דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אל הקיבוץ

"...היה חוסר משווע בבנות. החלטנו לרשום על כל שטר לירה, שחולק לחברים כתקציב אישי, את המשפט: "גרעין להט מחפש בנות". למרבית ההפתעה, בסיכומו של דבר אכן הצטרפו לגרעין שתי בנות שקראו את שנכתב...", קטע מספרו החדש של מעוז חביב המספר על ימיו הראשונים של קיבוץ צרעה

קיבוץ צרעה - שלט בכניסה לקיבוץ - צילום איראל פלמון - ויקיפדיה

כבוגר תנועת הנוער, מסלול הגיוס שלי היה אמור להיות ברור וללא תהיות ומכשלות. יציאה עם קבוצתי, שהייתה אמורה להתאחד עם קבוצות נוספות, כדי להקים יחד "גרעין". אבל אצלי לא כך התנהלו הדברים.

כאשר למדתי בכתה י"א, קרה מה שקרה, והקבוצה אליה השתייכתי בקן התנועה המאוחדת שברחובות, התפרקה. מה אעשה? פניתי במכתב למזכירות התנועה בתל אביב והתעניינתי איזה גרעין מגובש עומד להתגייס לצה"ל, כדי להצטרף אליו. זאת כדי שלא אחווה פירוק נוסף.

קיבלתי תשובה לפנייתי. הגרעין הידוע כיותר טוב ומגובש שבין הגרעינים הוא גרעין "להט", המיועד להשלים את קיבוץ צרעה. היה מורכב משלושה גופים: בוגרי קן ימיה בתל אביב, בוגרי קן התנועה בקרית‏־חיים ובוגרי בית־הספר החקלאי כפר גלים שליד חיפה. ידעתי מעברי בתנועה שקן ימיה וקן קרית‏־חיים ידועים בשמם הטוב.

פניתי במכתב למרכז הגרעין שאת שמו קיבלתי, שמחה שליצקי (לימים שלהב) מקן קרית‏־חיים. הצגתי את עצמי וביקשתי להצטרף לגרעין. שמחה החזיר לי במכתב הנחיות להצטרפות, הבהיר שהגרעין יגיע לקיבוץ צרעה בתאריך מסוים בחודש יולי ושארקום בחוט רקמה על כל הבגדים שלי את שמי ומספר 79. כך אמר וכך עשיתי. כך התחלתי מסע חדש הנמשך עד היום שבו אני יושב וכותב שורות אלה.

 

גרעין להט

בקיבוץ לפני הגיוס

גרעין להט מנה אז קרוב ל-100 בנות ובנים. אבל מתוכם עמדו להתגייס יחד לצבא רק כמחצית המספר הזה מסיבות שונות. בין 50 חברי הגרעין שהגיעו לקיבוץ בכוונה להמשיך יחד לצבא היה רוב מוחלט של בנים, מעל 40 ומיעוט קטן של בנות, עשר או פחות.

זמן לא רב לאחר שהצטרפתי לגרעין, נערכו בחירות למזכירות. לעולם לא אדע איך, מדוע ולמה החליטו רוב חברי הגרעין לבחור בי, החדש, למזכיר הגרעין, אבל זה בדיוק מה שקרה. מידי שבוע נערכה ישיבת מזכירות גרעין, ובה דנו בעניינים מעניינים שונים. אחד מהם היה החוסר המשווע בבנות. ואז צץ רעיון לא שגרתי.

בכל שבועיים היה מקבל כל חבר גרעין הקצבת מזומנים קטנה לצרכים אישיים מהתקציב שניתן לנו ע"י הקיבוץ. החלטנו חברי המזכירות, טרם חלוקת המזומנים, לרשום על כל שטר של לירה את המשפט: "גרעין להט מחפש בנות". למרבית ההפתעה, בסיכומו של דבר אכן הצטרפו לגרעין שתי בנות שקראו את שנכתב, ואילו בת שלישית כתבה מכתב ל"גדעון להט" שמחפש בנות. המצחיק היה שגדעון, חבר המזכירות, היה אחד מאלה שכתבו את הדברים על שטרות הכסף המחולקים. עד כמה שידוע לי, מעולם לא נוצר קשר בין השניים.

