דלג לתוכן העמוד
יום שני, 15 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

ארץ זבת גפנים ויין

תולדות תעשיית היין בארץ ישראל מספרות את סיפור הארץ המרתק לאורך יותר מ-6000 שנים. שיחה עם הארכיאולוג, החקלאי והכורם, ד"ר יגאל ישראל

כרמים באזור עדולם

במשך אלפי שנים הייתה תרבות של עשיית יין ושתייתו בארץ ישראל ובחלק נכבד מהתקופה הייתה תעשיית היין המקומית מפותחת ביותר ושיווקה יין בהיקפים עצומים לכל רחבי העולם העתיק. תעשיית היין המפותחת הזו ספגה מהלומה במהלך המאה הששית לספירה, עם פריצתה של "מגיפת יוסטיניאנוס" שהמיתה רבים מתושבי הארץ, וכמה עשרות שנים לאחר מכן הוחרבה לחלוטין על ידי הכיבוש המוסלמי, במאה השביעית לספירה.

סימנים לגידול כרמי יין וייצור יין התגלו בארץ ישראל כבר מהתקופה הכלקוליתית, באלף ה-4 לפני הספירה, כלומר לפני כ-6000 שנים, כך אומר מי שהיה ארכיאולוג מרחב דרום ברשות העתיקות, ד"ר יגאל ישראל, שהוא גם חקלאי וכורם ממושב גבעת ישעיהו.

איך אנחנו יודעים על שימוש ביין בתקופה הכלקוליתית?

"מחקרים חדשים חושפים שכבר אז מגדלים גפן יין מתורבתת, אשר פותחה מאם הגפן, שמורכבת משני צמחים, גפן זכר וגפן נקבה. הקדמונים הצליחו לתרבת את הגפן באופן שהצמח יפרה את עצמו ומאז פותחו ומפתחים אלפי זנים של ענבים למאכל וליין".

מה המקור לשימוש ביין?

"כאשר אנו נכנסים לתקופות שבהן יש התיישבות קבע, ועיבוד חקלאי, עולה החשיבות של שימור מזון. יין הוא טכניקה לשימור מזון. במקביל, התפתחות האמונה הדתית מכניסה את השימוש ביין כמרכיב חשוב בפולחן הדתי. יין משמח לבב אנוש מחד ומאידך משכר. ובכך הופך למרכיב חשוב בטקסי הפולחן".

ויש עדויות לשתיית יין לפני אלפי שנה?

"בתקופה הכלקוליתית ישנו כלי חרס מעוטר שאפשר ושימש לשתייה - הבזיך, מעין גביע, דמויי קרן, בצורה של גביע גלידה. אני חושב שהבזיכים שימשו לשתיית יין וחלב. שכיחותם בממצא משמעותית. בנוסף בתקופה זו וכחלק מהפולחן הדתי יוצרו מקטרים ששימשו כמזבחות מחרס, אבן ונחושת עליהם הקטירו מכלול חומרים ששימשו ריח ניחוח לאלוהיות. ועליהם נסכו יין ואפשר גם חלב. היו אלה שמאנים מקומיים שביצעו את הטקסים ונסכו יין על אש המזבח כדי לייצר עשן וארומה, וזאת במטרה לייצר טקסים שיש בהם אקסטזה המונית. והיין היה חלק מזה".

 

שתיית יין במצרים

 

מתי אנו רואים עדויות לתעשיית יין מקומית?

" יש לנו עדויות מהאלף השלישי לפני הספירה, על ייצור יין בארץ ישראל וייצוא שלו מערד למצרים בכלים כנעניים, שנמצאו באבידוס. הייצוא התנהל ביבשה "בדרך הים" (צפון סיני) ובמקביל יכול להיות שהיה גם ייצוא ימי, משום שלאורך חופי הים התיכון וצפון סיני הייתה פעילות ערה של ספינות מסחר ודיג".

למה המצרים צריכים לייבא יין מאזור ערד?

