דייג אוהב דגים ?
את השלדג גילו לראשונה ליד מקווי מים שם ידע לדוג היטב. אך כבר עשרות שנים השלדגים הגדילו את מרחבי מגוריהם ושינו את תזונתם, ועל כך שמחים גם החקלאים
אולי גם לכם זה קרה במהלך טיול ברחבי היישוב שבו אתם מתגוררים. בעוד עיניכם סוקרות את הנוף וראשכם שקוע בהרהורים שונים, לפתע, תחריד את השקט צריחה חזקה, עוצמתית וחדה, שחוזרת ומהדהדת בחלל בקצב של צרורות שכמו נפלטים ממכונת ירייה, מתחילים בנקודה אחת ומסתיימים בנקודה אחרת ואז תחזור הדממה. מי זה הצורח כך?
אם הסתקרנתם וחיפשתם את ה"צרחן" הזה שהפריע להרהורים שלכם, והבטתם לכיוון ממנו נשמעה הצריחה יכולתם לראות את הציפור שהשמיעה אותה, כשהיא עפה בחתירת כנפיים מהירה ומאומצת עד שתתיישב על נקודה בולטת כלשהי, ראשו של עמוד חשמל או ענף עץ בולט. את תעופתה היא מלווה בצרחות האופייניות לה ולאחר שנחתה על היעד שבחרה לעצמה יחזור השקט.
מבט בוחן ב"צרחנית" יגלה ציפור בינונית בממדיה, בעלת ראש בולט וגדול המסתיים במקור ישר וארוך, מעובה מאוד בבסיסו והוא הולך וצר לקראת סיומו. המקור נראה כחרב חזקה, חדה ומאיימת והוא משקף עוצמה וכוח של בעליו.
הציפור מצוידת בצבעים בולטים ועזים: ראשית מבחינים ב"סינר" הגדול, הלבן והמרשים שלקדמת צווארו, צבע חום עז צובע את ראשו ואחורי הצוואר, וצבע טורקיז עז מכסה את מרבית הגב והזנב. אכן, שילוב צבעים יפהפה ובולט לעין, אשר בולט אף יותר במהלך התעופה. ואכן, בין סדרת הבולים שהוקדשה לציפורי ארץ ישראל, זכתה ציפור זו לציור במהלך תעופתה, כשכנפיה פרושות ובוהק צבעיה בולט למרחוק.
נפוץ ברחבי הארץ
אנו מתכוונים כמובן ל"שלדג לבן חזה" או בשמו המעודכן "לבן החזה". שכן, בעל הכנף היפה הזה נושא את שני השמות הללו גם יחד. הכיצד? הנה ההסבר.
השלדג לבן החזה נמנה על משפחת השלדגים שלה בסך הכול שלושה נציגים בישראל, שניים – יציבים ואחד – אורח לחורף. בנוסף לשלדג לבן החזה יש בארצנו אזרח יציב נוסף והוא ה"פרפור", שלדג הנקוד בצבעי שחור ולבן. האורח שחורף אצלנו הוא – השלדג הגמדי, שכשמו כן הוא, קטן משמעותית משני "חבריו".
אנו נתמקד דווקא בשלדג לבן החזה הבולט מביניהם. בעבר, ככל הנראה, השלדג שכן ליד מקווי מים בלבד, ומקום מגוריו הקבוע היה ימת וביצות החולה וכן, במקווי מים בולטים בצפון הארץ – בגליל. הקשר הברור כל כך, בין ציפור זו לבין המים, נבע בין היתר מתפריט מזונותיה שהתבסס בעיקר על דגים וכן, שוכני מים נוספים כמו קרפדות, צפרדעים ודו חיים נוספים.
