מאוד, ממדי גוף דומים והשאלה היא כיצד נבדיל ביניהן.

את הצופית קל לזהות, צבועה כולה בצבע שחור- כחלחל מתכתי נוצץ ומבהיק בשמש, ולפשוש האפור הרי אין דבר מזה. ואם ראינו בעל כנף שנדמה לנו כמו צופית אך צבעיה חיוורים? ובכן, אכן ראינו צופית נקבה. כאן אמורים ניעזר בזיהוי במבנה הגוף ובהתנהגות.

את הפשוש נראה במרבית השנה נמוך-נמוך, מקפץ ומדלג בין ענפי השיחים כשזנבו הארוך יחסית ביחס לגופו פונה כלפי מעלה. לעומת זאת,  הצופית מעופפת או מדלגת על ענפי העצים גבוה הרבה יותר.

ודוגמא נוספת. כיצד נבחין בין הדרור לבין הנחליאלי או הפרוש, שהם בעלי ממדים דומים? הנחליאלי מהלך על האדמה ואיננו מפסק מלנענע בזנבו הארוך, הפרוש, מצויד בפס לבן בולט בכנפיו ולקראת האביב חזהו מקבל גוון אדמדם.

 

אופי המקור והזנב

 

האם המקור הוא קצר או ארוך, דק או מעובה, ישר או מעוקל. האם הזנב הוא קצר או ארוך, דק או מעובה ומה צורתו. האם הוא חתוך במרכזו כמזלג (סנונית) או שהוא משולש ממוזלג מעט (דיה) או משולש עם בסיס ישר (עקב) או בסיס מעוגל (עיטים) או מעוצב כמשולש כפול (רחם).

וגם לאופן התעופה חשיבות בזיהוי. האם הרגליים עוברות את הזנב, כמו רגלי החסידות במעופן, ארוכות כרגלי האנפות, הסיקסקים, החסידות או שמדובר ברגליים קצרות, כרגלי הדרור, הבולבול או השחרור, והאם לרגליים מחוברים קרומי שחיה כעופות מים.

בולבול - צילום גיל שעני.JPG

בודד או בלהקה

 

יש בעלי כנף מתבודדים המעדיפים להתרחק מ'חברותא' כלשהי. למשל – הדורסים. כל דורס או זוג דורסים 'כובשים' לעצמם תחום מחיה שממנו הם עושים ככל יכולתם לסלק כל פולש בן מינם.

לעומת זאת, הזרזירים, שמופיעים אצלנו בחורף, הם בעלי כנף חברותיים בעלי מופעי תעופה מיוחדים. גם את אנפות הבקר נראה בחבורות הן כשהן מתלוות לעדר או לטרקטור המתקדם לאיטו בשדה.

השרקרקים מעדיפים לבחור קיר מחצבה נטושה, לחצוב בו את קניהם העמוקים ולקנן זה לצד זה. לעומת זאת, מרבית ציפורי השיר בוחרות לקנן כל זוג בנפרד, משתדלות להסוות ולהסתיר את קניהן מעין זר.

בעקרונות הזיהוי הללו אני משתמש כמעט מדי יום במהלך צעדות הבוקר שלי. מגלה ציפורים שונות במעופן, את חלקן אני מזהה בלא קושי, לרוב על אופן מעופן, הדרך שבה הן חותרות באוויר.

כך, מהמראה הכללי, הגודל ואופן התעופה אני מזהה בקלות אם אלו יונים, אנפות, קאקים, עורבני בודד או לבן חזה. וגם אתם, קוראים יקרים, מוזמנים לנסות ולהשתתף במשחק הזיהוי הזה.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?