 

חגיגת עבודה

עם חברי גרעין בטיול

בתקופת השל"ת המוקדם בקיבוץ מלבד עניינים של הגרעין עסקנו בעבודה. בשבילי הייתה העבודה בפלחה חגיגה אחת גדולה. למדתי לנהוג לראשונה בחיי בטרקטור. הן בטרקטור זחל על שרשראות, שבו בצעתי את מרבית העבודה, והן בטרקטור גלגלי.

כבן מושב, שלא היה בו יותר מטרקטור זחל אחד, היה הדבר קפיצת מדרגה מלהיבה. הרי כל חיי גדלתי בכפר, טיפלתי בעופות שבלול, למדתי לחלוב את הפרות שברפת ולקצור תלתן ואספסת בחרמש. אבל לראשונה בחיי נהגתי בטרקטור רב כוח, שמשך אחריו מחרשה בת שבע צלחות שהעמיקו חדור באדמה שנענתה להן, והפכה משטח אפרורי ומדכא במידת מה, לשדה חרוש רחב ממדים המשרה אווירה של עשיה של מוכנות לקראת השלבים שיביאו לבסוף לצמיחת החיטה, או הדורה (סורגום) או החמניות הזהובות בקיץ הבא.

יותר מכל אהבתי את החריש בלילה, כאשר לפני, על מכסה המנוע יושב השומר המאבטח אותי, מחזיק בידיו את הרובה הצ'כי, עת אלומת האור שמלפנים פולחת את החשיכה ומסמנת את קו החריש הקודם, ואילו האלומה שמאחור מבליטה את הצלחות המפלחות את האדמה ומצביעה על התלמים הישרים הנמתחים מאחור.

בסוף משמרת העבודה היינו חוזרים לקיבוץ על טנדר הפלחה הנהוג בידי מרכז המשמרת, נוטלים מחדרנו שבצריף מגבת ובגדים נקיים, ויורדים למקלחת המשותפת כדי להשיל מגופנו את שכבות האבק האפרפר שדבקו לכל פינה שבגוף. מילאו את האוזניים ונחירי האף ועפעפי העיניים וצבעו אף את שערותנו באפור כאילו הזדקנו באחת בעשרות שנים.

 

כביש הגבורה

עם חנה, דפנה והמכית

קיבוץ צרעה היה קיבוץ צעיר ממש שהלך ונבנה במקביל להצטרפותנו אליו. הוא נוסד כעשר שנים לפני הגעתנו, בחג החנוכה בחודש דצמבר 1948 ע"י בוגרי התנועה המאוחדת משלוש הכשרות פלמ"ח. לוחמים שלחמו במלחמת השחרור (רובם בחטיבת יפתח) ושוחררו מהמלחמה כדי להקים קיבוץ הנושק לכביש הגבורה לירושלים מדרום.

כביש הגבורה נחנך ממש ביום הקמתו של הקיבוץ, והיה לעורק התחבורה שבזכותו חודש הקשר המלא לירושלים הבירה, לאחר שבמשך שישה חודשים תמימים הייתה העיר הנצורה תלויה בדרך שהתגלתה והוכשרה לשם כך במלחמה, הלא היא דרך בורמה.

במקביל לקיבוץ שלנו הוקמו באותו זמן ממש שני קיבוצים נוספים מצפון וממערב לכביש הגבורה. קיבוץ הראל (על שם חטיבת הראל של הפלמ"ח, שלחמה על הדרך לירושלים ופתיחתה חזור ופתוח לשיירות האספקה שהעפילו אליה), וקיבוץ משמר דוד, (על שם קולונל דוד מרכוס. קצין אמריקאי שהתנדב להדריך את הצבא ההולך ונבנה, שנהרג בשוגג ע"י שומר לילה במחנה הצבאי באבו גוש, בהיותו מפקד גזרת ירושלים כולה).

כפר סרעה - אריכון קיבוץ צרעה

שני הקיבוצים הללו היו אמורים להגן על הכביש החדש מצפון, מפני הלגיון הירדני שנותר במלחמה ולאחריה במובלעת לטרון. קיבוץ צרעה היה אמור להגן על מה שעשוי היה להתפתח מדרום, לשם הגיעו המצרים במלחמה בדרכם להתחבר עם הלגיון.

