דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 28 בפברואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

ביחד ולחוד חילופי הזוגות של הדוחל

ציפור זו בולטת בחוסר המנוחה שלה ובזנבה הרוטט במהירות. מחקרים גילו כי גם הזוגיות שלה מצטיינת בחוסר מנוחה בולט. הנה הסיפור על הדוחל שהזכיר לי גם את מורי היקר, אריה אבולעפיה

מאת Peter Rohrbeck - נוצר על ידי מעלה היצירה,- ויקיפדיה.jpg

מכל מלמדי השכלתי ומרבי ומורי לטבע בסמינר המורים אורנים, אריה אבולעפיה, יותר מכולם. אכן, אחד ומיוחד היה מורה זה, שכל שידענו עליו הוא שהיה בנעוריו "נושא כליו" של המורה, המחנך, חוקר הטבע, הסופר והמשורר, יהושוע מרגולין הידוע.

מרגולין עצמו, למרות שבצעירותו למד לימודי דת בארץ מולדתו בלארוס, נמשך משחר נעוריו לטבע. למן עלייתו ארצה בתחילת המאה העשרים, החל לחנך ילדים ביפו להכרת הטבע ואהבת הארץ.

לאחר שחזר לאירופה והשלים שם את לימודיו האוניברסיטאיים, נעשה כאן למורה לטבע בבית הספר החקלאי מקווה ישראל וחולל מהפכה בלימודי הטבע בארץ כשגרס שטבע יש ללמוד מחוץ לכותלי הכיתה. כדי לממש זאת, נדד בין בתי הספר עם תרמיל על שכם ולימד את תלמידיו תחת כיפת השמים.

מרגולין היה מי שהניח את היסוד לגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב כשהקים את המכון הביולוגי-פדגוגי ואת פינת החי והגן הבוטני שבו. חלומו היה להקים סמינר להכשרת מורים במדעי הטבע וביוזמתו הונח היסוד לסמינר אורנים שליד טבעון, אך הוא לא זכה לראות בהקמתו. כיום נמצא קברו בשטח המכללה שבה הוקם גם בית המדעים על שמו.

 

מה אתם רואים?

אריה אבולעפיה היה למן נעוריו תלמידו ומלווהו המסור של מורו ורבו וממנו ינק הן את האהבה העמוקה לטבע והן את דרכי ההוראה הייחודיות שכה היטיבו לחבב את הטבע על תלמידיו. ומדוע בא אני לספר כאן על מורי ורבי שלי, כאשר ברצוני להציג בפניכם את הדוחל? כי זוכר אני כיצד יצאנו אנו, הסטודנטים ללימודי הטבע לשדה ואריה אבולעפיה הצביע שם על זוג ציפורים חסרות מנוחה ועצבניות משהו ושאל אותנו: "מה לדעתכם אתם רואים?".

  • "לא יודעים, תאמר אתה", ענינו כמו תלמידים לפני רבם.

  • "מה זאת אומרת לא יודעים, הרי משהו וודאי אתם יודעים, האם אתם רואים כאן למשל זוג פילים", סנט בנו המורה.

  • "חה, חה... רואים זוג ציפורים כמובן”, מיהרנו להגיב.

  • "אז הנה. משהו אתם ודאי יודעים. לא פילים אלא ציפורים. או קיי. אלו ציפורים? האם הללו יכולות להימנות על הדורסים?”, המשיך אבלועפיה והקשה.

  • "מה פתאום? אלה ציפורי שיר!”, ענינו במקהלה.

  • "יופי! אנחנו מתקדמים! ראו כמה אתם כן יודעים. ואתם יכולים לציין דבר מה ייחודי בהקשר להתנהגותן?”.

  • "יכולים. הן ממש חסרות מנוחה. עפות שוב ושוב מראש שיח אחד למשנהו וכל הזמן מנענעות בזנבן ובכנפיהן", אמרנו לאחר רגע של מבט בוחן.