הפעולות שבוצעו לייבוש ימת החולה במהלך שנות ה-60 שנעלמה מאצבע הגליל, ואולי גם שילוב של סיבות נוספות (למשל, התרחבות השטחים החקלאיים) גרמו לשלדג לבן החזה לשנות ממנהגיו, ולהוסיף לתפריטו מגוון בעלי חיים שאין בינם לבין מקווי המים דבר. כך הלכה תפוצתו והתרחבה והוא התנחל באזורים גדלים והולכים ברחבי הארץ, סמוך לבריכות הדגים וגם בתוככי הפרדסים והמטעים בשרון, בשפלה ובעמקים. באופן הזה הגיע השלדג גם לאזורנו.
תזונה מגוונת
חשוב שנזכור: השלדגים כשמם כן הם – שולי דגים. כשהם חיים סביב מקווי המים, הם נוהגים כ"דייגים" מיומנים ומקצועיים. בדרך כלל, ממרום נקודת התצפית שיבחרו לעצמם הם ינעצו מבטם במים וכאשר יבחינו בדג או צפרדע יצללו לעברם במהירות ויחזרו כשצידם במקורם. עם זאת, התרחבות התפוצה של השלדג והשינוי בתזונה שלו גרמו לחובבי הצפרות להסתייג משמו המקורי "שלדג", שהבליט את אהבתו לדגים, והם העדיפו לכנותו רק בחלקו השני של השם "לבן החזה".
כאמור, סל המזונות של השלדג לבן החזה השתנה והוא כולל עתה ערצבים ומכרסמים שונים, רכיכות וחרקים למיניהם, לטאות, נחשים ודו חיים – שכשמם, מחלקים את חייהם בין המים ליבשה. בתקופת גידול הגוזלים הרעבתניים כולל התפריט אפילו ציפורים קטנות כפשוש או צופית, אם רק עולה בידיו (ליתר דיוק - במקורו) לתפוס אותן.
השלדג לבן החזה נפוץ למן מדינות הבלקן במערב, דרך מדינות המזרח התיכון ונמשך מזרחה דרך מדינות דרום אסיה עד לפיליפינים שבמזרח. מידות גופו בינוניות, אורכו כ-28 ס"מ ומוטת כנפיו כ-40 ס"מ. המאפיין הבולט בצלליתו הוא ראשו הגדול ביחס לגופו ומקורו המרשים והמחודד.
צייד סבלני
השלדג הוא ציפור סבלנית ובעלת אורך רוח. בימים בהם הוא איננו עסוק בגידול צאצאיו, הוא מבלה בעמידה סבלנית בנקודת תצפית כלשהי ממנה הוא מתצפת על הקרקע וכאשר הוא מגלה טרף כלשהו, הוא צולל לעברו כאבן משמים, וחוזר אל עמדת התצפית כשהטרף אחוז היטב במקורו החזק.
מרגע שלכד את טרפו השלדג ממשיך להפעיל לחץ בעזרת מקורו החזק במגמה להמיתו. לאחר מכן, ישליך אותו במיומנות מעלה, יפער את מקורו ויבלע אותו בשלמותו. אם הצליח לצוד טרף גדול וחזק יותר, הוא יטיח אותו שוב ושוב בעזרת מקורו בעצם קשה כלשהו כדי להממו קודם שיבלע גם אותו. למעשה, דפוס התנהגותו ביבשה דומה מאוד לאופן בו הוא דג את הדגים עם שינויים קלים.
ההשתלבות של השלדג באזורים החקלאיים שבארץ התקבלה בברכה על ידי החקלאים, שכן, בתפיסת ערצבים, מכרסמים, זוחלים וחרקים שונים הוא מועיל במיגור המזיקים.
זוגיות לכל החיים
שלא כמו ציפורים רבות אחרות בסביבתנו המעדיפות "חיי חברה" במחיצת בנות מינן, השלדג לבן החזה מתנהג כאינדיבידואליסט ממש. פעמים רבות גיליתי אותו בבדידות מזהרת בתחומי קיבוצי. פעמים אחרות צפיתי בו יחד עם תלמידיי, כאשר ירדנו בשיעור טבע לעבר "הוואדי", הלא הוא ערוץ נחל שורק שבצמוד לקיבוץ, וגם שם גילינו אותו כשהוא ניצב לבדו בעמדת תצפית על ענף עץ נישא, עד שזיהה משהו במים וצלל לעברו.
