דלג לתוכן העמוד
יום שני, 19 בנובמבר 2018
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"אנשים מתגאים בסמרטפון – ולא יודעים כלום על העדשות ששומרות על העיניים שלהם"

יעקב הלפרין, מנכ"ל רשת 'אופטיקה הלפרין', מודאג מהבורות בנוגע לעדשות המשקפיים: "לא הצלחתי לחנך את הציבור", מספר על העתיד: “אנחנו הולכים לכיוון של משקפיים פאסט-פוד", ונהנה מהחיים החדשים במושב

“אני אומר לחברים שלי: תעברו למושב, תשמעו את הציפורים". יעקב הלפרין

יעקב הלפרין יושב במרפסת רחבת הידיים של הבית החדש שבנה במושב בית מאיר, משקיף על הנוף של יער הקדושים הגולש לפאתי בית שמש ומבסוט מהחיים. “אני שנה ורבע גר פה, אתה לא מבין מה קרה לי, אני הולך בהרים, כיף לי, התחלתי לנשום. על דבר אחד אני מצטער – שלא עשיתי את זה קודם".

יעקב הלפרין, 54, מנכ"ל רשת 'אופטיקה הלפרין', הוא אדם ששונא לבזבז זמן. הוא חושב מהר, מדבר בשטף וחותר להבהיר את העמדה שלו באופן הכי ברור. כנראה שזה מה שצריך, כדי להפוך בתוך פחות מ-30 שנה מחייל צעיר שחולם על פיצריה למי שעומד בראש רשת האופטיקה הגדולה בישראל ואחראי לרעידת האדמה המסחרית שהתרחשה בענף כה שמרני וזהיר.

מאז שהוקמה לפני 30 שנה נודעה 'אופטיקה הלפרין' כרשת מהפכנית. בתחילת הדרך הופצה השמועה מפה לאוזן, על החנות הקטנה בבני ברק שמוכרת משקפיים בעשירית מהמחיר. ככל שהלכה והתפתחה הדגישה הרשת את המסר לצרכן בעזרת שיווק אגרסיבי. רעש צלצול הזכוכית המתנפצת והמשפט הנלווה אליה "שברנו את השוק" מהדהד באזניים של כל מי ששמע רדיו ב-20 השנים האחרונות.

 

מורשת מפוארת

אופטיקה הלפרין נוסדה על ידי הרב רפאל הלפרין ז"ל, שזכה לפרסום עולמי כמתאבק יהודי וישראלי בלתי מנוצח. בתחילת שנות ה-50, כאשר מוראות השואה היהודית עדיין היו טריים, היה הלפרין האב עולה לזירת ההיאבקות החופשית במכנסיים ועליהם רקום מגן דוד בולט ומפתיע את יריביו עצומי המימדים.

רפאל הלפרין, חרדי ותלמיד ישיבה שהתמסר לספורט ההיאבקות ופיתוח הגוף, הפך מקור לגאווה למיליוני היהודים שנותרו המומים לאחר השואה והיה סמל של ישראל הצעירה והנועזת. הוא זכה באליפות העולם בהיאבקות חופשית בשנים 1952 ו-1957, וזאת כאשר המונח היאבקות חופשית בכלל לא היה מוכר בארץ.

כותב שורות אלה, יכול להעיד על כך שתמונות מהקרבות שניהל רפאל הלפרין נחקקו במוחו עד היום, למרות שראה אותן בסרטים דוקומנטרים עשרות שנים לאחר שהתרחשו. במיוחד זכור לי התרגיל שבו השליך הלפרין את יריבו מהזירה וכאשר זה ניסה לחזור ואחז שוב בחבלים, זינק הלפרין אליו, הצליב את שתי רגליו על חזהו והטיח אותו בתנועה מסובבת אל רצפת הזירה. משקלו של המתאבק ההוא היה בוודאי מעל 100 ק"ג.

