דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אין תחנה מיותרת בדרך

פרשת 'מסעי' מבהירה לנו שאין חניה שהיא טעות, אין מסע שהיה לשווא והתכלית של מסעות חיינו היא התפתחות, יצירתיות ואף לידה מחדש

פרשת 'מסעי' היא הפרשה העשירית בספר 'במדבר' והאחרונה בו "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (לג, א). תחילתה בסיכום 42 המקומות השונים בהם חנו בני ישראל לאורך מסעם במדבר טרם כניסתם לארץ המובטחת.

משה מפרט ומתאר את 42 המסעות שעברו בני ישראל מזמן צאתם ממצרים ועד לכניסתם הקרבה לארץ כנען. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'... " (לג,ב) הפסוק בתחילתו מביא את תפיסתו של משה מנהיג העם לאורך כל השנים הללו.

למשה רבינו ברור כי המסעות אינם אקראיים אלא הם מנוהלים על ידי מקור עליון ובנוסף לכך הוא בקי בתכליתם. "מוצא" הוא מקום היצירה, הלידה או ההתפתחות (הגדרה מילונית) – משה יודע כי המסעות כולם נועדו לשם התפתחות האדם, לידה מחדש או/ו עשייה יצירתית.

בהמשך פסוק זה, הכתוב מביא גם את תפיסת האדם והמילים מתהפכות: "אֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם". פעמים רבות לאורך חייו, האדם אינו מודע להיותו במסע, הוא אינו יודע לאן הוא הולך ומהי הדרך ולמה דווקא דרך זו. כאשר האדם נמצא בעיצומו של מסע, בוודאי אם הוא קשה ומאתגר, יש קושי לראות בבירור מהי התכלית, מה ההתפתחות שתצמח ממנו ואיזו עשייה משמעותית למען הכלל ניתן יהיה להניב מהתהליכים אותם הוא חווה. לכן במצב זה המסע קודם להתמצאות, ליכולת להבין את תוואי הדרך ותכליתה והכתוב מביא אפשרות זו כטבעית וכלגיטימית.

אפשר לקרא את שמות המקומות ותיאור המסעות באופן גאוגרפי בלבד אולם על פי תורת החסידות 42 המסעות שעברו בני ישראל מאפיינים את תהליך התפתחותו של כל אדם מרגע לידתו ועד סיום חייו. הבעל שם טוב, מייסד החסידות, מסביר כי 42 המקומות בהם חנו בני ישראל מסמלים 42 דרגות רוחניות אליהן צריך האדם להגיע במהלך חייו.

"וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת...  וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה... וַיִּסְעוּ, מֵחֲרָדָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת... וַיִּסְעוּ, מֵהַר-שָׁפֶר; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה... וַיִּסְעוּ, מִתָּרַח; וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה" (לג, ז-כח) התורה מדברת על מסעות בלשון רבים על מנת להבהיר כי חיינו מורכבים ממסעות ומתחנות רבות בדרך, עליות ומורדות, ומבהירה כי מה שנדרש לעשות הוא להיות בתנועה, בהליכה לקראת הבאות, בשיפור ובהתקדמות.

האדם נקרא "מהלך" לעומת המלאכים הנקראים "עומדים" כיוון שהם נמצאים באותה מדרגה בלי אפשרות לעשות כל שינוי ואילו האדם יכול וצריך להיות בהליכה מתמדת על מנת לעזוב את המדרגה הקודמת ולעלות למדרגה חדשה, גבוהה וטובה יותר מקודמתה. האדם יחוש התשה או תושייה בהתאם למעשיו; אם יבחר לראות עצמו במסע לקראת שיפור מתמיד, יהיה בעשייה ויפעל בתושייה, יתמלא תחושת משמעות גם אם הדרך מאתגרת. אם ייבהל מהדרך וימאן לצמוח ממסעו יחוש התשה.

פרשת 'מסעי' מסיימת את ספר 'במדבר' המתאר מצבים של עליות ומורדות אותן חוו בני ישראל ולכל אורכו מופיעות פעמים רבות המילים "ויסעו" ו- "ויחנו". הפועל חנה ושם הפעולה חניה מכוונים למי שמפסיק את נסיעתו או הליכתו, נעצר ונשאר במקום העצירה לפרק זמן מסוים ולאחר מכן שב ויוצא לדרכו.

אנו עשויים לפרש מצב של חניה ומנוחה כמצב של קיפאון ושל חוסר עשייה אולם לא כך הדבר. החניה עליה מדבר הכתוב מתייחסת למצב בו מבשילים תהליכים, מתפרקות תפיסות ישנות שכבר אינן משרתות אותנו, ואנו מחדשים כוחות כדי להתמודד עם האתגרים.

"אי אפשר לדעת איך יראה חיבור הנקודות של חיינו מראש, אי אפשר אפילו לחבר אותן בזמן הווה, הן מתחברות רק במבט לאחור" נאמר על ידי סטיב ג'ובס. לעיתים אנו שרויים בתודעה ארצית אשר אינה מאפשרת לנו לראות את הפוטנציאל הגבוה הקיים באירועים שאותם אנו חווים. תודעה זו מוגבלת ואף מצמצת, אולם היא טבעית ואנושית.

פרשת 'מסעי' מזכירה לנו שאין תחנה מיותרת בדרך, אין חניה שהיא טעות, אין מסע שהיה לשווא. הפרשה מעלה למודעות כי חיינו מורכבים ממסעות - חלקם מאתגרים, חלקם מרגשים, חלקם מפתיעים - ותכליתם היא התפתחות, יצירתיות ואף לידה מחדש. פרשה זו מבקשת אותנו לסלוח לעצמינו במקומות בהם חווינו מרה שחורה, תאווה, חרדה – אף אלו הם חלק ממסענו. כך נצליח להמתיק את הדרך ולהתמודד עם אתגריה ביתר עוצמה ומתוך תחושת משמעות. 

חזק, חזק ונתחזק

שרונה קדושאי בר-נס

M.A ביעוץ חינוכי, MBA במינהל עסקים

פיתוח מנהיגות אישית וארגונית

ייעוץ וליווי אישי, פיתוח קריירה

"רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה, הדרכת הורים

sharonabar5@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?