דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 16 ביוני 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אישית לוחצת: הסכנה של חיידק ה"אנטי-ביקורת"

בקיצור חוגג 500 גיליונות והחגיגה הזו היא לא רק של השבועון ושל עובדיו, אלא בראש ובראשונה זו החגיגה של קהל הקוראים, תושבי מטה יהודה ויישובי סובב ירושלים שזוכים לקבל מדי שבוע כלי תקשורת עצמאי שסוקר את הנושאים החשובים לחייהם.

זה לא סוד שהתקשורת נמצאת בשנים האחרונות תחת מתקפה רבתי שמתוזמנת על ידי נבחרי ציבור ומעגל התומכים שלהם. מנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי, בארה"ב ובישראל, ולצידם ארגונים בעלי אופי שמרני מאוד, עוסקים מדי יום בהטמעה של מושגים החותרים מתחת לתודעה הציבורית ומנסים לערער אותה.

המושג "פייק ניוז", שבו מרבה להשתמש נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, הוא מעין חיידק אלים שתוקף את המוח ומנסה לשבש את פעולתו. חיידק זה חותר תחת תפקידה של התקשורת, כמי שניצבת מול בעלי הכוח וחושפת מהלכים שלהם, ומטרתו להרעיל את התודעה הציבורית עד כדי שיתוקה.

למרבה הצער, למהלך של טראמפ יש חקיינים בכל רחבי העולם, חלקם מאמצים את המסר של "פייק ניוז" וחלקם מאמצים מהלכים חמורים בהרבה, הכוללים איום על עיתונאים שמסרבים ליישר קו עם השלטון, חרם, מודעות על כלי תקשורת סוררים, השלכת עיתונאים לכלא, סגירת מערכות עיתונים, ואף חיסול של אנשי תקשורת. תהליכים כאלה מתרחשים ברוסיה, טורקיה, סעודיה, הפיליפינים, צרפת, צפון אירלנד ועוד.

גלי ההדף של העוינות לתפקיד הקלאסי של העיתונות, כמי שמרכזת אינפורמציה, מעבדת אותה לשפה מובנת ומציגה אותה לפני הציבור בסדר היררכי מקובל, מתפשטים במעגל וחודרים לכל מערכות השלטון הממסדי. היישר ממשרדו של הגורם הבכיר ביותר בשלטון, אם זה נשיא ארה"ב או טורקיה, ראש ממשלת ישראל או של הפיליפינים, מוקרנת לכל מוסדות המדינה. הלגיטימציה להשתמש בכוח השלטוני כדי להילחם בתקשורת "העוינת" ולמנוע ממנה להפיץ מידע שאינו נוח לבכירי השלטון.

התנהלות כזו אינו שמורה רק למקומות רחוקים או רק לכלי תקשורת ארציים. היא מתרחשת גם ברשויות המקומיות של ישראל, אשר חלק מראשיהן רואה לצנינים התנהלות של כלי תקשורת עצמאיים מדי ומפעיל את הכלים שניתנו לו על ידי הציבור כדי למנוע מהם ל"הפריע" לו.

שבועון 'בקיצור' אינו פטור מ"העונש" הזה. לדוגמא, ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, יורם שמעון, שמזה יותר משנתיים נמנע מלענות על שאילתות של השבועון, מסרב להתייחס לכל ידיעה שאינה נוחה לו ומטיל על 'בקיצור' חרם מודעות מקיף. ניצחונו הסוחף של שמעון בבחירות האחרונות מצביע כי הוא אכן מנהיג פופולרי ואהוד ביישובו, וכי התנהלות כוחנית ובוטה כלפי כלי תקשורת אינה נזקפת לחובתו.

התוצאה מהתנהלותה העוינת של מועצה מקומית מבשרת ציון היא, שכיום אין אף גורם שיכול לבקר אותה. המועצה מתנהלת ללא מערך של ביקורת פנימית (וזאת לאחר שראש המועצה הצליח להביא לפרישתה בהסכמה של מבקרת המועצה), עיתונות שמעיזה למתוח ביקורת – מוחרמת ומנודה, מי שמעיז לבקר את המועצה בדפי הפייסבוק הרשמיים - מסולק ומושתק.

ההצלחה המרשימה של שמעון, בפיתוח ובקידום של מבשרת ציון, מסייעת לו לבסס את מדיניות השתקת הביקורת. תושבי היישוב, השמחים למראה השינויים החיוביים הרבים שמתרחשים ביישוב בשנים האחרונות, מעדיפים להשלים עם האגרסיביות הרבה שמופנית לכל מי שמעיז ל"צייץ" כנגד ראש המועצה.

אולם, מה מתרחש מתחת ל"מתיחת הפנים" שעוברת מבשרת ציון? מה קורה במסדרונות של בית המועצה המקומית? האם מבשרת ציון היא יישוב כה "מושלם" שאין בו פגם הראוי להתייחסות? האם יורם שמעון הוא מנהיג ציבור חסין מביקורת?

החשש הוא, שיהיו ראשי רשויות מקומיות, שיראו את אופן ההתנהלות במבשרת ציון ויאמרו לעצמם, שגם הם רוצים. מהלכיו של של שמעון ניתנים לחיקוי ולשכפול בכל רשות מקומית. חיידק ה"אנטי-ביקורת" יכול להתפשט עוד ועוד ומי שיינזק מכך יהיה הציבור.

התבססות של שלטון מקומי שנעדר כלי ביקורתי, התפיסה של מנהיגי ציבור שהם יכולים למנוע ולשתק כל מי שיתייצב מולם, היא מגמה מסוכנת ביותר שמחלחלת לכל מנהלי ועובדי הארגון. מנהלי אגפים ומחלקות, עובדים בכירים וזוטרים, שרואים כיצד ראש הרשות עוסק בהשתקת התקשורת – לומדים ומפנימישם. את צמחי הפרא והעשבים השוטים שיגדלו בשדות הארגון הציבורי, יהיה קשה מאוד לנכש.

לכן, במלאת 500 גליונות ל'בקיצור', השבועון שהוקם בגלל פרשת שכונת המאה הזכורה לשמצה בצור הדסה, חשף במהלך 20 שנות קיומו פרשיות מקומיות משמעותיות שלא היו נוחות למנהיגי הציבור, ונושא את דגל ה"עיתונות המקצועית" המחויבת לאינטרס הציבורי, אני מאחל לו ולקוראיו להמשיך ולשמור על כלי התקשורת הזה ולתמוך בו כחלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה שכולנו רוצים ליהנות ממנה.

 

יובל רובין

rubin67@gmail.com

 

 

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?