"במצרים יש בעיה, משום שרוב מצרים היא מדרום לקו הגיאוגרפי שבו צומחת גפן. גם כיום, המקום הדרומי ביותר במזרח התיכון שבו מצליחים לגדל גפן זה נאות סמדר, בנגב הדרומי. לכן, המצרים ששלטו במרחב של ארץ ישראל והיו מעוניינים ביין, מקימים כאן חוות חקלאיות שבהן עוסקים בגידול גפנים וייצור יין. מצאנו גיתות באזור אפק ובאזור אשדוד שבהן היו אחוזות חקלאיות מצריות ויש בהן עדויות לייצור יין. יש עדויות של הירוגליפים מצריים, ציורי קיר, מהמאה ה-13 לפני הספירה, שמעידים על תרבות של שתיית יין". (תוספת: לאחר שהפכתבה פורסמה לכתבה העיר קורא "בקיצור" מצור הדס, אלי שלום,  כי באזור סנטה קתרינה שבסיני מצליחים הנזירים לגדל גפנים)  

המצרים מספרים על עשיית יין אבל הם ייצרו את היין כאן?

"ברור שעיקר הייצור של יין היה באזור ארץ ישראל. המצרים קידמו את גידול הגפן וייצור היין לכיוון של תעשיית יין".

 

התעוררות לאומית

 

השלטון המצרי בארץ ישראל נחלש לקראת המאה ה-12  לפנה"ס. ומה קורה אז?

"המצרים מאבדים את השלטון וכידוע, כל חלל שלטוני מתמלא במהירות. יש התעוררות לאומית וקמות ממלכות חדשות. קמות כאן ישויות מקומיות עצמאיות: העברים מקימים את ממלכת ישראל, הפלשתים משתלטים על השפלה הדרומית, הפניקים מתעוררים בצפון, העמונים המואבים והאדומים בעבר הירדן וממלכת ארם בסוריה".

איך האזור של שפלת יהודה היה נראה בתקופה הזו, לפני 3000 שנה בערך?

"דומה לנוף שרואים היום ובתוספת הפעילות הרבה בערים הבצורות הגדולות: עזקה, תל ירמות, לכיש ובית שמש, שמתפרסמת בעיקר בזכות שמן הזית. בחרבת קיאפה מצאו כלים שיכלו לשמש לשתיית יין ויש שם גיתות חצובות בסלע שמתאימות לתקופה. נמצאו קנקנים אבל לא ידוע מה הם הכילו נכון להיום".

בתקופה זו, בה צומחות מלכות ישראל ויהודה, יש עדויות לייצור יין?

יש עדות מובהקת לכך שאזור יהודה היה משופע בענבים ובייצור יין והיא נמצא בברכת יעקב ליהודה שם נאמר "...לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים; אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סוּתֹה; חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב". הגידול המרכזי באזור יהודה הוא גפן והשפע הוא כה גדול עד כי הגפנים משמשות לקשירת בהמות המשק. היקף ייצור היין הוא כה נרחב עד שהתושבים מתוארים כמי שמכבסים ביין את בגדיהם ועיניהם אדומות משתיית יין, וזאת כחלק מאות לבריאות, לשפע ולעושר חומרי. ואין תיאור טוב יותר מלתאר את אזור גידול ויצור היין במטה יהודה "ההרים הטיפו עסיס והגבעות תתמוגגנה" כן הרי יהודה וגבעות יהודה".

מסע סנחריב מלכיש לירושלים, תבליט קיר מהארמון בנינווה

גפנים במסע סנחריב

 

אחת ההוכחות הארכיאולוגיות וההיסטוריות המוצקות להיקף הנרחב של גידול ענבים בשפלת יהודה מגיעה מהתבליטים (אורטוסטטים) של סנחריב מלך אשור בארמונו בעיר נינווה.

"יש הוכחה יפה איך נראה האזור של כביש 38 ב-701 לפני הספירה", אומר ד"ר ישראל, "סנחריב מלך אשור צר על לכיש וכובש אותה. הוא לוקח שבויים ומוביל אותם לכיוון ירושלים. בארמון שלו בנינווה הוא מתאר את המסע הזה. ומה רואים ברקע של התמונה – גפנים !".

במאה ה-8 לפני הספירה יש פה גפנים בשפע ?

"האמן שהתלווה למסע הכיבוש של סנחריב, מתאר את הקרב בלכיש ומצייר את הדרך מלכיש לירושלים כדרך שמרוצפת בגפנים וזו הוכחה שכבר יש פה תעשיית יין מפותחת ששימשה למזון, שתייה ופולחן דתי במקדשים השונים שפעלו בממלכת יהודה ועל גבי המקטרים שהנביאים שוללים".

