הרוח הנושבת בין העצים

לפני ארבע שבועות הלך לעולמו מרדכי רוח שהיה שנים רבות יו"ר הוועד של מושב בית זית, אבל נודע בעיקר בזכות תרומתו לייעור האזור והארץ כולה

לפני ארבע שבועות הלך לעולמו מרדכי רוח שהיה שנים רבות יו"ר הוועד של מושב בית זית, אבל נודע בעיקר בזכות תרומתו לייעור האזור והארץ כולה

מרדכי רוח נולד באלכסנדריה בשנת 1929 והתחנך בנעוריו בתנועת 'בני עקיבא', שם רכש את ערכי הציונות ואהבת ארץ ישראל, ערכים שהלכו איתו אחר כך בכל דרכו ועבודתו בקרן הקיימת לישראל. הוא סיים את לימודי התיכון שלו במצרים בהצטיינות והגיע לארץ בשנת 1949 בגלי העלייה של קום המדינה והתיישב יחד עם גרעין בני עקיבא בקיבוץ מעברות יצחק, שם פגש את זוגתו לימים, מלכה. אחרי שנישאו בקיבוץ שדה אליהו, עברו מלכה ומרדכי עם הוריה של מלכה שהגיעו ממעברת פרדס חנה ויחד עם ארבעים משפחות יוצאות מצרים, להתגורר בבתי הסוכנות שבנה הגרעין היוגוסלבי במושב העובדים הצעיר שאך הוקם - בית זית.

לימים העמידו מלכה ומרדכי דור המשך והיום יחד עם מלכה אשתו, יושבים בביתו בבית זית ילדיו של מרדכי, הבת אתי המתגוררת במבשרת ציון, והילדים לבנה ושלמה המתגוררים בבית זית, ומעלים זיכרונות מדרכו של אביהם במשעול יערות האזור. מדבריהם עולה תמונה של אדם בעל חזון, יוזם ומפתח.

"כשהגענו לבית זית לא היה פה כלום", נזכרת מלכה, "וכולנו מצאנו את עצמנו בעבודות דחק של נטיעת עצים בשביל הקרן הקיימת לישראל, מתחת למחלף הראל של היום. אצל מרדכי זיהו מיד את הפוטנציאל להיות יותר מפועל דחק, זיהו שהוא דמות של מנהיג".

בימים הראשונים של מושב בית זית היו בו שתי קבוצות עולים שביניהן שררו הבדלי שפה ותרבות משמעותיים והיה צריך להקים ועד משותף בן חמישה אנשים. "החברים פנו לאבא וביקשו שהוא יהיה בוועד כי ראו בו מנהיג ואינטלקטואל" מספרים ילדיו, “אבא איחד את שתי הצרכניות שהיו אז ודאג ששתי הקבוצות האתניות תפעלנה כגוף אחד".

תוך זמן קצר הפך מרדכי להיות מדריך ייעור ונטיעות והיה אחראי לנטיעת היערות בכל האזור. כמדריך גם הקצתה עבורו קק"ל רכב מסוג ג'יפ, מה שהיה אז מאוד יוקרתי ונדיר. אלא שמרדכי היה לא רק מדריך אלא גם חבר והוא החל להשתמש בג'יפ שלו גם כדי לסייע למושב הצעיר ולהסיע את נשות המושב ללדת בבית החולים ביקור חולים בירושלים.

"אבא סיפר שבעבודתו כמדריך האתגר שלו היה לרתום את שאר הפועלים לעבודה", נזכרים ילדיו, "העולים שהגיעו מארצות המזרח היו רגילים לעבודות מסחר ושרות והגיעו לעבודה עם חליפות וכובעי קסקט. הם מאוד התאכזבו מכך שנתנו להם לבצע עבודה פיזית והגיעו כמו שאבא אומר 'עם מבט חרד בעיניים'. אבל אבא היה ציוני נלהב והוא החדיר בפועלים אמונה ושכנע אותם שבבניין הארץ חייבים לשמוח ואסור להיות מדוכאים. הוא היה קם כל בוקר בחמש ויוצא עם תחושת שליחות שבה הוא הצליח להדביק גם את הפועלים ברוח הציונות ולגרום להם להגיע לעבודה עם כבוד עצמי רב. בשבילו זה היה אחד השיאים היותר חשובים שהשיג בקריירה שלו".

