דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 19 בספטמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

החיים בבקבוק

האימרה השחוקה "נכנס יין – יצא סוד", עובדת שעות נוספות. במקרה של יעל ויוסי רוזנברג, זוג יאפים מרמת חן, נכנס יין ויצאה תשוקה לחיים אחרים, מנותקים ממירוץ החיים הבלתי פוסק וממערבולת התחרותיות ששואבת אליה כל רגע פנוי

שני עירוניים "לפלפים", רואה חשבון ועורכת דין, מקימים יקב בוטיק במושב של תימנים, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה שמסתיימת עם יין בטעם של סחוג. בפועל זה סיפור אמיתי, שעושה רושם הרבה יותר רציני וגם הרבה יותר טעים.

הדרך ליקב עוברת דרך הרחובות של מושב בקוע. לאורך הרחובות משובצים שמות בעלי הנחלות שאין לטעות בשורשיהם התימניים, ואז בקצה המרוחק של אחד הרחובות הצדדיים קופץ לעין השלט "רוזנברג", ולידו השלט "כרם ברק".

את הנחלה הזו רכשו בני הזוג יעל ויוסי רוזנברג בשנת 2011, שני "יאפים" שהתאהבו בתחום היין והגיעו למטה יהודה בעקבות בית הספר ליין "שורק" של ניר שחם.

שמונה שנים הם הסתובבו ברחבי מטה יהודה, כחלק מהתחביב החדש עד שהחליטו לעשות את הצעד ולקנות נחלה. על תהליך ההתאהבות באזור מספרת יעל: “באנו מרמת גן ולא הכרנו את מטה יהודה. את הגליל הכרנו יותר. כשרואים את מטה יהודה בחודשי החורף זה מראה שאתה לא יכול לעמוד בו”.

על הרגע שבו נפלה ההחלטה מספר יוסי: “אני מאמין שלא הכל מקרי. באותה תקופה הייתי במו"מ עם מישהו מצלפון והיה עוד מישהו מיישוב אחר. מבחינה כלכלית הייתי די למטה, ואז באתי לפה, עמדתי בפינה של הנחלה, על גדות הוואדי שבו גדלים היום הגפנים שלנו. יחד איתי היה המתווך, בעל הבית ואחד הבנים. איך שראיתי את המקום, אמרתי לו: זהו, קניתי. בניגוד גמור להנחיה של העו"ד שלי חתמנו זכרון דברים. עשיתי הכל כדי שהעסק יזרום, גמישות, הבנה, אם היה צריך להקדים תשלומים גם זה היה בסדר. זכיתי. יש פה אנשים מקסימים".

מאז הם חיים על הקו בין הבית ברמת חן לבין הבית בבקוע. “חיים בשפאגאט", אומרת יעל, לפני שהיא נאלצת לפרוש מהראיון כי צריך לאסוף את אוריה בן ה-7.5 מבית הספר.

- איפה אתם בעצם גרים?

יוסי: אנחנו מנהלים חיים כפולים. גרים ברמת חן וגם כאן. לא השלמנו את המעבר כי מאוד חשוב לנו בית הספר של הילדים. (צוחק...)כשאני אומר להם שהם ילמדו בבי"ס השחר הם מאיימים כי הם יעברו לגור עם קרובי משפחה. הם מאוד קשורים לקהילה והחינוך שלהם מטפח את הקשר של האדם עם הקהילה שלו.

33.jpg

הרפתקה זוגית

האימרה השחוקה "נכנס יין – יצא סוד", עובדת שעות נוספות. כמו שתעשיית היין שינתה את חייהם של רבים וטובים במטה יהודה, כך גם במקרה של הרוזנברגים, נכנס יין ויצאה תשוקה לחיים אחרים, רחוקים מהעיר הסואנת, מנותקים ממירוץ החיים הבלתי פוסק וממערבולת התחרותיות ששואבת אליה כל רגע פנוי. רעש מכוניות ברמת חן – אאוט, בוקר שקט בניחוח אדמה רטובה בבקוע – אין.

