דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 11 באפריל 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הנרות הללו שאנו מדליקין

מפעל עתיק וגדול לייצור נרות החרס המפורסמים “בית נטיף” נחשף ברמת בית שמש. חלק מהנרות נושאים את דגם מנורת המקדש ומוכיחים את המשך החיים היהודיים באזור לאחר מרד בר כוכבא

מורן בלילה ואיתי אביב מרשות העתיקות, עם נרות בני 1600 שנה. צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות

תגלית מרגשת בבית שמש: עשרות נרות שמן מחרס, אשר שניים מתוכם נושאים תיאורים של דגמי מנורת המקדש, תבניות אבן ששימשו לייצור הנרות, ומספר גדול של פסלוני חרס, בני 1700-1600 שנה, נחשפו במהלך החודשים האחרונים בחפירות רשות העתיקות, בהשתתפות עשרות בני נוער ותלמידי מכינות קדם-צבאיות. החפירה הארכיאולוגית הגדולה נערכת לפני הקמת שכונה חדשה ע”י משרד הבינוי והשיכון – מחוז ירושלים.

גילוי נרות החרס, אשר שימשו למאור בעת העתיקה, הפתיע את הארכיאולוגים לא רק בשל כמותם ויופיים, אלא גם בשל פתרון תעלומה ארכיאולוגית מפורסמת הקשורה בהם.

בשנת 1934 גילה הארכיאולוג דימיטרי בראמכי, שהיה אז פקח מטעם אגף העתיקות המנדטורי, בור מים באזור בית שמש ושל ימינו. בחפירה שערך בבור, גילה, להפתעתו, אוצר עתיק; כמות עצומה של נרות שמן, שנתגלו בשלמותם, ונשאו עליהם עיטורים מהחי ומהצומח וצורות גיאומטריות.

הנרות, שגילה בראמכי, מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (מאות 3 – 4 לסה”נ) וזכו לכינוי “נרות בית נטיף”, על שם היישוב הקדום ששכן במקום. לצד הנרות עצמם, גילה בראמכי תבניות אבן שבהן יצרו את הנרות, ומגוון רחב של פסלוני (צלמיות) חרס, בדמויות בעלי חיים ופרשים, נשים וציפורים. הנרות הפכו למעין מותג חשוב ומפורסם במחקר הארכיאולוגי.

לאחר גילוי הנרות בתקופת המנדט נשכח האתר, ומיקום הבור, ששימש כבית יוצר לנרות ולצלמיות מהגדולים שהתגלו בארץ ישראל, נשאר בגדר חידה, על אף הניסיונות לאתרו.

שבר נר עם דגם מנורת שבעת הקנים. צילום: מורן בלילה, רשות העתיקות

“במסגרת תכנית הפיתוח בבית שמש, בדקנו אזור בשולי האתר בית נטיף”, מספרים מנהלי החפירה, מורן בלילה, איתי אביב, ניקולס בננסטיין ועומר שלו, “בבדיקה זיהינו בור מים דומה לבורות הקיימים באזור. אלא שלהפתעתנו, בחפירה שערכנו בסמוך לבור, החלו לעלות נרות חרס, תבניות אבן וכמות גדולה של צלמיות”.

כאשר ירדו החוקרים אל תוך בור המים, שנותר שלם, הופתעו לראות שהוא מוכר להם מהצילומים כפי שהופיעו בפרסומיו הידועים של בראמכי. בבור אף התגלו ממצאים שבראמכי השאיר אחריו: סלי עור ששימשו להוצאת האדמה, וארגז מתכת ריק. “הבור של נרות בית נטיף קם לתחייה!” אומרים הארכיאולוגים. “ההתרגשות שלנו הייתה רבה, מאחר שלא מדובר רק בתגלית ארכיאולוגית, החשובה בפני עצמה, אלא לפנינו היסטוריה ארכיאולוגית ממש”.

“הצלמיות והדגמים שעל הנרות מאזור בית נטיף, מספרים את סיפורה של שפלת יהודה בתקופה שאחרי מרד בר כוכבא”, מסביר בנימין סטורצ'ן מרשות העתיקות, חוקר נרות בית נטיף.

“ממכתבי יוספוס פלביוס אנחנו יודעים שבימי הבית השני, בית נטיף הייתה בירת מחוז - אחת מ-10 הערים המרכזיות של הממשל החשמונאי. עם כישלון מרד בר כוכבא וניצחון הרומאים, הידלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית בשפלת יהודה, והיישוב הפך ברובו נחלתם של אנשים שהושפעו מתרבות פגאנית", ממשיך סטורצ'ן, “על כך, מעידים הפסלונים הרבים שנחשפו באתר. במקביל, על נרות החרס ניתן למצוא גם סמלים יהודיים מובהקים, כמו שופר, מחתה ומנורה, ואלה – מספרים על חיים יהודיים שהמשיכו להתקיים בשפלת יהודה".

לדברי סטורצ'ן הנרות מוכיחים כי גם לאחר כישלון מרד בר כוכבא המשיכו חיים יהודיים להתקיים בשפלת יהודה, לצד הדת החדשה - נצרות. "על אף כישלון המרד: ברור שיצרן הנרות ייצר נרות שכאלה כתגובה לביקוש, שעדיין היה קיים באזור. בתקופה זו, גם הנצרות מתחילה להתגבש, ובמכלול נרות בית נטיף מוכרים גם דגים, שהם אחד מסמלי הנצרות. ממגוון הנרות והצלמיות, אם כן, ניתן להסיק שחיה כאן אוכלוסייה מעורבת”.

חניכות המכינה הצבאית בית הראל בעת שטיפת ממצאים בחפירה הארכיאולוגית. צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות

החפירות באזור רמת בית שמש נעשות, רובן ככולן, על-ידי בני נוער וחניכי מכינות קדם-צבאיות מכל רחבי הארץ. בני הנוער העלו מן הבור מדי מיום שפע של נרות, וממצאים רבים אחרים.

“חג החנוכה הוא הזדמנות נפלאה לספר לציבור על חשיפת מצבור הנרות, אמצעי התאורה המקובלים בתקופות הקדומות”, אומרים הארכיאולוגים. לאור חשיבות הממצא והמקום, ידאגו רשות העתיקות ומשרד הבינוי והשיכון לשמר את האתר ולהציגו כחלק מפארק גדול, פתוח לציבור.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?