ביה"מש: המחוזית תבעה ללא בסיס
ביהמ"ש בביקורת על הוועדה המחוזית: הגישה כתב אישום כנגד בעלי קרקע מבית זית שביצעו עבודות לטובת הציבור
בית המשפט השלום בבית שמש מתח ביקורת על הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, לאחר שקבע, כי בתביעה שהגישה כנגד שני תושבי מושב בית זית, על ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, היא לא הצליחה להציג כל נתון על הרווח שיכלו להפיק הנאשמים מביצוע העבודות בשטח. לאור זאת קבע בית המשפט כי "אין בסיס לפקפק בעדותם (של הנאשמים) כי טובת הציבור הייתה לנגד עיניהם".שני הנאשמים, אברהם שושני ובנו יניב שושני מבית זית, הם בעלי שטח קרקע פרטי בצמוד לאנדרטת הפורצים, הסמוכה לצומת שואבה. ייעודה של הקרקע הוא חקלאי אך במקום מצוי אתר עתיקות ובו מבנים ישנים. במהלך השנים 2007-2011 יזמו השניים ביצוע עבודות שונות בקרקע ובהן הקמת גדר, פריצת דרך ועבודות חיזוק ושיקום של המבנים בשטח.
יניב שושני: “מדובר בשטח פרטי שנרכש כחוק על ידי אבא שלי. העבודות שביצענו נועדו לשמר את הקיים בשטח ולהגן על מטיילים בו מפני נפילה. כל העבודות נעשו על דעת רשות העתיקות וזאת במטרה לשמר את מה שהיה בשטח הזה לפני 1948. לצערי, בוועדה המחוזית לא ראו זאת בעין יפה, מסיבות שאני מתקשה להבין".
זלזול בחוק
כאמור, בוועדה המחוזית יצאו בתקיפות כנגד העבודות שבוצעו בשטח. בא כוח הוועדה המחוזית ירושלים, עו"ד אגולסקי, טען בבית המשפט כי "מדובר במקרה חמור של עבריינות בניה בהיקף נרחב שמתפרס על תקופה רחבה...במשך למעלה מחמש שנים בוצעו עבודות רבות ללא היתר, גידור, הקמת קירות".
"במקום ליטול אחריות ולהתנהל בצורה זהירה ומוקפדת, הנאשמים הלכו וביצעו עבודות בהיקף נרחב במספר מוקדים תוך הפגנת זלזול בשלטון החוק", המשיך בא כוח הוועדה המחוזית, “ מדובר שטח חקלאי, בחלקו שטח יער, בחלקו אנדרטאות וחלקים לשימור. ייעודים שמעצם אופיים אסורים לבינוי וזקוקים להגנה יתרה של מערכת אכיפת החוק. זה המסר אותו אנו מבקשים שבית המשפט ישדר".
בוועדה המחוזית הודו כי למרות הדרישה הברורה לאכיפה אין בידיהם ראיות לשימוש כלשהו שנעשה במבנה בשטח, אך לטענתם המניע של הנאשמים היה להגן על הקרקע שברשותם. “עם כל הרצון הטוב של הנאשמים לפעול ולשמר את הנעשה באתר, אנו סבורים כי על בית המשפט לשדר מסר, שגם אם השטח בבעלותך לא ניתן לבצע עבודות מהסוג הזה ובוודאי שלא בהיקף הזה".
בוועדה המחוזית דרשו מבית המשפט להוציא צו הריסה כנגד העבודות שבוצעו בשטח, קנס בסך של 15-25 אלף שקל לכל אחד משני הנאשמים, וחתימה על התחייבות להימנע מלעבור על החוק בעתיד.
אברהם שושני טען במשפט כי מדובר בקרקע שנרכשה על ידו במסגרת גאולת קרקעות. “חברת קש של הרשות הפלסטינאית רצתה לרכוש אותה. אני נלחמתי כנגד זה. גייסתי את כל כספי כדי לקנות הקרקע". על העבודות שבוצעו בשטחו אמר שושני: “לא שיניתי דבר ממה שהיה לפני קום המדינה. מה שעשיתי זה פעולות חיזוק מנים שהיו בשטח עוד לפני קום המדינה...בנוסף נעשו עבודות לצורך בטיחותי". הוא הודה כי לא חשב שלעבודות מסוג זה הוא צריך לקבל היתר.
"הכל פוליטיקה"
בנו, יניב שושני, פעיל ציבור המכהן כיום כנציג מושב בית זית במליאת המועצה האזורית מטה יהודה, טען כי המניעים לכתב האישום הם פוליטיים. “הכל פוליטיקה בקרקע הזו. הייתי מאושפז במשך ארבע שנים ולמרות הכל הכניסו אותי לתיק. אנחנו כציוניים קנינו את הקרקע, לגבי העבודות שנעשו, הן נעשו רק מטעמים בטיחותיים".
יניב שושני ציין כי רשות העתיקות הייתה מעורבת בעבודות שנעשו לאורך כל הדרך. “אני מעריך כי הוועדה המחוזית נשלטת על ידי ש"ס, וטלזסטון רצתה את השטח כדי לבנות בניינים. לא רצינו זאת בשום פנים ואופן, קנינו את הקרקע כחקלאית וכך אנו רוצים שתישמר".
שושני הציג מסמכים בבית המשפט מהם עולה כי היקף ההשקעה בעבודות התחזוקה של השטח יעמוד על 400 אלף שקל. “אין שום ערך כלכלי בהתנהלות כזו של אנשים", הסביר בא הכוח שלהם, עו"ד יורם אבירם.
שופט בית המשפט השלום בבית שמש, השופט ירון מינטקביץ, ציין בגזר הדין כי "מדובר במקרה חריג...מעדויות הנאשמים עולה כי המניע לביצוע העבודות הוא רצונם לשמר את המקום מטעמים של טובת הציבור. עוד עולה, כי העבודות נעשו על מנת למנוע סכנה למבקרים במקום וכי הנאשמים אפשרו גישה חופשית למבקרים".
מינטקביץ מתח ביקורת על הוועד המחוזית ירושלים: “בא כוח המאשימה לא הציג כל נתון הסותר את עדויות הנאשמים ואף לא הציע כל השערה איזה רווח יכלו הנאשמים להפיק כתוצאה מביצוע העבודות. לאור זאת, מקרה זה שונה מתיקים אחרים בתחום התכנון והבניה".
"על פי רוב אנשים עוברים עוברים עבירות של ביצוע בנייה בלתי חוקית על מנת לפהיק לעצמם רווח כלכלי", המשיך השופט מינטקביץ, “הנאשמים שלפני השקיעו ממון ויזע על מנת לשפץ החורבות מבלי שראיתי שצמחה להם כל טובה מכך. אין בסיס לפקפק בעדותם כי טובת הציבור הייתה לנגד עיניהם". עם זאת, קבע השופט, כי גם אם נעשו העבודות מתוך כוונה טובה עדיין לא היו רצויות.
לאור זאת החליט השופט לדחות את בקשת הוועדה המחוזית לעונש משמעותי ולהסתפק בהרשעה בביצוע עבודות ללא היתר, בקנס סמלי של 750 שקל על כל אחד מהנאשמים, התחייבות בסך 10,000 שקל להימנע מעבירה על חוק התכנון והבניה במשך שלוש שנים, צו להשבת המצב לקדמותו בתוך 18 חודשים ורישום הערת אזהרה אודות צו ההריסה במרשם המקרקעין.
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?