גולשים על קצף הבירה

מועדון יצרני הבירה המקומית מתרחב ועסקי הבירה מעמיקים את שורשיהם באזור מטה יהודה

בחודש שעבר הצטרף מועדון הבירה האזורי לאחיו הבכור, מועדון היין וחנך הפנינג משלו. ההפנינג הראשון, נערך באותו המקום בגבעת ישעיהו, לפני כמה חודשים, אבל הפעם התחוללה עליית מדרגה וניכר שהמועדון מתפתח בצעדי ענק ומתבסס כנדבך נוסף במגוון אפשרויות הנופש והתיירות שמציע האזור.

אי אפשר שלא לעמוד על הדומה שבין שני המועדונים. שניהם צמחו "מהשטח", על פלטפורמת התחביב שהתרחב לאהבה ותשוקה לוהטת, שניהם התחילו מלמטה, מהטעם שנטעם במקום כלשהו, התגלגל על הלשון, הפך לחלום, התגבש לייצור ביתי שהצליח וגדל וגדל. ויש גם את ההבדלים.

היין קשור קשר הדוק למקום גידולו ולטרוואר האזורי של מטה יהודה. היין מחבר את יוצרו לאדמת המקום ואקלימה. על רקע זה התפתחו כה יפה יקבי הבוטיק, שרובם ככולם מקפידים להשתמש בחומרי הגלם המקומיים, המקיפים את הבית, הכפר, הישוב. הבירה לעומת זאת, מיוצרת מחומרים הנרכשים גם ממקומות שמעבר לים ולא בהכרח מהכשות שגדלה בשדה שמחוץ למבשלה. אז מה היא הסיבה לגל הפריחה הפתאומי במבשלות הבירה?

התשובה מן הסתם תלויה ב"טרוואר התרבותי" של האזור. בשנים האחרונות הפכה מטה יהודה לקרקע פורייה ליוזמות עסקיות בתחום התיירות הכפרית.

האזור שלנו מורכב מאין ספור עדות ומוצאים אתניים ודבר זה כשלעצמו, מהווה קרקע פורייה לפתיחות ולהתפתחות תרבות של ניסיונות קולינאריים. תוסיפו לזה את המועצה, שמחבקת ומעודדת את היזמים החקלאיים, מעניקה להם מסלולי אישורים נוחים ודואגת להעצמתם ולאפשרויות השיווק שלהם. תוסיפו לזה את המאמץ המושקע במיתוג האזור, כפנינת נופש ותיור והגדלת היקף התיירות הפנימית הנכנסת לאזור ותבינו, כיצד יכולה להתפתח אצלנו תרבות של בילוי ופנאי, שאינה בהכרח קשורה לאדמה.

לתוך הנישה הזו, מחליק על גלי קצף זהובים, ענף הבירה הצעיר והמתפתח. אם לפני שנתיים בלבד, שמענו על ארם דקל, שמייצר כמה בקבוקים במרתף בצפרירים ועל אוהד איילון שמבשל בסירים במרפסת מאחורי הבית, היום זו כבר התחלה של אימפריה קטנה.

בהפנינג הבירה השתתפו 11 מבשלות בגדלים שונים, לחלק מהם כבר יש יכולת ייצור מרשימה ותכניות התפתחות לעתיד. אך דווקא המבשלות קטנות, אלה שנמצאות על גבול המסחריות, היו המפתיעות והמעניינות ביותר, והציגו עושר מגוון ומפתיע של הטעמים הניסיוניים והמיוחדים.

שיתוף פעולה

"בסוף השבוע בו התקיים ההפנינג", מספר משה סוויסה, מנהל מחלקת התיירות והחקלאות במועצה, "הגיעו אלינו כאלפיים אנשים ! להפנינג באווירה כפרית נהדרת וקיבלנו המון ביקורות טובות וכתבות מפרגנות".