אחרי תפקידו כמדריך יצא מרדכי ללימודים במכללת רופין ובמקווה ישראל ובגיל ארבעים החליט ללמוד לתואר BA במזרח תיכון באוניברסיטה העברית, צעד שהיה די לא שגרתי באותה תקופה. לאחר סיום לימודיו קודם רוח לתפקיד מנהל חבל מרכז בקק"ל.

"המומחיות שלו הייתה היכולת לזהות את העצים הספציפיים אותם היה כדאי לכרות בשביל לדלל", מספרים ילדיו, "אחרי שסימנו בקק"ל באיקס את העצים המיועדים לכריתה ודילול, הוא היה עובר עץ עץ וממשש ובודק אותו ביסודיות כדי לקבוע את מי ניתן להציל ואת מי צריך לכרות. כל עץ היה עבורו בייבי והוא לא רצה לוותר על אף עץ".

אבל זו לא הייתה מומחיותו היחידית של רוח. "אבא היה מומחה לכיבוי שריפות ולהכנת היער נגד שריפות" ממשיכים ילדיו לספר. "הוא דאג להכין שבילי אש ודרכי גישה, לדלל את הצמחייה ולהקים מצפורים. הוא גם השתלם בנושא זה רבות בחו"ל ואף הוזמן לחו"ל פעמים רבות כדי לייעץ ולהרצות בנושא".

גם בתכנון נטיעה הצטיין רוח והוא תכנן לדוגמה גם את יער הקדושים. ילדיו מספרים שכאשר טדי קולק רצה לייער את ירושלים, הוא לקח את מרדכי איתו לסיור ארוך במסוק מעל העיר, והאחרון הראה לטדי היכן לשתול ומה. "אבא ידע אילו סוגים של עצים לנטוע, כיצד לשלב בין סוגי עצים שונים וכיצד לשמר את הצמחייה המקומית והוא הסתכל על היער לא רק באספקט של תפיסת ואחזקת השטח, אלא גם בשימוש בו", מספרים הילדים, "פינות החמד עם שולחנות הפיקניק הם רעיון שלו, וכך גם יוזמה של הופעות בשבתות ביערות".

לאחר תפקידו כמנהל חבל, מונה רוח למנהל אגף ייעור ארצי, תפקיד בו כיהן במשך עשר שנים עד שפרש לגמלאות בגיל 65, אבל מרדכי רוח ידע להלך קסם גם על הבריות ולא רק על העצים. "הוא היה גשרן ומנהיג" אומרים ילדיו "וככזה ידע להוביל מהלכים ולקשר בין גופים וקבוצות של אנשים. התקופה בה עבד בקק"ל הייתה תקופה מתוחה בין הקרן הקיימת לישראל לבין רשות שמורות הטבע ואבא דאג להפיג את המתחים האלו, להשכין שלום בין הגופים ולמסד תרבות של שיתוף פעולה".

גם בפעילותו בבית זית הוא הוביל מהלכים של אחדות ושיתופיות. הוא היה יו"ר הוועד קדנציות רבות ובין היתר הגה וקידם את הרעיון של הרחבה שתוקם בהיקף של המושב ולא בשטח נפרד, כדי להגביר את האינטגרציה בין ההרחבה למושב הישן. לאחר הקמת ההרחבה הוא פרש מהוועד.

כאמור הלך רוח לפני מספר שבועות לעולמו, אבל את החותם שהשאיר על מושב בית זית ועל הסביבה כולה, אפשר לראות עד היום.