דלג לתוכן העמוד
יום שני, 22 באוקטובר 2018
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אסור להתנקות במכבסת ה"דילים"

רק מועמד שלא מחויב לקבוצות סקטוריאליות ולאנשים נבחרים פרטיים, יכול להבטיח קבלת החלטות ענייניות שבהן משקל הכישורים עולה על משקל הקשרים

תגובה למאמר הדעה שפורסם ב-4.10.2018 על ידי אורן בן יוסף (צובה) ואיילת רונן (יד השמונה)

אזור עמק האלה (צילום: מוריה שוקרון)

למיטב ידיעתי, גוברים הקולות הכועסים בקרב תושבי מטה יהודה על ה"דיל הפוליטי" של המושבים והקיבוצים ובעיקר לאחר שנוסף ה"דיל האישי" עם המועמד לשעבר, שלומי מגנזי מצור הדסה, שאף חשף בדף הפייסבוק שלו את ההסכמות בין הצדדים (עוד לפני שפורסם החוזה החתום עצמו) הכולל את האתנן הפוליטי שהוא קיבל עבור ויתורו לרוץ לראשות המועצה.

ולהלן ציטוט מההסכם: (סעיף 5.1) "שלומי מגנזי ימונה לכהן כסגן ראש מועצה בשכר במשרה מלאה, ויחזיק בתיק החינוך והחברה במועצה...". הנה, לאחר ההסכם עם נציגות "המושבים" נולד עוד "דיל".

עסקינן בפוליטיקה ישנה מאוד. פוליטיקה המסתכמת באינטרסים אישיים של פוליטיקאים מקומיים. גם אם הם מאוגדים ב"קואליציות הדמה" של המושבים והקיבוצים וגם אם הם מיוצגים על ידי עצמם - הם בעצם מוצאים את הדרך "לכבס" הסכמים פרסונאליים במסווה של הסכמים סקטוריאליים. 

ועל זה נאמר מדיל לדיל נגיל ונגעיל...

אגב, "הדילים" בין הקיבוצים למושבים ובין ויזל למגנזי לא מזכירים במילה את הדבר החשוב ביותר בניהול המועצה - מה יהיה הרכב הנהלת המועצה? כמה קיבוצניקים, כמה מושבניקים וכמה סתם תושבים רגילים, שלא קשורים ל"דילים" ירכיבו אותה?  זו הוועדה המחליטה מה יעלה על סדר היום של המליאה  ומה שמוסכם בה יעבור גם במליאה.

טעות ? לא !  והנה ההסבר: אכן הפוליטיקה מטבעה עוסקת באנשים, ואנשים מונעים מדחפים ואינטרסים אך הגבול המוסרי ואף החוקי מצביע על המקום בו האינטרס האישי או הסקטוריאלי הוא לא ראוי ויש לדאוג לאינטרס הציבורי הכללי. האם ב"דילים" שנרקמו יש קדימות לאינטרס הכללי ? אני לא חושב שזה המצב.

להלן ציטוט מהסכם ויזל-מגנזי בסעיף 13"שלומי מגנזי מתחייב לתמוך בניב ויזל במהלך כהונתו כראש מועצה וכל זמן שניב ויזל מתמודד לתפקיד ראש המועצה".

נציגי היישובים במליאה אמורים להיות עצמאיים. עליהם להסיט את מבטם מהיישוב ממנו נבחרו ולראות את טובת המועצה כולה על כלל תושביה. בנוסף, נציגי המליאה לא אמורים לקחת חלק בהחלטות הקשורות ליישובם באופן ספציפי. אני שואל, האם שלומי מגנזי יכול להחזיק את "תיק צור הדסה" ? לקבל החלטות ספציפיות לעניין היישוב ממנו נבחר למליאה? לדאוג ליישוב בלי לחטוא בהעדפה טבעית אותה בדיוק החוק רוצה למנוע ? 

 והרי סגן הוא קודם כל חבר מליאה. האם אין אפשרות לניגוד עניינים באם תושב צור הדסה, שאולי ירצה בעתיד להיות ראש המועצה המקומית שתקום שם, יהיה אחראי על "תיק צור הדסה" – תיק שלא קיים עדיין, שנתפר בדיוק למידותיו ולצרכיו של הדיל הפוליטי ?

באם אנו רוצים לצעוד קדימה, לשותפות בין כלל תושבי המועצה, איננו רשאים לבצע הפרד ומשול על ידי הסתמכות על הסכמים קואליציוניים סקטוריאליים מן העבר. אכן, יש אינטרסים נוספים שלפעמים מאפילים על האינטרסים הכלליים יותר – וכאן אנו נבחנים ביכולתנו לשפוט מה הוגן וראוי לעשות.  האם לשמר את חוסר השוויון באמצעות הקואליציות הסקטוריאליות הישנות או לזנוח את אותן הקואליציות לשם אחדות רחבה יותר של האינטרס הכללי ?  עבורי התשובה ברורה.

אפשר גם אחרת! הפילוסוף הידוע, עמנואל קאנט, ניסח כבר במאה ה-18 את הצו הקטגורי: "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי".

להלן ציטוט מהמאמר של בן יוסף ורונן: "נכון, אנחנו אינטרסנטים. אין בזה שום בושה. סקטוריאליות אינה שחיתות...". מאמירות כאלו עלינו להיזהר, מכיוון שסקטוריאליות יכולה להתדרדר לשחיתות. בפרפרזה על "חוות החיות" של אורוול שם המוטו של השליטים היה: "כולם שווים אך יש כאלה ששווים יותר...". אסור שזו תהיה הסיסמה שלנו במטה יהודה 2018.

לכן על כולנו להביט במראה ולומר: זה לא בסדר גם אם זה לטובתנו עכשיו. אסור להסכים להתנקות במכבסת ה"דילים". הכביסה, לאחר שהיא נשארת כמה שעות במכונה, מפסיקה להדיף ריח טוב והופכת למסריחה, בואו נפסיק להסריח. 

אם באמת רוצים פוליטיקה אחרת, יש להתחיל בבחינת הערכים הבסיסים שעליהם רוצים להגן ויש לדרוש מנציגנו לעמוד בהם ללא כחל וסרק. רק כך ניצור פוליטיקה חדשה -  ראויה יותר וטובה יותר.

רק מועמד שלא מחויב לקבוצות סקטוריאליות ולאנשים נבחרים פרטיים, יוכל לנהל את המועצה על פי עקרונות ראויים של הגינות, צדק ושוויון. רק מועמד כזה יוכל להבטיח קבלת החלטות ענייניות שבהן משקל הכישורים עולה על משקל הקשרים, ושבהן גם האינטרסים הסקטוריאליים נלקחים בחשבון אך תוך העמדתם מול האינטרס הכללי הרחב יותר. 

אכן, לנהל מליאה של 60 חברים זה כמו לנהוג בנושאת מטוסים עם משוט. עם זאת נראה כי ההסכמים שנחשפו לא עוזרים להשיט את הספינה לעבר חוף מבטחים אלא מוסיפים עוד משוטים שבורים, בהם הצדדים יחתרו כל אחד לכיוון אחר. ואנחנו, התושבים הנמצאים על הסיפון, נישאר תקועים באותו המקום, עם אותן הבעיות ואותם ההרגלים.

(גילוי נאות: כותב המאמר תומך במועמד ערן אוחנה לראשות המועצה האזורית מטה יהודה)

 

ברק כץ

גבעת ישעיהו

                

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?