ההרפתקה של היין התחילה מבחינתם ב-2003. יוסי: החלטנו שאנו עושים לעצמנו מתנה והולכים לקורס יין ביקב שורק, אצל ניר שחם. סוג של פעילות זוגית. לא הכרנו יין לפני, אני זוכר שהיינו שותים יין אדום מהסופרמרקט ונהנים” (יעל: שלא תעיז לכתוב איזה יין היינו שותים). אט-אט החלה לנבוט במוחם גפן קטנה שצמחה ליקב שלם.

ההחלטה על רכישת בית בכפר התקבלה בשלבים, אך זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם החליטו לעשות שינוי משמעותי בחייהם. התפתחויות, שינויים והליכה בעקבות חלומות הם אחד המאפיינים הבולטים בחייהם.

 

מרואה חשבון לנגר

יוסי רוזנברג, 50, גדל ברמת גן למשפחה דתית בת חמישה ילדים, ולמד בישיבה תיכונית "כפר הרוא"ה". הוא התגייס לקורס טיס, נשר ועבר לשרת בבית הספר לשריון. לאחר שהשתחרר למד ראיית חשבון, סיים את לימודיו והשתלב בעבודה כרואה חשבון ומהר מאוד מאס בתחום, עשה תפנית דרמטית והפך לנגר.

- מרואה חשבון לנגר ?

כן, ראיית החשבון דיכאה אותי. חבר הציע לי לבוא ולהכין צעצוע מעץ לבן הבכור שלי, ברק. נדלקתי, ואז, עזבתי את העבודה הלכתי לחתום אבטלה והשתלבתי בקורס נגרות של משרד העבודה. אחר כך הייתה לי נגריה עם שותף במשך כמה שנים.

-יש פרנסה בנגרות?

לא היה מספיק. רציתי להיות נגר אבל במקום לעסוק בנגרות הגעתי למצב שניהלתי את הנושאים הפחות מעניינים, ספקים, בנקים וניג'וזים. אז החלטתי לשחרר את זה, ועברתי לעבודה של צוארון לבן, הפכתי לסמנכ"ל בחברה המשפחתית שלנו, תא"ת. עבדתי שם כסמנכ"ל כלכלה במשך כמה שנים ומשם המשכתי לפעילות בתחום הבורסה וההשקעות.

-יש אנשים שחושבים שזה פסגת השאיפות

רציתי להיות טייקון. קניתי ומכרתי שלדים בורסאיים. חייתי חיים של תחרות וריצה, לקנות ולמכור. אתה קם בבוקר ואתה חייב או לדפוק מישהו או להתמודד עם מישהו שרוצה לדפוק אותך. לפני כמה שנים לקחתי מאמנת אישית והיא הדריכה אותי. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שכל מה שהיא אומרת לי לעשות – אני לא אוהב לעשות. לא מבין למה בן אדם צריך לקום בבוקר ולהיות חדור מטרה לעשות את הדברים שהוא לא אוהב.

-אתה מיליונר?

מיליונר זה קל היום, כל מי שיש לו בית הוא מיליונר...

-אתה מולטי מיליונר?

לא חסר לנו כלום. לא הפסדתי בעסקים ולא פשטתי רגל. אול אני אפשוט רגל פה ביקב....(מחייך)

-היית חובב יין לפני כן?

עשינו את הקורס והיה מאוד נחמד. תהליך התסיסה של היין האדום ריתק אותי. עבדתי לא רחוק מכאן, והייתי מגיע לטעום את היין לפני העבודה וטועם אחרי העבודה, מבקר בכרם. זו פעילות שעד היום אני ממליץ לכל אחד.

