בשדות השלף

"השאיפה שלי היא שכל ילד יגיד בגאווה: אני ממטה יהודה", אומרת סגנית ראש המועצה האזורית מטה יהודה, אפרת שלף-טובול, שמקווה כי ניתן יהיה לקיים את פסטיבל האוכל בקרוב

^{אפרת שלף-טובול עם ראש המועצה, אבישי כהן, ונציגת תנועת הנוער (צילום: דוברות מטה יהודה)} 

שנתיים חלפו מאז הבחירות האחרונות שהביאו את נציגת שורש במליאת המועצה האזורית מטה יהודה, אפרת שלף-טובול, אל כס סגנית ראש המועצה. שנתיים שהחלו בהתמודדות עם תוצאות מתקפת הטרור של ה-7.10 ואירוח המפונים בבתי המלון באזור, סיוע למשפחות השכולות ולמשרתים והמשרתות במילואים, מתקפה איראנית אחת בשם "עם כלביא", שריפות שונות ובהן שריפת ענק אחת בשבוע של יום העצמאות ה-77,  וכעת התמודדות עם מבצע בשם "שאגת הארי", שבשלב זה עדיין סיומה לא נראה באופק. אין רגע דל במטה יהודה.

אפרת גדלה ביישוב השיתופי שורש שם היא מתגוררת גם היום ושם גידלה את שלושת ילדיה, המשרתים כיום בצה"ל, שניים מהם קצינים. את הקריירה המקצועית שלה החלה כנערה ששובצה לעבודה בבית המלון של היישוב, ומשם עברה ללימודי מינהל בתי מלון שבסיומם השתלבה בהנהלת בית המלון "יד השמונה",  שם חוותה את הממשק עם עולם התיירות והשירות מהצד העסקי.

לצד הקריירה המקצועית שלה היא השתלבה גם בפעילות ציבורית הן במסגרות החינוכיות של ילדיה, בוועדות שונות ומאוחר יותר כנציגת היישוב במליאת המועצה. את המעבר מהמגזר הפרטי וההתנדבותי אל שולחן הסגנית במועצה האזורית הכי גדולה בארץ היא מתארת כפקיחת עיניים למורכבות הניהולית של גוף ציבורי ענק, המפעיל מאות עובדים ומשתרע על עשרות יישובים שלכל אחד מהם ייחודיות משלו.

"כנציגת מליאה, את לא תמיד מבינה את כמות העבודה שנעשית בתוך המועצה. עד שאתה לא ממש מגיע ועובד ורואה מה כל אחד ואחת עושה במועצה. המכרזים, החוזים והעבודה מסביב לשעון. מאז ה-7.10 העובדים שלנו עמלים ללא הפסקה. יש שריפה, יש מלחמה, יורים עלינו טילים - הם הראשונים שהגיעו. וגם בשגרה יש כל הזמן אירועים בלתי צפויים שמחייבים התמודדות ומתן פתרונות. אני גאה לומר שיש לנו עובדים שנותנים את הנשמה".

על הקשר שלה עם ראש המועצה היא אומרת: "אני חלק מההנהלה של המועצה, ואני רואה בעצמי כיד ימין של ראש המועצה. התפקיד שלי הוא לסייע לראש המועצה להגשים את המדיניות שלו, ללוות אותו, להבין מה שהוא עושה ולהמשיך מפה הלאה. יש תושבים ביישוב שלי שלא מבינים את זה, ויש גם חברי מליאה שלא מבינים את זה, אולי הם יבינו את זה עד סוף הקדנציה".

11 תנועות נוער

כמחזיקת תיק יישובים וקהילה, אפרת רואה את האתגרים שלה בטיפוח וחיזוק הפעילויות בתחומים שהיא אחראית להם: חינוך בלתי פורמלי, צעירים ותיירות.

