ביהמ"ש דחה תביעה לדמי שימוש: רמ"י חטאה בשיהוי ניכר

מושב בית נקופה

תביעה של רמ"י לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש חורג בנחלה במושב בית נקופה, נדחתה ברובה על ידי בית המשפט וזאת בנימוק כי התביעה הוגשה שנים רבות לאחר ביצוע השימוש החורג ושנים רבות לאחר שמי שביצע את השימוש החורג הלך לבית עולמו. בפועל ישלמו בעלי הנחלה פחות מ-5% מערך התביעה המקורי.

התביעה המקורית הוגשה כנגד הבת הממשיכה בנחלה והגרוש שלה, בת שמעמדה הוא יורשת בנחלה, ועד האגודה השיתופית בבית נקופה והסוכנות היהודית. במהלך ההתדיינות המשפטית נמחקו ועד האגודה והסוכנות היהודית מכתב התביעה.

בתחילת 2002 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אחת מהבנות של בעל הנחלה תהיה בת ממשיכה, וזאת כנגד סילוק כל חובות המשק, ואילו מעמדה של הבת השנייה יהיה של יורשת זכויות האם בחלק מהמבנים בנחלה (דמי השכירות בגין השכרת מחסן ובית בנחלה) , וזאת לאחר שקיבלה מגרש בהרחבת המושב.

כמה חודשים לאחר מכן הגישה רמ"י כתב תביעה כנגד בעל הנחלה (כל השמות שמורים במערכת) בטענה כי הפך את השימוש בלול למחסן, בלי שקיבל את אישור רמ"י.

בשנת 2008 חזרו בעלי הנחלה המקוריים והבת הממשיכה ובעלה לקיים ביניהם הליכים משפטיים, ובהסכם בוררות שנחתם ביניהם אושר שנית פסק הדין המקורי של בית המשפט לענייני משפחה, נאסר על הבת הממשיכה ובעלה למכור את הנחלה כל עוד מי מבעלי הנחלה המקוריים עדיין בחיים, ונשמרה הזכות של בעלת הנחלה המקורית להשכיר את בית המגורים או חלקו. הבת הממשיכה ובעלה חוייבו לשאת בעלויות האחזקה וההוצאות הכרוכות באחזקת הנחלה על כל חלקיה, ובכלל זה תחזוקת החצרות, הגינות, הבתים (כולל בית ההורים) למעט המחסנים המושכרים (הלולים) והבית הנוסף בנחלה. זמן קצר לאחר מכן הלך בעל הנחלה המקורי לעולמו ואשתו

לאור זאת, הוסיף בית המשפט לכתב התביעה של רמ"י את שמות האם, הבת הממשיכה ובעלה, לכתב התביעה. בכתב ההגנה מטעם הבת הממשיכה ובעלה אף צויין במפורש כי כאשר יועברו הזכויות במשק על שמם, יפעלו להשבת המשק לקדמותו וימנעו מכל חריגה בשימוש במשק כמתחייב על פי הסכם בעל רשות.

בשנת 2011 פסק בית המשפט בתביעה של רמ"י כנגד בעל הנחלה וקבע כי ייאסר על המחזיקים בזכויות בנחלה לעשות במשק או בנחלה נשוא התביעה כל שימוש שאינו חקלאי, וכן ייאסר עליהם כל שימוש שאינו מותר על פי החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, או הסכם המשבצת. בית המשפט נענה לבקשת רמ"י והתיר לה "פיצול סעדים", באופן שיאפשר לרמ"י להגיש תביעה כספית כנגד מי מהנתבעים, בנוגע לתשלום דמי השימוש החורג בנחלה.

בשנת 2008 הלך לעולמו בעל הנחלה ובשנת 2016 הלכה לעולמה בעלת הנחלה המקורית, אשר הותירה צוואה שבה קבעה כי זכויותיה לקבל שכר דירה מהמבנים הנחלה יועברו במלואם לבתה, שלא קיבלה זכויות כבת ממשיכה.