זהו האירוע הראשון למועדון הבירה (אם לא לכלול את ההשתתפות בפסטיבל האוכל האחרון), המסמל את סיום התהליך שערך המועדון עם יועץ עסקי מטעם המועצה, תהליך שבסופו נקבע החזון של המועדון ונקבעו המטרות והיעדים.

"המועדון חי ונושם" אומר סוויסה, "ל- 11 המבשלות החברות בו כיום, עתידות להצטרף עוד שתיים. המועדון מתוקצב על ידי המועצה ויושב הראש שלו הוא ארם דקל ממבשלת 'אביר האלה' שבצפרירים. גם בהפנינג שהיה, השקענו רבות ביח"צ ופרסום ואנחנו מתכוונים להמשיך ולדחוף את פעילות המועדון, דרך ירידי האוכל ושאר האירועים שיש לנו פה במועצה".

אחד הדברים היפים במועדון החדש, הוא הפרגון ושיתוף הפעולה יוצא הדופן שיש בין החברים בו. אין אווירת תחרות (!) והיצרנים, שהם פשוט אנשים נחמדים, מבינים שאם יעזרו וישתפו זה לזה, כולם רק יפרחו וירוויחו. הם משתפים בידע, מנסים יחד טעמים חדשים, חוקרים ולומדים וגם שמים יד כשצריך לסייע לחבר במועדון, בעבודה ובציוד.

בתנועה מתמדת

גל ספיר מאביעזר, הוא ראשון המתגלגלים קדימה ואצלו יש למונח הזה משמעויות נוספות. לפני שהתחיל לטפח את תחביב הבירה שלו, היה גל כתב של אתר אינטרנט, העוסק בחוויית הרכיבה על אופנועים.

"במסגרת העבודה, בטיולים, אירועי אופנועים והשקות, נתקלתי כמה פעמים בטל שביט, אבי האופנוענות בישראל", מספר גל, "הוא בדיוק הקים אז את האתר שלו "דוגרי" ובמקביל, נהג גם לבצע מבחני רכיבה לאופנועים ברחבי הארץ. דיברנו על זה רבות, שבאחת הרכיבות שלו הוא צריך להיכנס אלי גם ולטעום מהבירה שאני מייצר. נקבע כבר אפילו המועד לביקורו, אלא ששבוע לפני כן, באחד ממבחני הרכיבה שלו, התנגש רכב באופנועו של שביט והוא נהרג".

ספיר אומר כי עבר במקום התאונה כמה דקות לאחר התרחשותה, אך לא ידע על האסון. לאחר שהגיע לביתו, פנה לבישול הבירה ובדיוק כשסיים את הבישול, קיבל את הידיעה המרה.

"בהלוויה הרגשתי צורך לסגור קצוות ומאוחר יותר יצרתי קשר עם ורד, אחותו של טל שביט וביקשתי אישור לייצר באץ' אחד על שמו של טל (באץ' - מנה אחת של בישול בירה, השוות ערך לכעשרים ליטר או כשישים וחמישה בקבוקים – אב"ח). רציתי גם לשים תמונה של טל על התווית. הבירה שבחרתי לקרוא על שמו הייתה הפורטר המעושנת, שבדיוק אחרי מותו של טל, סיימתי להרכיב את המתכון החדש שלה".

"הדמות של טל תמיד נתפסה ברוחי כאופנוען על אופנוע גדול", ממשיך ספיר "המגיח מתוך ענן העשן והבירה התאימה לתדמית הזו. בסוף מצאתי את התמונה המושלמת עבור המעמד, תמונתו של טל אפוף העשן על ההונדה פייר-בלייד המפחידה".

ספיר הגיע אל משפחתו של טל שביט והעניק למשפחה את כל הבאץ' הראשון של הסדרה. "קראתי לבירה " Talash ", שהיה הכינוי החביב על טל בפורומים", הוא מספר "והמשפחה מאד התרגשה וביקשה שאמשיך לייצר את הבירה הזו תחת השם הזה". את הבירה החדשה תוכלו לפגוש גם במבשלה שספיר ממשיך בימים אלו בהקמתה, בלול באביעזר.