אוהבים לבוא ולעזור. יעל ויוסי עם הילדים גלעד ואוריה

בחרתי במשפחה

יעל, 48, עורכת דין, נולדה בנואי, שליד פריז, אחות צעירה לשתי אחיותיה, בזמן שהוריה שהו בשליחות של משרד הבטחון. אביה שלמה אוסטרזצר, הוא מהנדס אוירונאוטיקה, שמאוחר יותר הפך לבעל שליטה במפעל תא"ת, תעשיית אביזרי תעופה המתמחה בייצור מחליפי חום. הם גרו ברמת גן ובגיל חמש עברה לרחובות, “גדלתי בין הפרדסים". בגיל 15 חזרה לגור ברמת חן, למדה בתיכון דתי ובכיתה י"א הכירה את יוסי. בצבא היא שירתה בחיל המודיעין.

הם נישאו מיד לאחר שהשתחררה. למדה מינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה, לא אהבה ועברה ללמוד משפטים במכללה למינהל. משם קפצה לעולם החוזים הבינלאומיים במסגרת עבודתה כיועצת משפטית בחברות היי-טק עד שהחליטה שמספיק.

"אחרי שילדתי את ילדי ראיתי שזה לא עסק להיות בהיי-טק. הייתי צריכה לבחור בין בעל וילדים לבין קריירה מפוארת. בשלב קצת יותר מאוחר השקעתי בחינוך שלהם, הלכתי ללמוד אנתרופוסופיה, ואחרי שלוש שנים כשהבנתי שמורה לא תצא ממני, החלטתי לתמוך בעמותה שמקדמת את החינוך לפי התפיסה שייסד רודולף שטיינר".

-מתי החלטתם לנטוש את העולם הדתי?

יוסי: בצבא. יעל: אני עודדתי אותו.

 

קסם הענבים

- אחרי שמסיימים עם קורס היין, פותחים יקב?

יוסי: אחרי הקורס המשכנו לעשות חבית, ואחרי זה עוד חבית, ועוד קורס כרם וקורס טעימה, וטעימה שיפוטית. ואחרי שלוש שנים חבר מכרמי יוסף הזמין אותי לעשות יין אצלו במרתף. ומ-2007 עשיתי שם יין, קונים ענבים, חביות, עושים את כל התהליכים כולל ייעוץ, וב-2010 החלטנו שהולכים ללמוד עוד שלב. ונסענו ללמוד במגמת היין במכללת תל-חי.

-עוזבים את הכל ונוסעים לגליל?

היינו נוסעים בחמישי ולנים שם לילה וממשיכים ללמוד ביום שישי. זה היה מאוד נחמד. התגבשה חבורה שצועדת עד היום ואנחנו נפגשים וטועמים ומדברים.

-אתם מרגיש שינוי בשוק היין בישראל?

יוסי: בשש השנים האחרונות אני חווה שדרוג עצום בין היינות שהייתי טועם לבין מה שיש היום. הרבה יותר קל לטעום ולהגיד וואוו או נהדר. כשהתחלנו להתעניין היה הרבה יותר קשה להתלהב. יעל: זה קורה גם בעולם. אתה מטייל בעולם, נכנס לבית של מישהו באיזה כפר שבטוח שיש לו את היין הכי טוב בעולם. בטיול שלנו בגיאורגיה הייתה לנו חוויה נוראית. נותנים לנו בגאווה את יין הבית וזה חומץ אמיתי. היינו ירוקים אבל נאלצנו לבלוע.

 

הורים וילדים

הילדים במשפחת רוזנברג הם תלמידי בי"ס "זומר" ברמת גן, מוסד חינוכי הפועל בשיטת וולדורף, שייסד רודולף שטיינר, מפתח התפיסה האנתרופוסופית.

-איך הגעתם לחינוך לפי שיטת וולדורף?

יוסי: אחרי שהייתה לנו התנסות עם הבן הבכור שלנו החלטנו שאנחנו לא רוצים להמשיך ולשלוח את הילדים שלנו לבתי הספר הממלכתיים. יעל: לפני 15 שנה הצטרפנו ליזומה של הקמת בית ספר "זומר". זה חינוך שמעמיד במרכז את השאלה: מה אדם צריך כדי להתפתח בכל שלב במהלך הצמיחה שלו.