"ביד חריף אנחנו החלפנו את המנהלת ועשינו רה-ארגון רציני. אנחנו מנסים שיותר ילדים שלנו ישתמשו בשירותים של יד חריף כמרכז תרבות שמובילה המועצה. בספורט מגיעים הילדים שלנו להישגים מאוד גדולים ואנחנו מחזקים ותומכים בהם", היא אומרת ומציינת כי מטה יהודה היא תופעה ייחודית בתחום החינוך הבלתי פורמלי, כאשר מעל 60 אחוז מהילדים פעילים ב-11 תנועות נוער שונות, נתון שמייצר עבודה אינטנסיבית ומבורכת.

בקרוב תפתח המועצה את מרכז הצעירים במבנה חדש ומעוצב הסמוך למבנה איקאה-אשתאול. "זה מבנה מאוד יפה שמיועד לצעירים מגיל אחרי צבא ועד גיל 35 . הצעירים שלנו יוכלו להיפגש שם, ללמוד קורסים ייעודיים ולחגוג במסיבות שנארגן עבורם. אחנו מציעים לצעירים להשתלב בפרויקט "ביזי" שמביא להם קורסים בנושא כלכלה, ניהול עסק, והבנת חוקי התכנון והבנייה. יהיה גם אולם בסגנון "ווי-וורק" שיפגיש בין יזמים ויאפשר עבודה מרחוק".

בתחום אירועי התרבות היא מציינת כי בהנחיית ראש המועצה, הורחבו פעילויות התרבות גם לאזורי ההר והיישובים המרוחקים יותר כמו אורה, צובה, שורש, נס הרים ומבוא ביתר. "חשוב לנו להגיע לכל היישובים עם הצגות ילדים ותוכניות לפנסיונרים. קיימנו כמה מופעים במתחם מיני ישראל בלטרון והגענו לקהל של כמעט 3000 איש. התושבים שלנו שם הסתובבו אחד עם השני, אכלו ביחד, שתו, דיברו זה עם זה וזה מחזק את החיבור הקהילתי" היא מדגישה.

פסטיבל האוכל

אך הסיבה האמיתית לשמה התכנסנו לראיון זה היא פסטיבל האוכל ה-26, אשר המועצה עמלה רבות לקראת פתיחתו אך נאלצה לדחות זאת בשל מלחמת "שאגת הארי". אפרת מקווה כי הפסטיבל ייפתח בקרוב אך בשלב זה עדיין לא ידוע מתי. היא מתארת את הפסטיבל כאירוע שהוא הרבה יותר מחגיגה קולינרית אלא כמנוע לצמיחה עסקית וגשר תרבותי וחברתי.

"כחלק ממדיניות ראש המועצה אנחנו ממשיכים ככל האפשר בשגרה רגילה. פסטיבל האוכל אמור היה להתקיים על פני שלושה סופי שבוע עם מעל 80 משתתפים, וזאת במקביל לכל נקודות האוכל, היקבים והמבשלות שפועלים לאורך כל השנה. אני מקווה שנוכל לקיים לפחות חלק מהפעילויות המתוכננות בזמן הקרוב".

 מה חדש בפסטיבל השנה?

" יש לנו גם את המבשלות הוותיקות ולצידן גם הרבה צעירים שזו להם הפעם הראשונה בפסטיבל. אני שמחה לראות בתים שבהם האמא או האב החלו כבשלנים בפסטיבל ועכשיו גם הילדים עובדים לצידם. יש דור המשך שממשיך את פסטיבל האוכל שגדל צמח. יש את האוכל המסורתי כמו קובה, כמו קוסקוס, וגם אוכל אסיאתי, אוכל הודי, אוכל יפני, אוכל איטלקי, וזה מזרים טעמים חדשים. יש לנו סדנאות בחלק מהמקומות, יש לנו עגלות קפה ועגלות של עוגות ומנות אחרונות שמפוזרות בכל מטה יהודה. יש לנו יקבים מארחים, יש הרבה שיתופי פעולה בין היקבים לבין המבשלות והמסעדות והמלונות".

יש לך המלצות מיוחדות?