חוות החיות

הרעיון שאפשר לשלב חיות עם משקאות אלכוהוליים, כבר נידון בעבר בספרו של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות", אבל נראה שבצרעה נותנים לזה טוויסט נוסף. "חוות יהודה" הוותיקה, הפועלת בקיבוץ כבר שנים רבות, מציגה לקהל מבקריה, בעיקר הילדים "כבר 46 סוגים שונים של בעלי חיים", כמו שמספר מנהל החווה, אבי הרוני מצרעה.

בימי חמישי אחר הצהרים מתקיים בחווה מפגש ה"משפחי" (משפחה+חי), במסגרתו מתארחות במקום משפחות צעירות עם ילדים. "הילדים מתרוצצים בחווה", מספר הרוני "וההורים יושבים באוהל ושותים בירה וכולם יחד מצטרפים לארוחת ערב שאנחנו מבשלים במקום, שכוללת פלאפל, צ'יפס ונקניקיות ועוד'".

ואיך זה מתקשר לבירה? "אנחנו אוהבים בירה כבר המון זמן" ממשיך הרוני ומעיד על חברו ושותפו, ליאון סולומון, יוצא דרום אפריקה מצרעה, שהוא "בעל הידע ומייצר בירה כבר 20 שנה".

לפני שמונה חודשים, החליטו השניים לשלב את התחביב שלהם בחווה ובמקום הגולדסטאר הקיבוצי המסורתי, החלו לחלק במקום את הבירה שלהם. "התחלנו מחדר קטן וגדלנו. היום אנחנו מבשלים מחלל של 50 מ"ר ומייצרים ארבע סוגים של בירה : חיטה, סטאוט, IP ובלגי, אפילו יש לנו טיקט משלנו (מבשלת שמשון – אב"ח)".

הכמות אינה גדולה והשניים לא משווקים את הבירה שלהם למכירה, אלא בעיקר לקיבוץ ולחברים, אבל באי המקום נהנים ממנה ומהשילוב המעניין עם החווה ולדברי הרוני, כמו שאומרים חובבי הבירה שלו : "אנחנו טועמים במקומות אחרים ובאים לשתות אצלך...".

מדי יום חמישי נהנים מהבירה כ- 20 זוגות ולזוג הקיבוצניקים אין שאיפות לגדול מעבר לכך, "אנחנו רוצים שיהיה משהו ביתי, יותר בשביל הכיף וכרגע לא כביזנס".

תשלובת שריגים

אולי החדשה המעניינת ביותר שצמחה לנו מההפנינג הזה, הוא האיחוד בין מבשלת "עמק האלה" של אוהד איילון משריגים ,לבין"מבשלת רונן" של עופר רונן, לשעבר מצור הדסה וכיום ממבשרת ציון. "נפגשנו לפני שנה, כשהצגנו כתף אל כתף בפסטיבל הבירה בירושלים", מספר איילון על הזוגיות החדשה, "התברר לי שאנחנו מאותו אזור, וכשהוקם פורום המבשלות של המועצה, ההיכרות הפכה למעמיקה וגילינו הרבה קווים משותפים בינינו, בצורת המחשבה, במטרות, בתרבות הבירה ובדאגה לאיכות. הקשרים התפתחו, ראיתי שעופר הוא בחור רציני וידעתי שכמו לי, גם לעופר יש כוונות להקים בעתיד מבשלה מסחרית".

עליית המדרגה ממבשלה ביתית למבשלה מסחרית, היא עליה קשה והשניים ראו ששיתוף הפעולה יועיל לכל הצדדים והחליטו לאגם משאבים וכוחות.