  • "יופי! הן הרי כמו מבקשות מאתנו "בדחילו ורחימו", אל תתקרבו ואל תפחידו אותנו, הן מפצירות בנו. אז זהו זה. זכרו, הציפור הזו היא - הדוחל, זה שמה, ומקורו בערבית מהמילה דחיל שמשמעותה - מרעיד, רועד. הדוחל מרעיד את זנבו כאילו הוא רועד מפחד. זכרו, דוחל הוא גם רעד, ועכשיו אתם ודאי וודאי יודעים מי נמצא לפניכם”, סיכם אבולעפיה את ההתנסות המרתקת בהגדרת ציפורים בטבע.

עשרות שנים חלפו עברו מאותו שיעור היכרות בשדה עם הדוחל, ואני זוכר אותו כאילו התרחש אתמול. דרך הלימוד של מרגולין, שעברה אל תלמידו אבולעפיה, הוכיחה את עוצמתה ונחקקה בזכרוני למשך עשרות שנים.

בדרך דומה התוודענו בשטח לציפור שלא היכרנו, לעכביש מפתיע החופר לו "דירת מסתור" באדמה שאת פתחה הוא מכסה במעין דלת ארוגה וכך, עוד ועוד הפתעות בהדרכתו של מורנו המוערך, שללא ספק השפיע עלינו השפעה עמוקה, ממנו למדנו וכך עשינו.

ציפור שיר צפונית

הנה כי כן, הצגתי בפניכם, קוראים יקרים את הדוחל. מה ייחודה של ציפור שיר קטנה זו?

ראשית יש לדעת שאת הציפור הזו לא נוכל לפגוש בחצר ביתנו או בתוך היישוב כמו את הדרור, הבולבול, השחרור או הנחליאלי. כדי לפגוש בדוחלים עלינו לצאת לשדה בימי החורף בלבד, שכן, הדוחל רק חולף אצלנו ממש כמו הנחליאלי המוכר ודאי לכולנו.

מתוך שאנו יודעים כי הדוחל חורף אצלנו, נוכל כבר להבין שהוא מגיע מאזורים שבהם החורפים קרים, קשים וקצרי ימים. ואכן, תפוצת הדוחל בעולם היא בעיקר באירופה ובאסיה, ואת החורף הם עושים בצפון מזרח אפריקה, בחצי האי ערב, סיני, ישראל, ירדן וכן, בתת היבשת ההודית וסביבותיה.

הדוחל שייך למשפחת הקיכלים ולסדרת ציפורי השיר. גודלו כגודל החוחית, אורך גופו כ- 12.5 ס"מ. מוטת כנפיו – 21 ס"מ ומשקלו 13-17 גרם. בשמי ארצנו הוא חולף במהלך אוקטובר-נובמבר, ואם הוא נשאר לחרוף אצלנו ישהה כאן עד לסוף מרץ וראשית אפריל ונוכל לראותו בשטחים הפתוחים בצפון הארץ ובמרכזה.

גבולות תחומים

מה שמייחד מאוד את הדוחלים הוא שהם תוחמים לעצמם טריטוריה כאן, בדומה לתחומי המחיה שהם תוחמים בארצות מוצאם. את הטריטוריה הם תוחמים לעצמם בזוגות, זכרים ונקבות. גודלה 5-10 דונם ואם נרצה לשרטט את גבולותיה כל שעלינו לעשות הוא להתקדם לאט לאט לעברם, במיוחד לעבר הזכר הבולט גם יותר בצבעיו ומרבה לעוף בתעופות קצרות וישרות מראש שיח לראש עמוד גדר וכן הלאה. ככל שנלך בעקבותיו, הוא ימשיך להתרחק מאתנו בכל פעם מטרים ספורים או יותר, וכך, אט אט נוכל להיווכח שהוא סובב סביב סביב במעין מעגל, מקפיד שלא לצאת מעבר לגבולות הטריטוריה שלו.