איזכור נוסף לחשיבות של הגפן ותעשיית היין בממלכת יהודה קורה כ-130 שנה מאוחר יותר, כאשר נבוכדנאצר ה-2, מלך בבל, תוקף את ממלכת יהודה, ובשנת 586 לפנ"הס מחריב את בית המקדש שבנייתו מיוחסת לשלמה המלך.

במקורות מוזכר כי נבוכנאצר מגלה את שכבת המנהיגות היהודאית לבבל אך מורה להותיר "שארית ליהודה", ולפי הסברה, בין הנותרים היו החקלאים והכורמים, וזאת, כדי שאלה ישלמו לו מיסים בתוצרת חקלאית ובה גם יין.

 

הפרסים והיוונים

 

התהפוכות במאה החמישית לפני הספירה הן רבות. בתוך כ-50 שנה ממלכת בבל יורדת מגדולתה ובמקומה עולה מלכות פרס, אשר בראשה מתייצב כורש שכובש את ארץ ישראל בשנת 539 לפני הספירה. ומתחילה תקופה בת 200 שנה שבה שולטים הפרסים באזור.

"הפרסים מקימים פה פחווה שמעלה להם מיסים. הם מאפשרים לחדש את הפולחן בבית המקדש והפולחן דורש יין", מסביר ד"ר יגאל ישראל, "ממלכות אשור ופרס שמרו על החקלאות בארץ ישראל ושאבו מפה שמן זית ויין, וזאת במקביל לכך ששמה של ארץ ישראל נפוץ כאזור גידול טוב ליין".

בשנת 325 לפנ"הס כובש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל מידי הפרסים. "היין הוא חלק מהתרבות היומיומית של היוונים, ויש להם אפילו אל מיוחד לעניין הזה – דיוניסוס. במסגרת התרבות ההלניסטית מתחזקת הפעילות בבית המקדש בירושלים שכוללת הקרבת קורבנות, נסיכת יין  ושתיית יין וכן עריכת משתאות שבהן היין הוא מרכיב מרכזי", מסביר יגאל.

מסע סנחריב מלכיש לירושלים, תבליט קיר מהארמון בנינווה

יבוא יין מיוון

 

הקשר בין ארץ ישראל לבין היוונים ממשיך גם לאחר המרד החשמונאי, שמתחיל בשנת 166 לפני הספירה ונמשך כ-13 שנים, עד ההשתלטות של יונתן על ירושלים, בחסות סכסוכים פנימיים בחצר המלכות הסלווקית. בית חשמונאי שלט במלכות יהודה כ-120 שנים ברציפות, תוך שהוא מנווט את דרכו בדיפלומטיה עם הממלכה הסלווקית ומאמץ את התרבות היוונית.

"בתקופה החשמונאית אנו רואים יבוא של יין באמפורות מאזור יוון בכמויות גדולות. זה אמנם יין של גויים שלא יכול לשמש כיין נסך המיועד לשימוש בבית המקדש, אבל אין בעיה לשתות אותו. להוכחה, גם בבתים של שכבת הכהונה בתקופה החשמונאית שהתגלו בחפירות הרובע היהודי בירושלים נמצאו קנקני יין זרים מרודוס ומכיוס. לחשמונאים יש ארמונות וכלי משתה, הם מנהלים את בית המקדש ומרבים להשתמש בכלים יווניים ורומיים".

 

הגיתות גדלות

 

וכך אנו מגיעים לתקופה שבה משתלטים הרומאים על ארץ ישראל, וממנים בשנת 37 לפני הספירה את הורדוס למלך יהודה. 

"הורדוס הוא איש העולם הגדול, הוא קשור אל הרומאים ששולטים בארץ ומשלם להם מיסים ביין,  שותה יין ומטפח את הכהונה בבית המקדש שעובר תנופת בנייה עצומה, היקף המשתתפים בטקסים הדתיים גדל מאוד וכידוע, טקסים דתיים צורכים יין בשפע".

זה בא לידי ביטוי בתעשיית היין ?

"אם במאה ה-15 לפנה"ס אנו רואים גיתות מאוד פשוטות: משטח דריכה ובור איגום, הרי בתקופה הרומית אפשר לראות כיצד שיטות ייצור היין משתכללות וכעת אפשר לראות משטח דריכה, בור שקיעה ובור איגום".

מה קורה בתקופת המרד הגדול?  