הלפרין האב היה איש עסקים פורה שעשה חיל רב בעסקיו. בשנת 1974 הוא מכר את כל עסקיו וחזר אל כור מחצבתו החרדי והתמקד בלימוד התורה בישיבה. על הקמת רשת האופטיקה הוא אמר בראיון לעופר פטרסבורג מ'ידיעות אחרונות' בשנת 2002: “נדהמתי מהעושק שמתרחש בחנויות האופטיקה. אדם רגיל שנכנס לחנות אופטיקה, עושקים אותו במאות שקלים, עם רווח אדיר למוכר. החלטתי שאפשר וצריך להביא אופטיקה שווה לכל נפש. משקפיים לכל פועל".

 

שברנו את השוק

 

יעקב, איך הגעת לתחום של האופטיקה?

"כשסיימתי את הצבא רציתי לעשות פיצה. אבא ז"ל רצה לעשות כל דבר בצורה הכי טובה שאפשר. נסענו לאיטליה לקנות תנור מיוחד לפיצות והייתה שם תערוכה של תכשיטים. ואמא שלי, תבדל"א, רכשה תכשיטי כסף מצופים זהב, שזה היה חידוש. היא הביאה את זה לארץ וכל החברים והחברות התנפלו על זה. אמרתי לאבא, נעזוב את הפיצה נפתח תכשיטים. פתחנו בבני ברק חנות תכשיטים ואשתי ואני ניהלנו את החנות. אחרי שנה באתי לאבא ואמרתי לו: זה הולך לאט מדי, אני מרגיש שאני לא ממצה את עצמי. אבא שאל, אז מה עושים? אמרתי לו: אני מרכיב משקפיים, האחים שלי מרכיבים משקפיים, אני מרגיש שיש פה תחום עם רווח מטורף”.

 

בדקת את השוק המקומי, מה מצאת?

"עולם האופטיקה בישראל של לפני 30 שנה היה עם מתח רווחים עצום של 8000-10,000 אחוז !! היו בארץ 300 אופטיקאים, רובם עולים מגרמניה. זו הייתה קליקה מאוד סגורה ולא נתנו רשיונות. מעין מונופול. התחלתי לבדוק וראיתי את הפרשי המחיר הלא הגיוניים. באתי לאבא ואמרתי: זה הענף”.

 

נכנסת לתחום כשאתה לא יודע כלום על אופטיקה?

"בשביל חנות אופטיקה הייתי צריך אופטיקאי עם רשיון. הגיע אלינו עולה מארגנטינה, אופטומטריסט מוסמך שהסתבך כלכלית. אבא לקח אותו עם הציוד ועם הרשיון. הוא העובד הראשון של אופטיקה הלפרין שעובד אצלנו עד היום. הייתה לי חנות תכשיטים, פתחנו לצידה חנות אופטיקה ועבדנו שם. אמרתי לאבא, עולה לי שקל, אני אמכור בשלושה שקלים. זה היה עשירית מהמחיר שהיה נהוג בשוק. היה עוד עניין: אבא, אחרי שהוא חזר מהעיסוק בספורט, ישב ולמד תורה. אנשים היו באים לבקש תרומות, והוא אמר לי, בוא נעזור לאנשים ומי שצריך משקפיים ניתן לו את זה בזול. ככה זה התחיל לרוץ. הגיעו עשרות איש ביום, זה היה מטורף. החלטנו להתרחב. היו מגיעים אלינו 100-150 איש ביום”.

 

איך התפתחה הרשת?

"אבא שלי דגל בכך שבעל הבית צריך להיות בעסק. אח שלי התחתן - פתחנו עוד חנות אחת בסנטר 1 בירושלים. עוד אח התחתן – פתחנו עוד חנות באבן גבירול בתל אביב. אנחנו שבעה אחים ואחיות – היו לנו שבע חנויות. באתי לאבא ואמרתי: אם אנחנו רוצים להיות בעמדה טובה מול הספקים אנחנו צריכים לגדול. פתחנו עוד 10-15 חנויות. הרגשתי פופאי...נסעתי לתערוכת משקפיים באיטליה, וקניתי קצת מזה וקצת מזה. שום דבר ממה שקניתי לא הגיע. אני מתקשר לספקים ומבין שהבעיה היא היקף ההזמנה. היינו צריכים להתרחב. הקמנו עוד חנויות והיו לנו 40-50 סניפים. התחלנו לקנות ישירות מהמפעלים ונהיינו יבואנים. יש לנו מטה, וכדי לבסס אותו כדאי שיהיו לו הרבה רגליים, כך שההוצאה הקבועה מתחלקת ליותר חנויות. כשאני מפרסם בערוץ 2, כל שקל מתחלק ל-140 סניפים, ואז העלות הופכת להיות שולית עבור החנות הבודדת. כך הפלטפורמה יושבת ביציבות".

