דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 22 בספטמבר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

דורסי הלילה

בשעות הלילה, בין יללות התנים, אפשר לשמוע את קריאות דורסי הלילה, הממתינים בסבלנות במקומם, עד שחושיהם המחודדים יגלו להם היכן נמצא הטרף שלהם

דורס לילה - צילום גיל שעני

לפני שנים אחדות, עם רדת החשיכה היה נשמע קול של 'זמר' בודד במרחבי הקיבוץ שלי, מעין קריאת "או" ולאחר זמן מה שוב "או", וכך בקצב מונוטוני, החוזר על עצמו מדי שניות אחדות, משקיעה עד כמעט זריחה. התושבים ניסו לזהות את הקורא האלמוני, ואולי קיוו ל"שכנע" אותו לחפש מקום קצת יותר מרוחק, כדי שיניח להם לישון שנת ישרים, אך איש לא הצליח לאתר אותו, גם לא אני.

קולות הלילה המפלחים את החשיכה ביישובים הכפריים כוללים בתוכם קולות שונים. יש את יללות התנים, המתחילות בתן אחד שפוצח ב"מזמור" הלילי, ועד מהרה מצטרפים אליו 'חבריו' ואז נוצרת מקהלת תנים, שבה מייללים כולם בהתלהבות ובקצב גובר והולך עד שלפתע השקט חוזר לקדמותו. ואז, לעתים, מגיע איזה המהום שחוזר על עצמו באותה התדירות, לילה אחרי לילה, בקצב ובעוצמה אחידים, ומקורו לא יודע. ובכן, אם שמעתם את ה"או" הזה בחשכת הלילה סביר להניח שבקרבתכם השתכן שעיר, הקטן שבדורסי הלילה.

 

צבעי הסוואה

 

דורסי הלילה, כשמם כן הם - פעילים החל משעות הדמדומים ובשעות החשיכה. במשך היום הם נחים בין ענפי עצים, בנקיקי סלעים, באסמים או במבנים נטושים.

למרבית דורסי הלילה חיצוניות אפרורית, בצבעי קליפת עצים ואדמה, בעזרתה הם מצליחים להסתוות ולהתמזג בסביבתם, גם ביום. גם עין מאומנת תתקשה להבחין בכוס או ינשוף הניצבים בצמוד לגזע עץ עבות ונבלעים בתוך צבעיו.

על שניים מדורסי הלילה שבארצנו סיפרנו כבר בעבר. ראשונה שזכתה בכבוד הייתה התנשמת, שקולה נשמע לאוזנינו כ"נשימות כבדות" מעורר את חששם של בני האדם.

התנשמת זוכה כיום למקום מכובד בקרב החקלאים, שכן היא משמשת בהצלחה רבה כמדבירה ביולוגית של נברנים ומכרסמים למיניהם ובזכותה ניתן לגדל גידולים אורגניים בלא שימוש בחומרי הדברה רעילים. לכן, הקימו לה החקלאים בשולי השדות את השובכים הנישאים על עמודים כמקומות הקינון.

הדורס השני שסיפרנו עליו בעבר הוא הגדול והמרשים שבין דורסי הלילה, האוח. האוח הוא עוף יציב בארץ ובוחר למחייתו בעיקר אזורים הרריים וגבעיים. ניתן לזהותו לפי הקול המהמהם והמתגלגל שלו, מעין "או-הו" הנשמע היטב בלילות. האוח טורף בעיקר יונקים קטנים וגם יונים – הן יוני בית והן תורים. הוא ידוע כמי שמגן בעוז על הקן בתקופת גידול הגוזלים ולא יהסס להתנפל על פולש מחשש שיפגע בגוזליו.

דורס - צילום גיא אברהם

חושים מחודדים

 

כציידי לילה, מצוידים הדורסים בשני חושים חזקים במיוחד: ראיית לילה חדה מאוד ושמיעה מעולה. תעופתם שקטה במיוחד בזכות המבנה המיוחד של הכנף, המרופדת בנוצות רכות בחלקה התחתון וכך הם מתקרבים לטרפם מבלי שזה יחוש בסכנה המתקרבת.