"המרד הגדול מביא לירידה גדולה בהיקף התושבים והיישובים ברחבי יהודה. עם זאת, רואים שהיישוב היהודי מתחזק באזור דרום הר חברון, ומתפשט באזור יבנה, בגליל התחתון עם התיישבות הסנהדרין באושה בציפורי וטבריה, וגם התפשטות לעבר הגולן והקמת יישובים שם".

מה קורה בתקופת מרד בר כוכבא, שמגיע כ-60 שנה לאחר המרד הגדול?

"מרד בר כוכבא נותן את המכה האנושה ביותר לאזור יהודה. החורבן הוא נרחב והכפרים באזור שפלת יהודה, שמשתתפים במרד באופן פעיל, נהרסים ונשרפים. עם זאת, יש לזכור כי הצבא הרומי צועד על קיבתו ועל יינותיו. כל חייל רומי היה מקבל מנה יומית של מזון ויין, לכן הצבא צריך שהחקלאים ימשיכו לעבד את האדמות שלהם וימשיכו לספק להם מזון. הם יושבים על הגרון של החקלאים האומללים בכל רחבי שפלת יהודה, אנשים שאפשר כי ילדיהם, הוריהם וחבריהם נהרגו במלחמה, ואילו הם נאלצים להמשיך ולספק תוצרת חקלאית ללגיונות הרומיים. רואים את הירידה גם בהיקף הייצור של כלי חרס המשמשים לאגירת יין בבתי היוצר השונים".

ד"ר יגאל ישראל

הנצרות מקדשת יין

 

האימפריה הרומית שולטת בארץ ישראל במשך כ-250 שנה עד שהיא מתפצלת לאימפריה המערבית ולאימפריה המזרחית-הביזנטית. בשנים אלה שורר באזור שקט יחסי שבמסגרתו מתפתח המסחר, היקף ייצור היין ושמן הזית גדל, נבנים ערים חדשות שפרנסתן על המסחר ולהן עורף חקלאי כדוגמת בית גוברין. במקביל, אט-אט הולכת ומתחזקת התמיכה בדת החדשה המתבססת על דמותו של ישוע היהודי.

"כשהנצרות מתחילה להתבסס במאה הרביעית לספירה, היין הופך להיות חלק בלתי נפרד מההכרה במשיח ישו. הרי הפולחן הנוצרי מקדש את היין והטקס הנוצרי מבוסס על שתיית יין אשר מתואר כדמו של הקדוש. הדבר הזה מזניק את תעשיית היין המקומית להיקפים שלא נודעו בעבר", מסביר יגאל.

אימוץ הנצרות על ידי הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס בשנת 325 לספירה והסיור המפורסם של אימו הלנה העולה לרגל מהווים נקודת ציון חשובה בהתפתחות תעשיית היין המקומית.בום כלכלי אדיר

ההפיכה של ארץ ישראל לארץ הקודש, "הולי לנד", גורמת לזרם אדיר של השקעות מצד האימפריה הרומית המזרחית וגורמים שונים. מתחילה להתפתח תעשיית הצליינות, ובמקביל לכך מוקמים כנסיות רבות ומנזרים, אכסניות לאורך "דרכי השליחים" ערי הנמל אשקלון ועזה מתורות כערי "מסחר הומיות" ויש צמיחה כלכלית עצומה. בדרך משפלת החוף לירושלים מוקמות תחנות ומנזרים ובהם גיתות ואפשר לראות זאת בבית גוברין, בחורבת מדרס, ברמת בית שמש ובחורבת חנות.

הבום הכלכלי בא לידי ביטוי בהיקפי האוכלוסייה?

"בוודאי. הדת החדשה מעוררת המונים להגר לארץ הקודש, וההשקעות האדירות מזניקות את הביקוש לעובדים. יש פרנסה והאזור הופך להיות אטרקטיבי להגירה ולהתיישבות. נוצרת צפיפות אדירה של אוכלוסייה, מדברים על 6 מיליון איש בארץ ישראל בתקופה הזו, לא היה תקדים להיקף כזה. בכל מקום שאתה זורק אבן ישנם שרידים מן התקופה הביזנטית. היקף ההתיישבות כה גדול שבדרום, עיירות וערים כמו שבטה, חלוצה, ניצנה, רוחייבה, עובדת, ממשית וירוחם גדלות מאוד. כנסיות נבנות לצד בתי כנסת, למשל ביישוב, מעון נירים שליד עזה".

איך היהודים צורכים יין בתקופה הנוצרית?

