דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

אקרובטיקה באוויר

קשה שלא להתבלבל בין הסיס לסנונית, הן מאוד דומות גם במבנה גופן הקטן והאווירודינמי, במעופן האקרובטי וגם באורח חייהן. אז איך בכל זאת נוכל להבדיל ביניהן? הנה כמה טיפים

סיס במעופו (צילום: ויקיפדיה)

על הופעתו של הסיס בארצנו אמר הנביא ירמיהו: “ותור וסיס ועגור שמרו את בואנה", (ירמיהו, פרק ח', פסוק 7). לאמור – הציפורים הללו התור, הסיס והעגור מופיעים בשמי ארצנו במועד קבוע וידוע. ואילו על הסנונית הקטנה מצאנו כבר בתלמוד: "אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה...חמשה אימות הן: אימת חלש על גבור, אימת מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר אימת כילבית על לויתן", (שבת, ע"ז, ב'). אם כן, גם קדמונינו הכירו את הסיס ואת הסנונית על מנהגיהן הקבועים ועל גודלן הקטן.

ואכן, שנה שנה כמעט באותו מועד עצמו, נוכל לראות את חבורות הסיסים והסנוניות המגיעים אלינו באביב מאפריקה, מעופפות במעופן "הפוחז" ו“הלולייני" מעל בתי ורחובות העיר. שתיהן ציפורים המבלות זמן רב באוויר, לשתיהן מעוף מהיר, חופזני וייחודי ודמיון חיצוני רב. איך נוכל להבדיל ביניהן?

סנונית דואה סמוך לקרקע עם פיסת צמר במקורה (צילום: חבר קיבוץ צרעה)

סנונית טסה נמוך

 

בארץ נפוצות באזורים המיושבים שלוש סנוניות: סנונית הרפתות, סנונית המערות והסנונית הקטנה יותר שנקראה בעבר "סנונית הערים" והיום שמה בישראל – טסית.

סנונית הרפתות, ציפור קטנה כשלעצמה, היא הגדולה שבין השלוש. אורך גופה מגיע ל-19 ס"מ, וממנו תופס הזנב, 7 ס"מ. כלומר – הזנב מהווה יותר משליש מהגוף וצורתו היא כשל מזלג בעל שני חודים מתפצלים ומחודדים, סנונית המערות קצרה במעט מסנונית הרפתות, ואילו ה"טסית", קצרה משתיהן ואורכה מגיע ל-13 ס"מ בלבד.

סימן זיהוי בולט של הסנוניות הוא שהן מרבות לטוס ממש סמוך לפני האדמה. במבט מלמעלה ניתן להתרשם מהגוון הבוהק של הצבע השחור- כחול שלה ומהצורה האווירודינמית של כנפיה, שהן ארוכות ביחס לגופה וצורתן כחרמש ההולך ומתחדד בקצוותיו המרוחקות מהגוף.

לרוב נראה את הסנונית בחבורות כשהן תרות אחר חרקים, יתושים ויבחושים, ולוכדות אותם באוויר. לעתים, בתקופת הנדידה, אלה שאינן נשארות עמנו לקיץ אלא ממשיכות בדרכן לאירופה, נראה אותן מתקבצות במאותיהן למנוחה על חוטי החשמל.

זוג סנוניות ברקע של מנוחה (צילום: חבר קיבוץ צרעה)

מחזה אקרובטי

 

מבנה גופה הקטן, כנפיה וזנבה הארוכים, מאפשרים לסנונית כושר תמרון גבוה ויכולת להסתער במהירות ובדייקנות על החרק הקטנטן בו הבחינה.

מעוף הציד של הסנוניות נעשה כאילו בלא כל מאמץ, תוך גלישה סמוך לקרקע ונסיקה גבוה בשמיים, והכל תוך שינוי כיוון תכופים של החבורה המעופפת כולה, שנדמה כאילו משתוללת בעליזות באוויר, במרדף אחר גוש מעופף של יתושים או יבחושים.

לסנונית מקור קטן, ממש זעיר, אך מפתח פיה רחב מאוד וכאשר היא מגלה את טרפה היא עטה עליו כשהיא פוערת לוע רחב הלוכד אותו.

אחת מהתמונות היפות בהן נוכל לחזות בקיץ בבריכת השחייה, היא מחזה לגימת המים של הסנונית. ברצותה ללגום מעט מים, היא דואה נמוך לעבר פני המים, ותוך כדי תעופה היא פוערת את לועה לרווחה ובעזרת חלקו התחתון של המקור מזרימה את המים פנימה לקיבתה, ואז תחזור ותנסוק כמטוס ים הממריא מן המים. היא תוסיף ותחזור על אותו התרגיל פעם נוספת וכך עד שתרווה את צימאונה. כאשר פעולה זו מבוצעת על ידי להקת סנוניות, זהו מחזה אקרובטי המעורר התפעלות.