-אתם חלק מהתנועה האנתרופוסופית?

יעל: לא. היינו פעילים בהקמת בית ספר ברוח התנועה האנתרופוסופית אבל אנחנו עצמנו לא אנתרופוסופים.

-מה חשוב לכם בחינוך?

יעל: עם הבן הבכור שלנו היינו שבויים בתפיסה של חומרניות יתר ושל דמגוגיה הישגית. היום אני רואה חשיבות בעיקר באופן שבו אנו מניחים לילד להתפתח באופן אישי, בהתאם לקצב שלו ולנטיות שלו.

-הילדים מתעניינים ביין, ביקב ?

יעל: את הגדולות זה לא מעניין. הקטנים קצת יותר. יוסי: הם מגיעים לבצור, הקטנים מאוד אוהבים לבוא, לארח, לעזור ולעבוד.

אני לא חי מיין, אני חי מאירוח. יקב "כרם ברק", מושב בקוע

אובדן ואבל

לבני הזוג חמישה ילדים: חוץ מאוריה הקטן יש גם את גלעד (13), רוני (19), הילה (21) ואת ברק ז"ל שנפטר ב-2010 ועל שמו קרוי היקב "כרם ברק".

- איך התגלתה המחלה של ברק ?

יוסי: ב-2010 היינו כל המשפחה בסיור יין בטוסקנה. ברק היה מאוד חלש וכשחזרנו לארץ אשפזנו אותו בבית החולים. יעל: לקח זמן עד שהרופאים גילו שהוא חולה בסקלרודרמה, מחלה אוטואימונית חשוכת מרפא ונדירה. למחלה יש כל מיני דרגות אבל הוא קיבל את הגירסה שלא נכתבה בספרים. זו שאף אחד לא חשב עליה. הוא היה החולה הכי קשה בעולם.

- מה עושים במקרה כזה ?

יעל: קראנו את כל המחקרים ורכשנו את כל התרופות. יוסי: ההתפתחות של המחלה הייתה מאוד מהירה ומאוד חריגה. אחרי שלושה חודשים הוא נפטר בפעם הראשונה, והחיו אותו, מאוחר יותר הוא איבד את התפקוד של הכליות.

ברק, תלמיד י"ב בתיכון לאמנויות "תלמה ילין", צייר מחונן שאהב במיוחד להמציא דמויות וסיפורי קומיקס, נפטר שבעה חודשים בלבד מהרגע שבו התגלתה המחלה.

הוא היה בן 18 ושלושה חודשים.

- אתם עדיין בתהליך של עיבוד האבל?

יוסי: אתה חי עם זה. אחרי האובדן התחלנו בטיפול משפחתי אבל זה לא עבד. יעל: אם אתה לא מעבד את זה לאורך הזמן אתה בהכחשה. אובדן ילד הוא מיוחד. זה קשר אינסופי. לא היינו מי שאנחנו היום אם זה לא היה קורה לנו. היה לי ברור שלאבל יש מקום והוא צריך להיות מוגבל בזמן. אני פוגשת את זה בתאריכים שונים, ימי הולדת, אזכרה, אירוע חשוב, בבית יש פינת זכרון, ויש תמיד נר נשמה שדולק.

 

טעמים מגוונים

רכישת המשק בבקוע הייתה כשנה לאחר מותו של ברק ז"ל, הכרם שניטע באדמות הסמוכות למשק נקרא על שמו של ברק ועל התוויות של היינות מופיעות דמויות הקומיקס שהוא צייר.

