אישית לוחצת - אלה החיילים והחיילות מן השורה שמנצחים את המלחמה הזו

חיילים וחיילות בהסתערות (צילום: דו"צ) 

חודש ימים חלף מאז התעוררה מדינת ישראל אל תוך הסיוט החמור ביותר בתולדותיה. בבת אחת, בשבת בבוקר, הושלכה ישראל 80 שנים אחורנית, אל המחוזות האפלים של מלחמת העולם השנייה, כשמחזות שמזכירים פוגרומים וטבח מעשי ידי יחידות האס-אס הנאציות ועוזריהם מתרחשים בעשרות יישובים הסמוכים לגבול עזה.

את הטראומה הזו, על מאות החפים מפשע שנרצחו בבתיהם, על התינוקות שנטבחו מול עיני הוריהם, על ההורים שנרצחו מול עיני ילדיהם, על חוגגים במסיבת טבע שנורו בעודם רוקדים, ועל מאות החיילים האמיצים שנהרגו בעודם מנסים להגן בגופם על מדינת ישראל, לא נשכח לעולם, כפי שאיננו מסוגלים לשכוח את אימי השואה.

מאז אותו יום נורא ואפל אנו נמצאים במלחמה על חיינו. מלחמה על עצם זכותנו לחיים, מלחמה על עצם זכותנו לחיות כיהודים במולדתם היחידה, מלחמה על עצם זכותנו למדינה יהודית משלנו, מלחמה על עצם קיומנו כעם. זו מלחמה של להיות או לחדול.

הטבח המזוויע של אלפי לוחמים איסלמו-נאצים בתושבי ישראל אינו יכול להסתיים אלא בחיסול מוחלט וגמור של הסכנה שהם מהווים, באופן שבתום המערכה לא יישאר תושב אחד בישראל שלא יידע כי הסכנה האיסלמו-נאצית בעזה נעלמה ולא תחזור. בדיוק, כמו שמלחמת העולם השנייה הסתיימה בתבוסה מוחלטת של הנאציזם שמאז לא חזר לשלוט בגרמניה ולאיים על שלום העולם.

מי שהצליחו במחיר יקר להחזיר את השקט לעיי החורבות שהותירו אחריהם המרצחים החמאסניקים הם חיילים – מפקדי חטיבות, מפקדי גדודים, מפקדי פלוגות, מפקדי מחלקות, סמלים ולוחמים ולוחמות מהשורה. הם אלה שיצאו לקרב כשחלקם אינם מצוידים כראוי, ששיקמו את היכולת של צה"ל, הם אלה שניקו את השטח הפרוץ והשורץ טרוריסטים חמושים, הם אלה שעברו בבתים נקובי הכדורים וחילצו את מי שנותר בחיים, הם אלה שנאלצו לזהות את גופות הנרצחים והנרצחות שהיו פזורות בשטח, הם אלה שהעבירו את לחימה אל תוך עזה והם אלה שמשלמים את המחיר בגופם וברוחם על הקרבות הקשים והמסוכנים שהם מנהלים.

את המלחמה הזו, הקשה והמתישה, עושים חיילים וחיילות אמיצים ואמיצות, חדורי אמונה ודבקים במטרה. לא אלופים ולא תתי אלופים. זו לא מלחמה של גנראלים – זו מלחמה של חיילים מהשורה.

מי שעוד לא היו שותפים למלחמה הם שרי הממשלה וחבריהם. איש מהם לא יכול להתהדר בהישגי הלוחמים – מוטב להם שישתקו.

התנהלותה של ממשלת ישראל הנוכחית היא מחדל בפני עצמו. בלא להפחית מהאחריות של מי שהיו אמונים על הבטחון ביישובי הדרום – האחריות של ממשלת ישראל לאירוע המצמרר והמזוויע היא מלאה ומוחלטת. אין שר אחד שפטור מאחריות זו.

ממשלת ישראל על זרועותיה השונות התגלתה ב-7 באוקטובר במלוא מערומיה ובשיא חידלונה. חבורה אנוכית של פוליטיקאים, שעסקו במשך השנה האחרונה אך ורק בקידומם האישי, אך ורק באינטרסים הצרים שלהם, תוך שהם מזלזלים באנשי המקצוע, מגדפים בכירים בשירות הציבורי, מפיצים פייק ניוז למכביר, משבשים את עבודת הפקידים, ושוטפים את מוחם של תושבי ישראל בהצהרות חסרות בסיס.

אלה אותם שרים ופוליטיקאים אשר קידמו בכל הכוח את אנשי שלומם חסרי הכישורים לתפקידי ניהול ועמדות מפתח כשהמבחן היחידי שהם נדרשים לו הוא מבחן הנאמנות לפוליטיקאי. לחורבן של יישובי הדרום ועוטף עזה קדם חורבן של השירות הציבורי וריסוק עמוד השדרה של שדרת הניהול המקצועית שלו. כל אלה היו מעשי ידיה של הממשלה הנוכחית.

החורבן הזה כלל גם הסטת תקציבי עתק אל תחומים הזויים. מיליארדי שקלים זרמו לחיזוק זרמים המתנגדים לשירות הצבאי, שבזים לחיילים ולחיילות, שנמנעים מהזהות עם מדינת ישראל ועם סמליה ושבחלקם פועלים במחתרת כדי לפגוע ולהרוס את המדינה הציונית. נציגיהם יושבים בממשלת ישראל גם בימים אלה.

ההיקף העצום של הנזקים שגרמה ממשלת ישראל הנוכחית בחידלונה מהווה עול נוסף על בני המעמד הנושא בנטל: הם אלה ששולחים את בניהם ובנותיהם לשירות הצבאי, הם אלה שנוטשים את ביתם ואת משפחותיהם ומתגייסים למילואים, הם אלה שממלאים את שורות ארגוני המתנדבים, הם אלה שתורמים מזמנם ומכספם כדי לרכוש ציוד צבאי חיוני לחיילים היוצאים לחזית. הם אלה שעל גבם נושאים את כל מדינת ישראל והם אלה שראויים שנגמול להם על הגבורה ועל ההקרבה.

בעצם ימי המלחמה הקשה הזו מהבהבת תקווה אחת בלבם של החיילים והחיילות הלוחמים בעוז באויבינו – שנדע להפיק לקח מהמשבר הזה, שנלמד איך לא לחזור על טעויות העבר, שנשנס מותניים כדי לקומם מחדש את האמון במי שיושבים בלשכות משרדי הממשלה השונים ושבתום הקרבות, ועם הניצחון על אויבינו הארורים נצא לדרך חדשה, טובה יותר, מתוקנת יותר ונושאת בשורה לנו ולדורות העתיד שיבואו אחרינו. לו יהי.

יובל רובין

[email protected]