 

מה רוב הציבור לא יודע על עסקי המשקפיים?

"כדי להבין את ענף האופטיקה אני אתן דוגמא מענף אחר. תעצור עשרה אנשים ותשאל אותם איזה טלפון יש להם, ייקח להם שנייה לענות. תשאל עשרה אנשים איזה דגם יש להם, הרוב יידעו לענות. תעצור עשרה אנשים ותשאל איזה מותג משקפיים יש להם – אולי אחד יידע לענות. תשאל אותם, איזה מותג עדשות יש להם. אף אחד לא יודע. הנה משל: נכנסת לחנות סלולאר וביקשת לקנות אייפון. המוכר אומר לך, תראה, יש לי פה אייפון 3 חדש סגור באריזה, אני אמכור לך את זה ב-עשירית מהמחיר של אייפון חדש. הרוב המכריע של הציבור לא ייקח. למה? הסיבה היא שאתה רוצה להתקדם – לא להיות ענתיקה. וזה הטיפ החשוב: למשקפיים יש מותגים, כמו בסמארטפון. יש סיני, קוריאני, יפני, גרמני, איטלקי ועוד. כשאני מוכר בזול, אתה לא שואל מה המותג, ואני נותן לך את המוצר שהתחייבתי לו”.

 

לעדשות יש דימוי של מוצר שלא משתנה. זה נכון?

"חברות העדשות הבינלאומיות הן קונצרנים ענקיים, מפעלים של מיליארדים. כל שנה יוצא מולטיפוקל חדש, כל עדשה יש לה אבא ואמא, יודעים מתי ייצרו אותה ומה המרכיבים. הציבור עדיין לא למד – העדשה היא הפריט הכי חשוב במשקפיים. היא זו ששומרת על העיניים שלך. המפרט המלא של העדשות כתוב על האריזה. ניסיתי לחנך את הלקוחות בישראל להתעניין, לדרוש, לשמור את האריזה של העדשות. לא הצלחתי. כאשר מגיע לקוח לחנות ושואל למה עדשת מולטיפוקל אחת עולה 3000 שקל והאחרת עולה רק 1000 שקל, הוא מקבל הסבר מלא: העדשה הזולה היא דור אחד אחורה – זו עדשה מצויינת עם הטכנולוגיה של לפני שלוש שנים. גם אוטו בן שלוש שנים עולה חצי מאוטו חדש".

 

משקפיים פאסט-פוד

כיום יש לרשת אופטיקה הלפרין 140 סניפים והיא מעסיקה 700 עובדים, מהם 250 אופטומטריסטים, המטפלים בכמיליון לקוחות בשנה. הרשת משווקת משקפיים, עדשות מגע, משקפי שמש.

 

מה השלב הבא בהתפתחות של אופטיקה הלפרין?

"אנחנו הולכים לפתוח דבר חדש: קליניקות לאופטיקה שיטפלו בצרכני המשקפיים המורכבים. אלה עם הצילינדרים הגבוהים, הפזילות, העין העצלה, ועוד בעיות. זו נישה שבה עדיין קורעים את הלקוחות עם עלויות מטורפות של 10-15 אלף שקל למשקפיים. בעזרת השם, אנחנו נכנסים לתחום, כדי לעזור לאנשים להוריד עלויות, ולקוח שנדרש היום לשלם סכומים מטורפים ישלם סכום של 2000-3000 שקל".

 

תיכנסו בעתיד לניתוחי לייזר ?

"לא ניכנס לניתוחי לייזר. בישראל עושים 5000-7000 ניתוחי לייזר בשנה, לעומת מיליון וחצי זוגות משקפיים שנמכרים בשנה. זה נושא רפואי ואני איש מסחר שמעסיק בעלי מקצוע ולא רופאים”.

 

לאן ענף המשקפיים הבינלאומי הולך ?