היינות של "כרם ברק" נקראים בפשטות "לבן", “אדום" ו"כתום". יוצא דופן הוא יין הפרימיום של היקב, בלנד של פטיט סירה ופטיט ורדו שנקרא "דראגון באני", ע"ש לוחמת נועזת שעמדה במרכז סיפורי הקומיקס. הבחירה בשמות קוד כלליים נובעת מכך שיוסי רוצה לשמור על החופש לעשות מדי שנה את היין שמוצא חן בעיניו, בלי להתחייב לענב מסויים או לכרם מוגדר.

-מה זה בשבילך לעשות יין?

יוסי: אנחנו זזים כל הזמן ומחפשים לגוון. אני עושה כל שנה יין שכיף לי לעשות. המטרה שלי שהלקוח יגיד שיוסי משתגע אבל הוא נשאר סקרן כדי לטעום מה השטות שלי בשנה הבאה.

-לא חשוב לך להתמחות ולייצר יין שהלקוח שלך יכיר?

יוסי: אני צריך לעשות את היין הכי טוב לאותה שנה. למה לי להיצמד לאותו יין שנה אחר שנה? אני רוצה לעשות יינות מגוונים ולקלוע למגוון טעמים, במגוון רחב של סגנונות. אני אפתיע את הקהל כל שנה. איפה שהלקוחות מתחברים, אני מוביל אותם לשם.

-מה עם אומנות עשיית היין?

יוסי: המקצוענות מתחילה ביין טוב, תקין במאה אחוז. אני לא רוצה לעשות את היין הכי טוב בארץ. אני לא שמרן. היינות שלנו מקבלים ציונים טובים מאוד, 85-88 ממבקרי היין. אני מרוצה מאוד.

אני רוצה לעשות יינות מגוונים ולקלוע למגוון טעמים. היינות של "כרם ברק"

תיירן ולא יינן

-יוסי, היית מעורב בעסקים גדולים, מה לדעתך המודל הנכון לעסק כמו יקב בוטיק?

לא הייתי אומר שהיקב הוא עסק. זה יותר פרנסה. עסק הוא משהו יותר חיצוני, שאדם לא קשור אליו והוא לא חלק מאזור הנוחות שלו. אני חושב שגיבשתי את הדרך להתפרנס מהמקום. יש לי עוד הרבה שנים להיות פה והעסק צריך לפרנס. אני תיירן ולא יינן. היין והגבינות והדברים שאני מגיש הם המקור לפרנסה שהיא תיירנות.

-יקב בוטיק קטן יכול לחיות מיין ?

תעשה את החשבון, אני מקבל נטו לבקבוק בממוצע 20 שקל ויש לי היום 5000 בקבוק בשנה. זה לא כסף שמסוגל לפרנס או להחזיר הוצאות. אני לא חי מיין. אני חי מאירוח. מגיעים אנשים ומתארחים לטעימות, לאירוע כזה או אירוע אחר, אני מגיש להם את האוכל שאני מכין, ומזה אני חי.

-יש יקב במטה יהודה שפועל במודל נכון לדעתך ?

מוטי בוהדנה מיקב נבות בצלפון הוא המודל שלי. היקב שלו מארח לקוחות יום בשבוע ובשאר השבוע עוסק בהכנות או מארח לטעימות. אני מציע למבקרים שלנו סדנאות לאפיית לחם, סדנאות להכנת גבינות, ארוחות גורמה, וכל זה משולב עם היין שלי. זה מקור הכנסה שמסוגל להחזיק את העסק הזה.

-זה לא תפיסה שלומדים בבית ספר ליין

יש אלפים שלמדו בביתי ספר ליין. כמה מהם באמת עושים יין באופן מקצועי? המודל שאני עובד צריך להתאים לצורך שלי. זה לא עבודה קלה להוציא יינות טובים או טובים מאוד.

-היית ממליץ ליקבים אחרים ללכת בדרכך?

זה מאוד אישי. מהלך מהסוג שאני עשיתי דורש הרבה אוויר כלכלי, שלוש שנים אני לא מתפרנס פה, אבל אני קם בבוקר ויש לי אינסוף דברים לעשות...

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?