"הנוצרי והיהודי צורכים יין. אבל מכיוון שהנוצרים משתמשים ביין לטקס שבו הם מכנים אותו כדמו של הקדוש, נוצרת הסתייגות יהודית משימוש ביין שמיוצר על ידי גויים, ואט-אט חודרת ליהדות תפיסה שמחרימה יין של זרים".

איפה רואים עדויות לפריחה הכלכלית ותנופת ההתיישבות?

"כנסיות ביזנטיות בחרבת מדרס, בבית שמש. הגת הכי יפה מהתקופה הזו לדעתי נמצאה בשטחי בית ג'מאל, בחורבת ג'ילג'ל, נחשפה גת מורכבת בעלת משטח דריכה מעגלי עם בורג במרכז. בכל מקום יש גיתות תעשייתיות, הרבה כרמים, הרבה מפעלים לייצור כלי חרס. בעזה ובאשקלון יש מפעלי קרמיקה גדולים שאת הכלים שהם ייצרו מוצאים בכל רחבי הים התיכון. יש מפעלי כלי חרס גדולים נוספים שמייצרים המוני כלים, ואת העדויות לכך ניתן לראות בערימות הפסולת העצומות של חרסים ושברי קרמיקה, למשל בתל מפלסים ובתל עירית".

לאורך הדרכים העיקריות שמובילות מהשפלה לכיוון ירושלים קמות אחוזות ביזנטיות. אחת מהן התגלתה על ידי יגאל עצמו. "מצאתי באשקלון אחוזה ביזנטית מדהימה, ובה גיתות, בית בד מדהים ובו מחסני יין ושמן, בית מרחץ פרטי קטן ואפילו בריכה לגידול דגים. קראתי לזה אחוזת המיל ה-3 על שם אבן מיל רומית שנמצאה בסמוך. האחוזה הייתה אחוזה קיסרית שירתה את הקיסרים הרומאיים ואת הפקידות הבכירה והקצונה של הצבא והיא מבטאת את הפריחה הכלכלית שהייתה באזור".

 

מגיפה שמביאה חורבן

 

את הפריחה הכלכלית האדירה שהביאה הנצרות לארץ ישראל עוצרת באמצע המאה ה-6 לספירה מגיפה מחרידה. "החל מ-541 לספירה מתפשט ברחבי ארצות הים התיכון מגיפת הדבר בשם המגיפה היוסטיניאנית. והיא הורגת המונים. אנשים בורחים מהערים אל הכפרים. אנו מוצאים 5-6 שלדים בקבר ארגז המיועד לאדם בודד".

המגיפה נקראת על שם הקיסר יוסטיניאנוס שלפי המקורות נדבק בעצמו ומת מהמחלה. "כל הצליינות, וענף האירוח, והבום הכלכלי והסחר החקלאי, ייצור היין ומפעלי החרס העצומים - הכל נעצר", אומר ד"ר ישראל, "המוות נמצא בכל פינה, האימפריה הביזנטית נחלשת מאוד ועל רקע זה מתחילות פלישות מאזור המדבר הערבי. שבטים בדווים מגיעים מהדרום, פרסים הססאנים מתחילים לנגוס באימפריה מכיוון המזרח והביזנטים הולכים ונדחקים מאזור המזרח התיכון".

הגת העגולה והתעשייתית בחרבת ג'לג'ול – בית ג'מאל

הכיבוש המוסלמי

 

המגיפה ממשיכה להכות בכל רחבי הים התיכון שוב ושוב, כשהיא מכרסמת כל העת בכוחה הצבאי של האימפריה הביזנטית ובכושר המשילות שלה. ואז ב-635 לספירה, מתעורר מהמדבר הערבי כוח חדש ואיתו דת חדשה – המוסלמים. ארץ ישראל שכבר יותר מ-70 שנה מתמודדת עם המגיפה הנוראית הזו נופלת כפרי בשל לידי המוסלמים, והביזנטים נדחקים צפונה, לכיוון מערב אנטוליה.

איך הכיבוש המוסלמי משפיע על תעשיית היין המקומית?