בישראל מוכרים עשרה מיני דורסי לילה, חלקם יציבים וחלקם עוברי אורח. נמנה אותם מהגדול לקטן: האוח המצוי, האוח המדברי, ינשוף העצים, ינשוף השדות, התנשמת הלבנה, כוס החרבות, השעיר המצוי והשעיר המשורטט, הלילית המצויה ולילית המדבר.

כאשר מגלות ציפורי שיר, במיוחד בולבולים, נוכחות של דורס לילה, הן פותחות בצרחות מחרישות אוזניים המקבצות עוד ועוד ציפורים, בולבולים, דרורים ואפילו פשושים קטנים, המעופפים בצווחות סביב הדורס במגמה להבריחו.

 

השעיר המונוטוני

 

על השעיר כתב עזריה אלון כך: "...בין עצי אקליפטוס עבותים היה אחד שלא ראיתיו אף פעם אבל הטבתי להכירו לפי קולו. היה זה עוף לילי קטן ושמו שעיר. מקום משכנו היה על אחד הענפים הגבוהים של עץ אקליפטוס, שם היה ישן לו במנוחה כל היום ועם רדת הערב היה מתעורר ומתחיל להביע את אמרתו האחת והיחידה ... היה זה מעין – 'או' – אותו היה השעיר הלז משמיע ברווחי זמן קבועים בדייקנות ראויה לציון משעה שהחשיך ועד עלות השחר... לעיתים היה שעיר שני עונה לו וכך היו מבלים את הלילה בקנון בן שני הגיים. לפעמים היה מסתפק בכך שהיה נותן קונצרט סולו. אני דווקא חיבבתי אותו, אך הבנתי בהחלט את אלה שקראו בזעם: השעיר – לעזאזל!". ("77 שיחות על טבע", ע' 189).

השעיר הוא דורס הלילה הקטן ביותר וצבעיו הן כצבעי קליפת עץ. אורך גופו כ-20 ס"מ ומשקל גופו כ-100 גרם בלבד.

על השעיר כתבו עוזי פז ויוסי אשבול במגדיר ציפורי ישראל: "מקום חיותו הוא ביערות דלילים, במטעים, בעיקר של דקלים, וכן בתחומי יישובים עם עצי נוי מפותחים. ביום הוא מסתתר ועיניו, על צבען הבולט, הן בדרך כלל עצומות. עם ערב הוא משמיע קולות של הברה אחת החוזרים ונשנים מדי שניות אחדות משך זמן רב. ניזון בעיקר מחרקים שונים, אך לעיתים גם מציפורים, מכרסמים קטנים, מדו-חיים ומזוחלים. הקן ממוקם בין כפות תמרים או בקן נטוש של עורב וכדומה. מטילה לרוב 3-4 ביצים... הנקבה דוגרת לבדה משך 24 יום... בתחילה הנקבה מאכילה את הגוזלים במזון שהזכר מביא  ובהיותם בני 18 יום מאכיל אותם זוג ההורים. הם פורחים מן הקן בהיותם בני ארבעה שבועות לערך".

אוח - איתמר רייזנר

כוס וינשוף

 

קרובת משפחה ידועה של השעיר היא כוס החורבות, שגדולה מהשעיר אך במעט, והיא מצויה דווקא בתחומי מושבים וקיבוצים, כשהיא בונה את קינה באסמים, רפתות ומחסנים. גם היא נוהגת להשמיע את קולה בלילות אך איננה מתמידה בכך כמו השעיר.

מי ששמו "ידוע בציבור" יותר מאחרים מבין דורסי הלילה הוא הינשוף או בשמו המלא - ינשוף העצים.

ינשוף העצים הוא דורס בגודל בינוני, וכמרבית דורסי הלילה הוא מצויד בשתי ציציות בולטות בצדי ראשו הנראות כאוזניים, שעל תפקידן חלוקות הדעות. הבולט מכל בפניו הן זוג העיניים העגולות והגדולות הפונות תמיד קדימה.