רק עם רדת החשיכה, מפסיקות הסנוניות ממעופן ומתקבצות לאתרי לינה משותפים. אלה יכולים להיות בבניינים נטושים, באסמים גדולים ואף בצמחיה עבותה ליד מקורות מים. לעיתים הן צונחות כמעט יחדיו אל מקום הלינה, משמיעות את קולן עד שהן מסתדרות ואז ישתרר השקט והן תתחלנה לישון את שנת הלילה.

סיס החומות מפגין את יכולותיו האווירודינמיות (צילום: ויקיפדיה)

קן עשוי מבוץ

 

אחת התופעות המרתקות אצל הסנונית היא בניית הקן. שלא כמרבית הציפורים הבונות את קניהן מזרדים יבשים בתוספת עשבים ונוצות לריפוד, הסנוניות בונות את קניהן מבוץ, ממש כמו בתי הבוץ שבונים שבטים שונים באפריקה או באסיה.

כאשר בוחר לו זוג סנוניות את המקום לבניית קנו, הם יחפשו מקור מים קרוב (ברז מטפטף, גינה מושקית או כל שלולית מים קטנה) ינחתו על הקרקע ואז ינעצו את מקורם החד בבוץ וימלא בו את הזפק, ולאחר מכן יעופו אל למקום הקן. את הבוץ הן מערבבות ברוק כדי שזה האחרון ישמש כחומר הדבקה, ואת העיסה הזאת הן תצמדנה כבנאיות מקצועיות.

סנונית הרפתות בונה את קנה מתערובת של בוץ וזרדים, החל מראשית האביב כאשר בחוץ עדיין יורד הגשם. היא בונה אותו בבתים או ברפתות ובאסמים, בשיא גובה הקיר, במקום בו הוא מתחבר לתקרה או לכרכוב כלשהו. לעיתים הקן ייבנה במרפסת הבית, כהוכחה שהסנונית לא חוששת מבני אדם. סנונית המערות והטסית אף מוותרות על חיזוקי הזרדים.

לקן סנונית הרפתות צורה של חצי גביע או סלסלה וכאשר הגוזלים שבו גדלים מעט ומעלים על גופם נוצות, נוכל לראותם בקצה הגבוה של "סלסלת הבוץ" ממש מתחת לתקרה.

סנונית המערות לוקחת על עצמה משימה קשה יותר. היא מדביקה את קינה, לתקרה שמעל, צורתו כצורת בקבוק כדורי, והכניסה אליו נעשית דרך "מנהרונת". לכן, הגוזלים אינם יכולים להציץ יחדיו אל מחוץ לקן, אלא כל אחד בתורו.

ה"טסיות" בונות את קיניהן במעין מושבות, קן צמוד לקן, וממקמות אותם במקום המפגש של הקיר עם התקרה. ביחד דומה המקבץ לכפר בקתות בוץ של איזה שבט אפריקאי. לקינן שלהן צורת כדור עם פתח קטן בחלקו העליון.

קני הוא מבצרי

 

שמירת האמונים של הסנוניות לקינן היא תופעה מעוררת השתאות. הסנוניות חוזרות שנה אחרי שנה לאותו הקן עצמו, ואחרי מסע של אלפי קילומטרים הן מנווטות עצמן לאותה פינה שבין הקיר לתקרה.

לפני שנים בדקו סטודנטים במכללת אורנים שליד טבעון את מידת הנאמנות של הסנוניות לקינן. הם סימנו זוג סנוניות בסימן מזהה ולאחר שהן עזבו לקראת החורף, הופרד הקן בזהירות רבה כדי לשמור על שלמותו והוזז מקצה אחד של החדר לקצהו השני.

והנה, עם בוא האביב חזר זוג הסנוניות המסומן למקום הקן, אבל הן התעופפו אנה ואנה בחוסר שקט, בודקות שוב ושוב את המקום בו בנו את הקן בשנה הקודמת. לבסוף, הן התגייסו למלאכת הבניה של הקן מחדש ממש במקום בו היה ניצב.

לא פלא אפוא שבתרבויות שונות, כבר מימי רומי הקדומה, זכתה הסנונית לכבוד ולהוקרה ועד היום עמים שונים רואים ברכה בכך שזוג סנוניות קבע את מקום משכנו בביתם. סיפורה של הסנונית היינו בלא ספק סיפור מרתק, היש לו לסיס במה להתחרות בה? ובכן, ניתן גם ניתן.