"טראחחח...  כל הגיתות הופכות להיות בורות אשפה, כל ייצור היין בארץ ישראל מתמוטט, בתי הייצור לכלי חרס נסגרים. יש דלדול תושבים אדיר, צניחה גדולה בהיקף היישובים, תושבי הערים בורחים מכאן, מהגרים לכל מיני מקומות וחלקם מקימים חוות בדרום הארץ. המגיפה האיומה ואיתה המשבר הכלכלי החריף והקריסה האזורית של השלטון הביזנטי גורמים לרבים לזנוח את אורח החיים הקודם ולהתאסלם. הן היישוב הנוצרי והן היישוב יהודי עובר תהליכי אסלום לאורך השנים, לדוגמא, משפחת אבו-חצירה בעזה היא משפחה ענקית של יהודים שהתאסלמו. הנשיא השני, יצחק בן צבי, שוטט בתחילת המאה שעברה בכפרים הערביים בדרום הר חברון וכתב שהיו שם מוסלמים שהיו מדליקים נרות בימי ששי כזכר להיותם יהודים בעבר".

מעבר לסיבות דתיות יש סיבות נוספות לאיסור המוסלמי על שתיית יין?

"צריך לזכור שהנביא מוחמד עדיין שתה יין. הוא הבטיח למאמינים בעולם הבא נהרות של יין ונהרות של חלב. בארמון הישאם שביריחו מן התקופה של בית אומיה יש סימנים לתרבות ביזנטית עם פסלי נשים חשופות חזה. אבל משם מתחילה באיסלם הקצנה כנגד היין. בין השאר מסיבות פוליטיות: הנצרות משתמשת ביין כחלק מאוד חשוב בפולחן הדתי והנוצרים הם האויבים של המוסלמים, אז רוצים להיבדל מהם ואחד הכלים הוא האיסור על שתיית היין. וכך, החל מהמאה ה-7 לספירה כל תעשיית היין המפוארת של אלפי שנים נעצרת ובעצם נחרבת כמעט לחלוטין".

למה כמעט לחלוטין, איפה עוד עושים יין בארץ ישראל?

"ברמה משפחתית, בבית, עוד עושים קצת יין בעיקר יהודים ונוצרים שצריכים אותו לצרכים דתיים. ארבע כוסות בפסח למשל, או בטקס המיסה הנוצרי. עושים יין ומי שרוצה למכור משלם מס למוסלמים. אבל חולפות קרוב ל-1000 שנים עד שאנו נתקלים שוב בייצור יין למסחר. במאה ה-18 מגיע נוסע לטבריה ורוצה לשתות יין, מפנים אותו לאישה יהודייה, הוא טועם את היין שלה וכותב כי הטעם היה נוראי. הוא שואל את התושבים היכן עוד אפשר להשיג יין והם מפנים אותו למישהו אחר. הוא טועם, ולדבריו, היין הזה היה עוד יותר נוראי, ולכן, כך הוא מספר, הוא החליט לחזור אל האישה הקודמת".

"רוצה כוס יין מהכרם שלי?", יגאל ופיבי ישראל בביתם בגבעת ישעיהו

תרבות היין חוזרת

 

רק במאה ה-19, כאשר השלטון העותומני מבצע רפורמות ומאפשר ליהודים ולנוצרים לרכוש קרקעות, מתחילים לקום המנזרים בכרמיזן, בבית ג'מאל, בלטרון ובדיר ראפאת והנזירים חוזרים לייצר יין בגלוי.

החל מאמצע המאה ה-19 מתחילים היהודים לחזור לארץ ישראל וגם הם מצטרפים לקהל צרכני היין, בהתחלה בהיקפים קטנים אך אט-אט זה הולך וגדל. הברון רוטשילד מקים את מושבות הברון שמתמקדות בכרמי ענבים ומקים את היקבים הגדולים המסחריים הראשונים בראשון לציון, ובזיכרון יעקב. תלמידי בית הספר החקלאי מקווה ישראל לומדים לגדל גפן וביקב להכין יין.

"ועדיין, היו צריכות לחלוף עוד כמאה שנים", מחייך יגאל, "עד אשר הרי וגבעות יהודה שוב מממשים את ברכת יעקב ליהודה. אזור יהודה חזר לימיו הגדולים וכרמי הענבים החלו להניב יין איכותי ומעולה, אשר שמו יוצא למרחוק ומפורסם בכל העולם, וכעת, סוף כל סוף, אנחנו גם חונכים את "האפלסיון", את ההכרה הבינלאומית באזור זה כאזור גידול וייצור יין ייחודי. מחזירים עטרה ליושנה. רוצה כוס יין מהכרם שלי? ".

יובל רובין

Rubin67@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?