ביהמ"ש: לרשות מקומית זכות לקבוע תעריפי ארנונה לפי מתחם הסבירות

בית המשפט העליון דחה את עתירתם של בני זוג תושבי מבשרת ציון נגד המועצה המקומית, ובכך חתם מאבק משפטי ממושך שנסוב תחילה על קביעת תעריפי ארנונה שונים ולאחר מכן על העלאה חריגה של כ-40% בתעריפי הארנונה למגורים. בפסק הדין שניתן בתחילת מרץ קבעו השופטים כי אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי, שהכיר בקיומה של הפליה בין חלקי הרחוב אך הותיר למועצה את שיקול הדעת כיצד לתקנה.

הסכסוך נוגע לרחוב השושנה במבשרת ציון. בתי הרחוב מחולקים לשני מקטעים: בתים מספר 30–59 מסווגים באזור א', בעוד הבתים במספרים 1–29 והבתים בשכונה הסמוכה מסווגים באזור ב'.

המאבק החל עוד ב-2005, כאשר תושבים באזור ניסו להגיש תביעה ייצוגית נגד המועצה בגין הסיווג הנפרד – אך הליך זה נמחק בהסכמה. לאחר מכן הגישו בני הזוג עו"ד שמואל ומרים ברקוביץ, עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך זו נדחתה.

במסגרת צו הארנונה לשנת 2018, החליטה המועצה להעלות את תעריפי הארנונה לבתים פרטיים (אזור א') בשיעור חד של כ-40% עבור שטח העולה על 120 מ"ר. מטרת המועצה הייתה להגדיל את הכנסותיה העצמיות ולאזן את תקציבה, בטענה כי התעריפים ביישוב היו נמוכים משמעותית ביחס ליישובים דומים. כתוצאה מכך חוייבו תושבי המקטע הראשון בארנונה גבוהה בכ־27.5% מזו שמשלמים שכניהם.

בשנת 2019 הגישו בני הזוג ברקוביץ עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים. טענתם המרכזית הייתה כי מדובר ב"מס חבוי" וכי המועצה עקפה את חוקי ההקפאה (חוקי ההסדרים) האוסרים על העלאות חריגות ללא אישור שרים. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בחלקה וקבע כי עבור השנים 2018–2019 ההעלאה לא הייתה חוקית משום שלא התקבל לה "אישור חריג" תקף. עם זאת, לגבי השנים 2020 ואילך, נקבע כי המועצה הסדירה את האישורים מול משרדי הממשלה.

בני הזוג לא הסתפקו בהחלטה וערערו לבית המשפט העליון. הם טענו כי המועצה השתמשה בנתונים מטעים כדי לקבל את אישור השרים וכי העלאה של 40% היא בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת בזכות הקניין של התושבים.

בשנת 2020 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה באופן חלקי והורה למועצה לדון מחדש בשאלה אם החלוקה בין חלקי הרחוב מוצדקת, תוך מתן החלטה מנומקת. לאחר דיון נוסף שנערך במליאת המועצה בשנת 2021 הוחלט שוב להשאיר את הסיווג ללא שינוי, וההליך חזר לבית המשפט.

בפסק דין משלים שניתן בשנת 2023 קבע בית המשפט המחוזי כי אכן קיימת הפליה בין שני חלקי רחוב השושנה, אך עם השנים הם הצטמצמו עד שאין עוד הצדקה עניינית לגביית ארנונה שונה. עם זאת, בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע כיצד יש לתקן את ההפליה. הוא הורה למועצה להסיר את הפער במסגרת צו הארנונה הבא ולפנות לשרי הפנים והאוצר, אך הותיר לה את שיקול הדעת האם להשוות את התעריפים כלפי מטה או כלפי מעלה.

במהלך ההליך עדכנה המועצה כי בשנת 2024 החליטה להשוות את התעריפים ברחוב – וזאת באמצעות העלאת הארנונה במקטע הזול לסיווג הגבוה יותר. החלטה זו הובילה את בני הזוג ברקוביץ להגשת עתירה נוספת נגד צו הארנונה. בני הזוג טענו כי בית המשפט המחוזי היה צריך להכריע בעצמו בשאלת התעריף ולא להשאיר זאת למועצה. הם הוסיפו וטענו כי הפתרון הנכון הוא השוואת הארנונה לתעריף הנמוך, וכי על המועצה להוריד את תעריף הארנונה במקטע הרחוב שלהם ואף להשיב להם כספים ששולמו ביתר.

בית המשפט העליון דן בעתירה בהרכב של שלושה שופטים בראשותו של השופט עופר גרוסקופף, ופסק כי יש לדחות את העתירה. בפסק הדין, שניתן בהסכמת השופטים חאלד כבוב ויחיאל כשר, נקבע כי בני הזוג לא הוכיחו שקבוצת ההשוואה היא כלל בתי השכונה, וכי בית המשפט נוטה להימנע מהתערבות בשיקול הדעת של רשות מקומית בקביעת תעריפי הארנונה.

עוד נקבע כי כאשר מתגלה הפליה, לרשות המקומית עומדות כמה דרכים לתקנה: להשוות את התעריפים כלפי מטה, להשוותם כלפי מעלה או לקבוע תעריף חדש. לכן אין בסיס לקביעה כי רק הורדת הארנונה היא הפתרון האפשרי.

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את עיקר פסק הדין, דחה את כל טענות המערערים. להלן עיקרי הנימוקים: בית המשפט קבע כי המועצה עמדה בנטל ההוכחה והציגה את הנתונים הנדרשים למשרדי הפנים והאוצר וכי השרים הפעילו את שיקול דעתם ואישרו את ההעלאה לאחר שבחנו את מצבה הכלכלי של המועצה. כמו כן, השופטים קבעו כי למרות שמדובר בהעלאה משמעותית, היא אינה חורגת ממתחם הסבירות המנהלי. ולבסוף, כי יש לדחות את הטענה כי המועצה "המציאה" סיווגים חדשים רק כדי לעקוף את חוקי ההסדרים. נקבע כי למועצה סמכות לעדכן את מבנה הארנונה שלה מעת לעת, כל עוד הדבר נעשה באישור השרים.

בית המשפט העליון דחה את הערעור במלואו ולא פסק הוצאות בערכאה זו, בין היתר בשל התמשכות ההליכים. עבור תושבי מבשרת ציון, המשמעות היא: העלאת הארנונה כפי שנקבעה בצווי המועצה המאוחרים היא שרירה וקיימת, ולא יינתן החזר רטרואקטיבי מעבר למה שנקבע בבית המשפט המחוזי.