למדנו להכיר את הדוחל בהקשר להופעתו ה"מרעידה" שבעבורה זכה גם לשמו. וכיצד בדיוק הוא נראה? ובכן, הזכר מרשים בצבעיו מן הנקבה. ראשו שחור כפחם ובקדמתו, מקור שחור קטן. תחת ראשו השחור בולטות שתי "לחיים" לבנות כשלג. צבע חזהו וכן גבו, מעין חום חלודה ערמוני. כנפיו שחורות ואברותיהן שחומות. אך תחתן נמצאים חלקים לבנים והלבן הזה בולט במיוחד בעת תעופה. הבטן לבנבנה ורגליו הארוכות יחסית – שחורות. צבעי החזה וצדי הגוף הערמוניים נעשים עזים ובולטים יותר לקראת האביב בדומה לנחליאלים. צבעי הנקבה דומים לצבעי הזכר, אבל עמומים יותר, כאשר חלקי הגוף העליונים חומים ומנומרים בצבעי בז' והלובן שבכנפי הזכר מתחלף אצל הנקבה לאפור בהיר.

מעוף מהיר וישר

הדוחלים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות, חרקים קטנים וזחלים, אבל לעיתים אינם בוחלים גם בזרעונים ופירות. כאשר ניצב הדוחל בנקודת תצפית ומגלה חרק מעופף, הוא ממריא ממקומו במעוף מהיר וישר, תופס את החרק באוויר וחוזר לנקודה ממנה המריא כשהוא מנפנף בזנבו או בכנפיו. בזמן התעופה מתבלטים שכמותיו הלבנות ועוד כתם לבן בגבו ואילו חלקן התחתון של כנפיו אפורות.

הדוחל שחור הראש עושה את החורף אצלנו בזוגות, המקפידים לשמור יחדיו על הטריטוריה שלהם. לא זו בלבד, אלא שעל פי הנלמד מדוחלים שהוטבעו, נוהגים אותם זוגות לחזור מדי חורף לאותה טריטוריה עצמה. עם זאת, לקראת חזרתם באביב למחוזות מכורתם, היכן שיבנו את קניהם ויגדלו את גוזליהם, הם נוהגים "לפרק את שותפות החורף", ואז כל אחד מהם נודד לדרכו בנפרד אל בן/בת זוג אחרים עמם יתחבר כדי לגדל את דור הדוחלים הבא. האם בכך תם הקשר בין החורפים אצלנו לעד? מסתבר, למרות ההפתעה, שלא, ורב הסיכוי שהם יחזרו ויפגשו אצלנו בטריטוריה שלהם בשנה הבאה.

מלבד הדוחל שחור הגרון שמרבית הסיכוי הוא שבו ניתקל בחורף, מגיעים אלינו עוד שלושה מיני דוחלים. הדוחל חום הגרון שבעיקר חולף אצלנו ונבדל משחור הראש בגרונו החום ובצדי הזנב הלבנים. הדוחל השחור שהוא מזדמן נדיר למדי והדוחל המזרחי הדומה מאוד לדוחל שחור הראש אך הוא בהיר וקטן ממנו, החלקים הכתומים בחזה קטנים יותר והקולר הלבן רחב יותר.

כציפור חורפת הדוחל איננו מקנן בארצנו למרות שמעט צפונה מאתנו, בלבנון כבר ניתן למצוא קינונים של דוחלים. את הקן בונים הדוחלים על הקרקע או סמוך לה בסבך העשבים או השיחים. צורתו כצורת ספל עמוק אותו הם שוזרים מעשבים ומסיימים את הבנייה בעזרת שיער וצמר. הנקבה תטיל בקן 4-6 ביצים והדגירה נמשכת 14-15 ימים. לבגרות מינית הם יגיעו בגיל שנה ותוחלת חייהם - שנים ספורות בלבד.

כאמור, הדבר הבולט ביותר אצל הדוחלים הוא נוהגם להרעיד ולרפרף שוב ושוב בזנבם וכן בכנפיהם. יתכן שהם עושים זאת כדי להבליט את נוכחותם, מפגינים את צבעיהם למען יראו זאת בני מינם ויבינו שאין להשיג את גבול הנחלה של בעליה. כך, מבין ציפורים רבות אחרות, דווקא התנהגותה של ציפור זו מאפשרת לנו ללמוד לדעת את תחום הנחלה שאותו אימץ זוג הדוחלים לעצמו. צאו לשדה בימי החורף ובידקו זאת בעצמכם.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?