הסיס ישן באוויר

 

הסיס אכן מזכיר בצורתו ואף במנהגיו את הסנונית ובכל זאת הוא שונה ממנה. בארץ אנחנו מבחינים במין סיס אחד, הלא הוא "סיס החומות". היו שכינו אותו בעבר - “סיס העיר", ואכן, הסיס הזה נראה לעין כל בלהקותיו הגדולות ובביצועיו המרשימים דווקא בחוצות הערים ואולי יותר מכל – בחוצות הערים הגדולות.

בדומה לסנונית, גם לכנפי הסיס צורת חרמש, הניכרות במבנה הנקי ואווירודינאמי, כאילו תוכננו על ידי מהנדס תעופה. אצל הסיס, קשת הכנף הקדמית, זו הקרויה במטוס "שפת התקפה", והן קשת הכנף האחורית - “שפת הזרימה", שתיהן נמשכות בצורה אחידה, מושלמת, בלא כל עיקול מיותר או עיבוי היכול להשפיע על מיומנות מעופם. גם לסיס יש זנב ממוזלג, אך הוא קצר במודגש מזנב הסנונית והתפצלותו לשניים פחות בולטת.

מה שמייחד את הסיס הוא שאיננו מסוגל לעמוד על רגליו או להלך בעזרתן. הרגליים מאוד קצרות וכל ארבע אצבעות כף הרגל פונות קדימה, ולכן אין לו יציבות, וכל מה שהוא יכול לעשות בעזרתן הוא להיתלות על מה שלא יהיה. בעת מעופו הרגליים נבלעות בתוך נוצות בטנו עד שהוא נראה כחסר רגליים כלל, והיכולת הזו ל"העלים" משפרת את המבנה האווירודינאמי שלו עד מאוד.

כושר התעופה של הסיס מאפשר לו לחיות כמעט אך ורק באוויר. הוא מעופף ללא הפסקה, אוכל ומסדר את נוצותיו ואפילו ישן, ורק בעונת הקינון אין לו ברירה אלא לבנות את קנו כדי להטיל בו את ביצותיו ולגדל בו את גוזליו.

בשעות בין הערביים של ימי האביב, יוצאים הסיסים בהמוניהם לתור אחר "ארוחת הערב" שלהם, ואז חבורות של מאות סיסים יתמרנו מעל למקומות היישוב במיומנות מדהימה, כמעט מבלי שיניעו את כנפיהם, מה שעוזר להם שלא לבזבז אנרגיה רבה בעת מעופם. הלהקות יתמרנו תוך השמעת קולות צריחה רמים (מכאן השם: סי-סי-סי) ויחדיו יעוטו על גושי היתושים שגם הם ממלאים את האוויר.

לסיס מקור זעיר ממש, אבל מפתח לוע אדיר ממדים. כל עוד לא הבחין הסיס בטרפו, הוא מעופף במקור סגור, אך בעוטו על היתוש או היבחוש המזדמן בדרכו, ייפער את לועו לרווחה והיתוש ישאב פנימה.

עף גבוה בשמיים

 

שלא כמו הסנוניות, הסיס טורף את מזונו גבוה מעל ובין הבתים הגבוהים, והעובדה הזו מבדילה בין השניים. הסנונית – תדאה נמוך נמוך מעל ואילו הסיס – יעופף גבוה בשמים.

הבדל נוסף הוא בהרגלי הקינון. זוגות הסיסים בונים את קניהם במושבות של פרטים אחדים סמוכים זה לזה, ובכך הם דומים דווקא ל"טסיות". הקנים ממוקמים במקומות גבוהים, כרכובי גגות, מבני תעשייה וכדומה, וזאת כדי לסייע להם בהמראה.

זוג הבונה קן חדש, עושה זאת “מהאוויר". בני הזוג יתפסו בעת מעופם את חומרי הבנייה לקן כמו נוצות שעפות ברוח, שערות, מצנחי זרעים שמתעופפים באוויר ואפילו עשבים ופיסות נייר. את כל אלה הם לשים בלועם בעזרת רוקם, והללו משמשים אותם לבניית קן מעוגל ורדוד, אשר בהגיעם אליו הם נתלים על שפתו ברגליהם ומזדחלים פנימה.

הסיסים אינם יכולים להמריא מן הקרקע. כאשר הם יוצאים מהקן, הם תחילה "מפילים" את עצמם כלפי מטה, ואז מכים בחזקה בכנפיהם, צוברים תנופה ומתחילים לעוף.

כחלק מהרגלי הקינון הייחודיים להם, הסיס הזכר חוזר לקן ימים אחדים לפני הנקבה. כאשר הנקבה מגיעה, הזוג מתאחד, ישפץ את הקן ויתחיל במלאכת ההטלה, הדגירה וגידול הגוזלים.

עתה תוכלו אתם הקוראים להבדיל בין שתי הציפורים הללו, הסיס והסנונית, וליהנות מביצועיה המרשימים של כל אחת מהן.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?