ביהמ"ש: זכויות בן ממשיך בנחלה ממשיכות גם אם נפטר לפני הוריו

בית משפט לענייני משפחה בירושלים קבע בפסק דין דרמטי כי מינוי "בן ממשיך" שאושר ונרשם כדין מהווה מתנה שהושלמה, ולכן אינו מתבטל אוטומטית גם אם הבן נפטר לפני הוריו. לאור זאת, קיבל  השופט משה בראון את דרישת ארבעה מילדיו של בן ממשיך שנפטר לפני אימו ומינה מנהל עיזבון זמני לנחלה ולנכסיו של המנוח.

הסכסוך המשפטי סובב סביב נחלה במושב באזור עדולם שבמטה יהודה (הפרטים שמורים במערכת) אשר בעלת הזכויות בה (האם) הורישה אותה לאחד מילדיה לאחר שזה הוכרז כ"בן ממשיך" עוד בשנות ה-80.

בשנת 2019, לאחר שאבדו המסמכים המקוריים, חודש התהליך של העברת הזכויות בנחלה כדת וכדין: בעלת הזכויות בנחלה חתמה על מסמכי המינוי ל"בן ממשיך", הילד שנבחר ל"בן ממשיך" ואשתו חתמו על הצהרת בן ממשיך, והסוכנות היהודית העבירה הודעה רשמית על כך לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בנוסף, בשנת 2023 חתמה בעלת הנחלה על צוואה נוטריונית ועל ייפוי כוח בלתי חוזר המעבירים את כל זכויותיה בנחלה ל"בן הממשיך", לאור העובדה שסעד אותה וניהל את המשק במשך עשרות שנים.

לאחר השלמת העברת הזכויות בנחלה מהאם אל ה"בן הממשיך" המשיכה האם להתגורר בנחלה. "הבן הממשיך" היה נשוי ולו חמישה ילדים. אשת "הבן הממשיך" נפטרה ביולי 2024 ואילו "הבן הממשיך" עצמו נפטר כמה חודשים לאחר מכן, בחודש נובמבר 2024. יורשיהם על פי צו ירושה הם ארבעה מילדיהם (היורשים) ואח נוסף (הנתבע).

עם זאת, בעלת הנחלה המקורית (האם) המשיכה לחיות בנחלה גם לאחר ש"הבן הממשיך" ואשתו נפטרו והיא הלכה לעולמה רק לאחרונה.

לאחר פטירת בעלת הנחלה המקורית, התגלע סכסוך חריף בין היורשים לבין אחיהם (הנתבע), שניהל את המשק, החזיק בהכנסות מהלולים וממערכות סולאריות, וחסם את גישת יתר היורשים לנחלה. לאור המצוקה שנקלעו אליה, החליטו היורשים לעתור לבית המשפט בדרישה למינוי מנהל עיזבון ולמתן סעדים שימנעו הברחת נכסים.

הנתבע טען להגנתו כי בעלת הנחלה המקורית (האם) לא השלימה את העברת זכויותיה בנחלה להוריו (ה"בן הממשיך") וכי עם פטירתם הזכויות בנחלה חוזרות לבעל הנחלה המקורית, וכי זו שינתה את דעתה ונתנה לו את הנחלה במתנה, ולכן אין לילדים היורשים זכויות בנחלה.

הוא המשיך וטען כי הוא זה שמנהל את המשק בפועל מזה שנים רבות (מאז שנת 2000) כולל ניהול לולים, הקמת מערכות סולאריות, ניהול חברות שונות הקשורות למשק וניהול עובדים זרים וכל זאת עשה עבור בעלת הנחלה המקורית (האם) שהיא בעלת המשק, ובהמשך עבור עצמו לאחר שהועברו אליו הזכויות במתנה.

הוא ציין כי כל הזכויות מההכנסות מענפי המשק השונים (לולים ומערכת סולארית וחברות שונות) הם חלק בלתי נפרד מהזכויות במשק ולכן כשהוא מנהל את ההכנסות האלה לפי שיקוליו הוא מממש את זכויותיו במשק.

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה: האם זכויותיו של "בן ממשיך" פוקעות וחוזרות להורים או לבעלי הנחלה כאשר הבן הממשיך הולך לעולמו לפני ההורה המוריש (במקרה זה – האם) או שמא זכויותיו כבעלים של הנחלה אינן פוקעות ועוברות ליורשיו?

כאמור, הנתבע טען כי עם מותו של הבן הממשיך, פקעו זכויותיו והן חזרו לבעלת הנחלה המקורית, תוך שהוא מתבסס על פסיקות קודמות ובהן "הלכת כפר זיתים".

השופט משה בראון דחה טענה זו ואימץ את עמדת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בפסק הדין נקבע כי כאשר מינויו של "בן ממשיך" אושר ונרשם כדין אצל הגורמים המיישבים (רמ"י, הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית), הקניית הזכות הושלמה בהתאם לסעיף 6 לחוק המתנה. השופט ציין כי אף שהעברת הזכויות המלאה בנחלה יוצאת אל הפועל עם מות ההורים, הזכות שהעברה ל"בן הממשיך" באופן מלא ובלתי מותנה עוד בחייו אינה ניתנת לביטול וההורים אינם רשאים לחזור מהם או להוריש את המשק לאחרים.

בית המשפט הבדיל מקרה זה מ"הלכת כפר זיתים", שכן שם הרישום אצל הגורמים המיישבים לא הושלם, ובנוסף באותו מקרה הבן הממשיך חתם על תצהיר התחייבות אישית לסעוד את אמו (מה שהיווה "תנאי מפסיק" בחוזה המתנה) - תנאי שלא התקיים במקרה הנדון.

מכאן נקבע בפסק הדין כי מעמדו של "הבן הממשיך" הושלם, ולכן הנחלה והזכויות בה הן חלק מעזבונו שעובר ליורשיו בחלקים שווים. עוד נקבע כי בעלת הנחלה המקורית (האם) לא הייתה יכולה למנות בן ממשיך אחר עם השלמת התהליך.

השופט ציין כי כאשר מתגלעים חילוקי דעות קשים, סכסוכים חריפים וחוסר אמון מוחלט בין יורשים, ועיזבון כולל נכסים מורכבים ופעילים (כגון משק חקלאי מניב, מערכות סולאריות, לולים וזכויות בחברות), יש הצדקה מלאה להתערבות שיפוטית.

לאור המחלוקת על זהות היורשים הסופית והיקף העזבון המדויק אשר נמצאים עדיין במסגרת של הליכים משפטיים, קיבל בית המשפט את הבקשה למינוי מנהל עיזבון קבוע באופן חלקי ומינה את עו"ד אורן אבלה כמנהל עיזבון זמני למשך שנתיים.

תפקידו של מנהל העיזבון הזמני הוא לכנס את נכסי העזבון, לנהל את המשק החקלאי, למנוע פגיעה בהם או הברחת נכסים, ולהגיש דיווח כדין לאפוטרופוס הכללי ולפני השופט. הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל לטובת היורשים.