מרבית הינשופים שאצלנו אינם יציבים בארץ אלא חורפים בלבד, אבל ידועים בכל זאת מוקדי קינון אחדים שבכל אחד מקננים זוגות אחדים, הן בצפון הארץ והן בדרומה. לעומת זאת, ינשוף השדות הוא חורף נדיר למדי ואיננו מקנן כלל בישראל.

 

כוס החורבות הקטנה

 

הנציגה הבאה לחבורה הלילית היא כוס החורבות הקטנה, שמתגוררת בסמוך למשכנות האדם. את הכוס ניתן לראות בשעות היום כאשר היא ניצבת על ענף עץ גבוה, עוצמת ופותחת עיניים לסירוגין.

בילדותי זכיתי לשכנות טובה עם זוג כוסות שבמשך היום ניצבו על ענף עץ אקליפטוס בשולי פרדס הדרים שבכפר. הכוס הייתה משמיעה לעיתים את קריאותיה, מעין "קו,קו...קו,קו..." וכאשר היינו מתקרבים אליה הייתה מתכופפת ומתמתחת חליפות כמו משתדלת להיטיב לראות מי הוא הקרב לעברה.

על האופן המיוחד בו נוהגת הכוס כאשר היא מתבוננת כתב אליעזר שמאלי שבחן אותה בחדר עבודתו: "... כשנטלתים לידי... לא נשכוני ולא שרטוני כציפורי טרף אחרות, אלא התכווצו והתכדרו ככדורים רכים, והסתכלו בי בעיניהם המאירות ככוכבים, כבודקות אותי. ולא פחד או בהלה נשקפו מעיני זהב אלה, אלא דבר מה אנושי. תבונה – כמעט. מבט המעורר חיבה ורוך. וכשהוצאתים מידי ושחררתים, עברו בתעופה רכה ושקטה את החדר כשהם מניעים את כנפיהם הקצרות ועולים ויורדים חליפות, הגיעו לארון שבפינה ונעמדו על שפתו. הזדקרו והזדקפו וגדלו פתע, והיטו ראשיהם מולנו, ופתאום, כמו על פי צו, התחילו להשתחוות ולהתרומם חליפות מעלה מטה, מעלה מטה כרוקדים..." (ציפורים בישראל, עמ' 383).

שעיר מצוי - צילום גיא אברהם

הלילית החביבה

 

ועתה, לאחרונה החביבה - הלילית. איני יודע מי ומתי העניק לדורס זה את השם, משום שבתרבויות שונות, כולל בזו שלנו, לשם לילית יש קונוטציה לא חיובית. עם זאת, התנועה הפמיניסטית מצאה את הצדדים החיוביים בדמותה של לילית ודמויות הנושאות את השם הזה נעשו פופולאריות בתרבות העממית והחלו להופיע בספרים, בסרטים, במשחקי מחשב, בסדרות טלוויזיוניות ובמוזיקה. ככל הנראה, משום שנשים בתקופתנו רואות בלילית סמל לנשיות ולמאבקן לשוויון מגדרי.

הלילית המצויה היא דורס לילה גדול למדי הנפוץ בצפון הארץ, בגליל ובגולן ואילו לילית המדבר מתגוררת בדרום. כמו הדורסים האחרים הלילית איננה בונה קן אלא מטילה את ביציה בקן עורבים שניטש או בחלל עץ. על גוזליה תגן בלהט אפילו מבני אדם קרבים.

גודלה של הלילית כ-40 ס"מ וצבעה חום-צהבהב-אפור, המפוספסים בפסי הסוואה בצבעים משתנים. הראש גדול, עגלגל אך מחוסר "אוזניים" ועל פדחתה מעין ציור משולש מעל לשתי עיניה הפונות קדימה.

ארבע אצבעות רגליהן סדורות בשני זוגות – שתיים קדימה ושתיים לאחור, מה שמאפשר להן ללפות בחוזקה הן את הענף עליהן הן ניצבות והן את הטרף שתפסו. מזונה של הלילית הוא ציפורים, נברנים, חולדות ומכרסמים.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?