אולם רמ"י השתהתה באופן חריג בהגשת התביעה לדמי שימוש. רק שבע שנים לאחר מתן פסק הדין, בשנת 2018 , הוגשה התביעה לדמי שימוש ראויים, ממש בתום תקופת ההתיישנות, לאחר מותה של בעלת הנחלה המקורית ולאחר שצוואתה קויימה במלואה בלא שהיה ידוע על התביעה החדשה של רמ"י. בכתב התביעה הזה דרשה רמ"י לחייב את בעלי הנחלה לשלם לה דמי שימוש בסך 560 אלף שקל ובנוסף לחייב את הבת שירשה את זכויות האם בנחלה לשלם לה את הוצאות המשפט הקודם, שלא שולמו במועדם, בסך 11 אלף שקל.

שופט בית המשפט השלום ברמלה, זכריה ימיני, קובע בפסק הדין כי רמ"י טעתה כאשר תבעה את הבת שאין לה זכויות בנחלה. השופט מצא גם שרמ"י טעתה כאשר קבעה כי הוצאות המשפט לא שולמו על ידי האם המנוחה, וכי הבת היורשת הוכיחה כי ההוצאות שולמו במועדם לעורך הדין שייצג את רמ"י במשפט הקודם.

השופט ימיני קבע כי רמ"י הגישה את התביעה בניגוד להחלטה 1581, ובכך פגעה פגיעה של ממש בנתבעים. בנוסף קבע השופט כי על רמ"י היה לפעול בהתאם לנוהל מסוים (נוהל B90.07)  אשר מחייב את רמ"י להציג דו"ח פיקוח שבו יש לפרט את היקף השטח המופר, היקף הבינוי השבו מבוצע שימוש חורג ותקופות ההפרה על בסיס דו"חות פיקוח קודמים, כולל הצגת תצלום אורטופוטו לשנים קודמות.

השופט מדגיש כי לפי הנוהל על רמ"י "לשלוח למפר מכתב התראה, אשר יכלול את מהות ההפרה, היקף השטח שבהפרה והיקף הבינוי. על מכתב ההתראה להתייחס לאפשרות לקבל חיוב כספי מופחת בגין דמי שימוש במסגרת ההסדרה בהסכמה, בהתאם לתנאי הנוהל וללא הליך משפטי". בפסק הדין הוא קובע כי דבר מזה לא נעשה על ידי רמ"י.

"מאחר שהתובעת (רמ"י)... פעלה בניגוד לנהליה והחלטות מועצת הרשות, דבר המהווה הפרת חובותיה כלפי הנתבעים שבאו להיטיב עם הנתבעים, סבור אני שהתובעת פעלה שלא בתום לב. היה על התובעת ליתן לנתבעים את האפשרות להגיע להסדרה לפני הגשת התביעה, כאשר אז היה על הנתבעים לשלם דמי שימוש ל- 4 שנים לאחור, ללא רווח יזמי ובשיעור של 5% מערך הקרקע". לאור זאת דחה השופט את התיבעה המקורית לדמי שימוש וקבע כי החיוב של דמי השימוש החורג יהיה כפי שנכתב בנוהל הרלוונטי למועד הגשת התביעה: 5% מערך הקרקע ללא רווח יזמי למשך 4 שנים מיום הפסקת השימושים.

לאור זאת קבע השופט כי ישולמו דמי שימוש ראויים עבור השנים 2007 2008, 2009 ו- 2010 בלבד. המסתכמים בסכום של 28,100 שקל כולל מעמ. וכי לאור השיהוי הכבד ביותר בהגשת התביעה לדמי שימוש ראויים, דמי השימוש יישאו הפרשי הצמדה ורבית רק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, השופט קבע כי הבת היורשת את זכויות האם במבנים שבנחלה, איננה צד לתביעה ואיננה בעלת הנחלה, ולכן אין להשית עליה כל סכום מדמי השימוש הראויים.

ועוד קבע השופט כי לאור השיהוי החריג ביותר בהגשת התביעה ולאור תוצאות פסק הדין אין צו להוצאות לטובת רמ"י.