 "אני ממליצה בחום על השתתפות בארוחת האיפטאר שמציעים כמה בתים מארחים ביישובים עין נקובא ועין ראפה. יש שם אווירה מדהימה, הסברים על חג הרמדאן, מאכלים שאוכלים בתום הצום. זו הזדמנות לקיים שיח עם התושבים המוסלמים שלנו. לאחרונה היה בעין ראפה אירוע חמור של תג מחיר ומיד באתי לתמוך בתושבים. אין אצלנו שיח של ערבים או יהודים, כי אצלנו כולם הם תושבי מטה יהודה".

יש מעקב אחרי שינוי בטעם של הקהל שמגיע?

"יש לנו הסקת מסקנות משיחות שאנו מקיימים עם אנשים שמגיעים לפסטיבל ויש גם שינוי, וההוכחה הטובה היא שלא נשארנו עם אותם רק בשלניות ותיקות. הבשלניות התפתחו עם השנים, גם למדו לעשות דברים אחרים, גם למדו לעשות שיתופי פעולה אחת עם השנייה או לעשות שיתופי פעולה עם אנשים אחרים. שינוי נוסף הוא שהכנסנו את הישובים הערביים, שזה דבר שלא היה הרבה שנים. בעבר לא היה את כל הנושא של אירוח ברמדאן. שינוי נוסף הוא כניסה של צעירים, חלקם רק סיימו את הצבא או את המילואים והחליטו לעשות איזה סוויץ' ולפתוח נקודת אוכל".

אתם חשים שינוי בקרב נקודות האוכל?

 "כן. זה טבעי שתהיה התעייפות מסוימת אצל חלק מהוותיקים. ויש תחלופה. יש בשלניות שעשו שינוי במטבח ומציעות קובה צמחוני או טבעוני. היום יש קבל גדול שרוצה מזון ללא גלוטן, מנות ללא בשר, דגים ועוד. ולכו היריעה של היצע המנות מתרחבת ומשתנה בהתאם".

בשנה שעברה היו בפסטיבל יותר נקודות אוכל, מה קרה השנה?

"בפסטיבל הקודם היינו עם 85 נקודות והיו כמה שפרשו מתוך זה שהבינו שזה הולך להיות איזשהו תשלום בתוך הבית וזה קשה להם. השנה התחלנו עם 90 נקודות אבל חלק לא התאימו מכל מיני סיבות. לא כל אחד בנוי לארח בתוך הבית שלו. יש זוגות שפשוט התעייפו אחרי שבמשך שנים אירחו בלי סוף. מנגד, אנחנו מוצאים כל הזמן יזמי אוכל צעירים וחדשים שזה שנה ראשונה שלהם והם נכנסים במלוא הכוח והם רוצים ללמוד ומאוד רוצים להצליח. הם רואים בזה מקפצה להמשך פעילות בתחום של האירוח. זה חבר'ה צעירים שהתחילו, ראו את ההורים שלהם והמשיכו הלאה גם בעסקים".  

זהות מקומית

כמי שמתגוררת במטה יהודה במשך עשרות שנים היא מודה כי מזהה פער שחשוב לה לגשר עליו. "בגלל שהמועצה כל כך גדולה פעמים רבות תושבים ובהם גם אני לא יודעים שיש עוד אזורים אחרים. כשהגעתי למועצה כסגנית, והתחלתי לנסוע פה ולהסתובב גיליתי כמה המועצה שלנו יפה. יש פה הרבה תושבים שלא יודעים איזה יקבים, מסעדות ופינות חמד יש להם ממש מתחת לבית," היא אומרת.

החזון שלה פשוט אך עמוק: לחזק את הגאווה המקומית. "יש לנו המון במה להתגאות. אנחנו רוצים שהתושבים יבינו שיש לנו חבל ארץ מהיפים בארץ, ולא חייבים תמיד לנסוע לצפון או לדרום. חשוב לנו שבסופו של דבר כל ילד יהיה גאה ויגיד אני ממטה יהודה. חש לנו המון במה להתגאות".