"החלטנו ללכת עד הסוף", מכריז איילון, "ולהקים יחד חברה משותפת. המעניין הוא שהבירות שלנו מאד שונות, עופר התוודע לבירות כשעבד בארה"ב והוא חסיד הבירות האמריקאיות, המתאפיינת בטעמים חזקים, גדולים ותוקפניים ואילו אני, חסיד הבירה האירופאית הקלאסית. חשבנו שיהיה נכון יותר לשמר את רוח שתי האסכולות והחלטנו על ייצור של שתי סדרות של בירה : "סדרת רונן", הנועזת והחצופה וסדרת "עמק האלה" הקלאסית".

השניים שכרו מקום במרכז המסחרי בשריגים והחלו להפוך את המקום מהמסד לטפחות. "אנחנו משפצים את המקום ללא היכר ועושים כמעט הכל לבד", מספר איילון, "אבל אנחנו לא רק יצרני בירה, חשוב לנו המגע עם האנשים וחשוב לנו לקדם את תרבות הבירה באזור, לכן חילקנו את המקום לשניים, לאזור בישול ולמרכז מבקרים. בין שני האזורים תחצוץ זכוכית גדולה והמבקרים יוכלו לצפות בתהליך ההכנה ולקבל הסברים".

המקום החדש צפוי להיפתח בעוד כחודשיים. נפח הייצור שלהם הוא כעת 500 ליטר לבישול, כאשר הם מתכוונים להגיע בעתיד לסדר גודל של 4000 ליטר בחודש. ובלי מילה טוב על המועצה אי אפשר... "המועצה תומכת בבירות הכפריות ומעניקה לנו רוח גבית נהדרת", משבח איילון, "הם ממתגים את האזור כמקום של מבשלות בירה ומאד נלהבים לעזור. הם לא מעגלים פינות ולא עוברים על החוק, אבל יש המון פתיחות ורצון טוב".

עשו ירידה

"מבשלת שפירא" היא מבשלה ירושלמית ותיקה (שבע שנים), המייצרת כיום כ- 6000 ליטר בירה לחודש. איציק שפירא, הבעלים והמנכ"ל, מספר לנו שעד לאחרונה, ייצרו בני המשפחה את הבירה שלהם בביתם בירושלים.

"לפני שלוש שנים נסעתי ללמוד בישול בירה במכללה בארה"ב", הוא מספר, "וכשחזרתי, התחלתי לחפש מקום להקים משהו גדול ורציני יותר". שפירא גילה כי בירושלים אין אזורי תעשיה לייצור, ועד מהרה איתר מבנה בן 350 מ"ר באזור התעשייה בנחם, (מול בנין המועצה האזורית).

הוא הביא ציוד וטכנאים מארה"ב שהקימו במקום מבשלה לתפארת, כולל מרכז מבקרים הפועל בתיאום מראש. "זה אזור יפה וסביבת עבודה נעימה", הוא אומר "ומעבר לכך הוא גם ממוקם מצוין מבחינת מרכזיות ההפצה". מבשלת שפירא משווקת בעיקר לירושלים, לפאבים, מסעדות וחנויות יין.

עמק דותן

והנה כבר דור העתיד של ייצור הבירה במטה יהודה. דותן בן יהודה, בנה של מפיקת האירועים האזורית, חני בן יהודה, ושל רופא השיניים, עמוס בן יהודה, מייצר בירה בעיקר לצרכים פנימיים. דותן ומשפחתו גרו עד לאחרונה בצור הדסה, ומשם עברו למשק חקלאי במושב עג'ור.

דותן, רק בן 26 ומתעסק בכלל במוסיקה. הוא מספר כי נתפס לשיגעון ייצור הבירה בתקופת שהותו באירלנד, שם גם למד את סודות הבישול.

לפני כשנה חזר לארץ והיום הוא מייצר בירה במשק המשפחתי, שלא לתצרוכת מסחרית ונהנה מהמון פרגון שהוא מקבל מחבריו הבוגרים למועדון, שלא מהססים להגיש יד תומכת, עצה ועידוד. אנו מאחלים שימשיך ויגדל.