"המשקפיים הולכים לכיוון הפאסט-פוד, משקפיים על בסיס אופנתי ושימושי. ללקוח יהיו כמה וכמה זוגות משקפיים. המחירים יורדים. אני מוכר היום שני זוגות של מולטיפוקל ב-1200 שקל. אם היית אומר לי לפני כמה שנים שאני אציע את זה – הייתי צוחק".

 

אתה מתכוון לצאת מגבולות הארץ ?

"יש לי חלום לפתוח רשת אופטיקה באפריקה. בחנתי כמה מדינות. זה אזור בתולי וצמא לחידושים. נסעתי לשם ובחנתי כמה מדינות. אחי הצעיר פתח רשת של 12 סניפי אופטיקה בקייפטאון, דרום אפריקה. אבא שלי היה מחנך של החיים שלי, הוא היה אומר: יש לך ארוחת בוקר וגם ארוחת ערב, מה אתה קופץ, שב ותיהנה מהחיים. הכסף הוא אמצעי ולא מטרה. אם יהיה לי שותף טוב, אשקול להיכנס לזה".

"המטרה של הבית שלנו היא הכנסת אורחים". בית הלפרין במושב בית מאי

לגור במושב

 

איך הגעת למושב בית מאיר ?

"נולדתי וגדלתי בתל אביב של פעם, בית פרטי קטן עם גינה ושקט, מול מלון הילטון. אחרי זה עברתי לבני ברק. בשלב מסוים אשתי אמרה שהיא לא יכולה לסבול יותר את האויר של גוש דן. למרות שאני תל אביבי אמיתי, צפוני, עברנו לירושלים. גרנו בבית פרטי בשכונת הולילנד, עד שהתחילו להקים את המגדלים. הרגשנו שזה לא המקום בשבילנו. לפני 15 שנה הוזמנתי למושב בית מאיר לביתו של חבר, הבעלים של רשת 'אירוקה'. ישבתי אצלו בלילה בסוכה ואני רואה את הנוף וברקע את האורות של בית שמש. אמרתי וואוו...התחלתי לבקר כל יום שישי במושב ולתלות פתקים שאני מחפש נחלה לרכישה. שום דבר. אף אחד לא מכר נחלה. ואז יום אחד, לפני ארבע-חמש שנים קיבלתי הודעה שיש נחלה למכירה מכונס נכסים. ניגשתי וברוך השם זכיתי בנחלה".

 

בנית בית מיוחד, מעוצב עם פתחים נרחבים אל הנוף. למה ?

"המטרה של הבית שלנו היא הכנסת אורחים. לאברהם אבינו היה אוהל פתוח לרווחה לכל הכיוונים להכנסת אורחים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אני, הבית שלי פתוח לרווחה. כל שבת אנחנו מארחים 15-30 איש במסגרת הכנסת אורחים: חיילים, תלמידי ישיבה, חו"לניקים, ומקרים קשים שאני לא רוצה לפרט. יש לנו ששה ילדים נשואים, ברוך השם, ועשרה נכדים, וגם להם יש מקום. זה היה חלום שלנו והגשמנו אותו. זו התרומה שלנו כדי להחזיר, מה שקרוי, הכרת הטוב".

 

איך קיבלו אותך במטה יהודה ?

"מאז שהגעתי לבית מאיר, התקבלתי בסבר פנים יפות במועצה האזורית. מהקודקודים ועד אחרון העובדים, כולם היו נחמדים. בוועד המקומי, בגבייה, איפה שלא הלכתי פגשתי חיוך. ויש לציין לשבח את הוותיקים במושב, אנשים היו מסבירי פנים וידידותיים”.

 

איך החיים במושב ?

"אני שנה ורבע גר פה – אתה לא מבין מה קרה לי. אני מודה לקב"ה שנתן לי את השכל לעשות את זה. בימי ששי אני עושה הליכה עד בית שמש וחזרה, 14 ק"מ, עם הכלבים. אני אומר לחברים שלי: תעברו למושב, תשמעו את הציפורים, השקט. כשאתה בעיר אתה כל הזמן רואה את ההוא שלקח, ואת זה שעשה. פה אמרתי – זהו, נגמר! על דבר אחד אני מצטער – שלא עשיתי את זה קודם. התחלתי לנשום”.

 

יובל רובין

rubin67@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?