המצרים התבססו על גבעה עליה הוקמה לאחר מכן העיר בית שמש, במקום שזכה לשם "המשלט המשותף". משותף למי? למצרים מדרום, וללוחמי פלמ"ח הראל, מצפון. בין שני החילות הפרידו בסך הכל כ-50 מטר. במשך קרוב לחודשיים ניצבו שני הצבאות זה מול זה, ממש כמו חיל המלך שאול אל מול הפלישתים שעמם הגיע גוליית הענק, לא הרחק משם, בעמק האלה. עמק האלה בשלב הזה היה כולו בידי הצבא המצרי.

טרם סילוק המצרים מהמשלט המשותף נכבש הכפר הערבי סרעה, זה ששימר את שם העיר התנ"כית צרעה, מקום הולדת שמשון הגיבור. לרגליו מיקמו המצרים את המרגמות שהפגיזו את דרך בורמה. חודשיים לאחר מכן נכבשו גם הכפרים הערביים באזור שמסביב למיקומה של העיר בית שמש כיום, ובראש ובראשונה המשלט המשותף עצמו. בכיבושו נהרג מפקד הכוח הכובש מחטיבת פלמ"ח הראל, המפקד הידוע ג'ימי, הלא הוא אהרון שמי ז"ל.

 

קיבוץ חדש

גדעון ואני בקטיף הכותנה

בשנת 1951, כשמונה שנים טרם הגעתנו, ושנתיים לאחר שהוקם הקיבוץ על ראש ההר במקום בו שכנה צרעה התנ"כית, והכפר הערבי סרעה אחריה, החליטו חבריו לרדת מראש ההר, ולבנות את הקיבוץ בשולי אותו הר. זאת כדי להתקרב ולהתגורר סמוך לשטחים החקלאיים של הקיבוץ, שהשתרעו לאורכו של עמק שורק הצמוד לנחל שורק.

הגענו אפוא לקיבוץ צעיר, צעיר ממש, שאוכלוסייתו צעירה, שמרבית המבנים שבו עדיין צריפי עץ פשוטים ולצדם רק מעט בתים בנויים. חדר האוכל עדיין שכן בצריף פח גדול, מחורר ועלוב למראה. הנוי עדיין היה בחיתוליו. העצים, צעירים ונמוכי קומה, מנסים להיאחז באדמה הגירית שתמשיך לאכזב אותנו רבות בהמשך. דשאים כמעט ולא היו.

בית תינוקות כבר נבנה, שכן הפלמ"חניקים מייסדי הקיבוץ מיהרו להתחתן ביניהם, והנשים מיהרו להביא לעולם את פרי בטנן. נבנה גם גן ילדים ראשון, חדר אוכל קבוע עמד בבנייתו וכמו כן, נבנה בניין מקלחת חדיש שאליו הגענו, במקום זה הבנוי פח ומלא חורים, שדרכם היו המתקלחים והמתקלחות מציצים אלה על אלה.

החלום של חברי גרעין להט היה להצטרף לקיבוץ שאך עלה על הקרקע, הוא יוטבתה. אלא שלא רק לי נאמר שהגרעין החזק והמגובש ביותר מבין הגרעינים של המחזור הוא גרעין להט. מי שעמד אז בראש התנועה המאוחדת בארץ היה מוסה חריף, חבר קיבוץ צרעה. הוא ראה נכוחה את פני הדברים, ובכוח השכנוע המנהיגותי בו הצטיין כל ימיו, שכנע את חברי הגרעין להצטרף דווקא לקיבוצו, קיבוץ צרעה. מוסה נעשה בהמשך לאחד המנהיגים הידועים והמשפיעים ביותר בתנועה הקיבוצית כלה ואף החל לעשות כן במדינה, טרם נהרג יחד עם רעייתו ובנו הטייס בתאונת דרכים מחרידה, בשנת 1982.

כך מצאו חברי הגרעין שלנו את מקומם בקיבוץ צרעה, וכך מצאתי את עצמי מצטרף לקיבוץ שבו אקים בהמשך את משפחתי, יחד עם תקוָה, בת ירושלים, אותה אפגוש בהמשך. בו נגדל יחדיו את ארבעת ילדינו ובו אחיה את מרבית חיי.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?