ההתנהגות האינדיבידואליסטית הזו תבוא לקיצה עם בוא האביב, בדרך כלל במהלך חודש מרץ. אז תעלה בקרב הזכרים התחושה העמוקה של "לא טוב היות שלדג לבדו", והם יחלו במעשה החיזור אחר הנקבות.
בתקופת החיזור ניתן לראות את הזכרים חוזרים ומעופפים בתעופת חיזור הלוך ושוב לעבר הנקבה העומדת על ענף ומתרשמת מביצועיו של הזכר המתאמץ להוכיח את כישוריו. בין שאר הזכרים משמיעים את קולם ויוצאים יחד עם הנקבה ל"מרדף" הדדי מלווה בצרחות רמות. לאחר שהנקבה תתרצה לחיזוריו של הזכר יהפכו השניים לזוג שיחלוק את חייו יחד, שכן, השלדגים הם ציפורים מונוגמיות ומשהם "מתחתנים", הם עושים זאת לכל חייהם.
מחילה בקיר הסלע
לאחר בילוי משותף של כשבועיים, יחל הזוג במלאכת בניית הקן. כאשר מדובר בשלדגים לא תהיה זו מלאכה קלה כלל ועיקר. שלא כמו מרבית הציפורים, הבונות את קנן מזרדים, עלים יבשים וחומרים אחרים, השלדגים מקדישים מאמץ מיוחד וחריג להקמת הקן.
זוג השלדגים יתור וימצא מדרון כלשהו (קיר מחצבה נטושה, שולי ואדי או מצוק סלע טבעי) ושם יחלו לחפור באדמה בעזרת מקוריהם החזקים מחילה עמוקה, ממש בדומה לשרקרקים עליהם סיפרנו כאן בעבר. חפירת המחילה הנעשית במאמץ משותף ובלא הרף, תארך בין שבוע לשבועיים, ולה שותפים שני בני הזוג. לצורך החפירה השלדגים ייעזרו במקוריהם החזקים ואת שאריות העפר יגרפו החוצה בעזרת רגליהם. עומק המחילה יהא בין 0.5-1.5 מטר (!), וצורתה כקונוס שחזיתו קוטר קטן יחסית כשבעה ס"מ והוא הולך ומתרחב לקוטר של כ-20 ס"מ. בחלק הרחב יותקן תא ההטלה והדגירה, ביתם של הגוזלים שיגיעו. זוג השלדגים חוזר לעתים לדגור במחילה אותה חפר בשנה או בשנים הקודמות, ולעתים אחרות "יתפסו טרמפ" וישתלטו על מחילה נטושה של שרקרקים.
הנקבה תטיל בקן בדרך כלל לא יותר מארבע ביצים, ובמקרים חריגים עד שש ביצים. הביצים הן עגולות וצבען לבן, שהרי בעומק המחילה אין צורך בהסוואה ואפילו חשוב שהביצים יבלטו על רקע החשיכה שסביב. לדגירה שותפים שני בני הזוג והיא נמשכת 18-20 יום.
סירחון עז
הגוזלים בוקעים מן הביצים לסירוגין, יום אחר יום. משבקעו הם נותרים במחילה כעשרים יום נוספים, מורגלים לאפלה שבפנים ונחרדים מן האור שבחוץ, וניזונים על ידי זוג ההורים, אשר טרוד מבוקר עד ערב בציד המזון הנדרש בלא הרף על ידי הגוזלים הרעבתנים.
תופעת לוואי לא נעימה במיוחד המתלווה לגידול הגוזלים בקן, כלומר – במחילה החפורה, היא הסירחון. במחילה ילכו ויצטברו שאריות המזון, לשלשת מרובה וצניפי השאריות המוקאות מגרונות הגוזלים וההורים, וכתוצאה מכך תצטבר במחילה רקבובית מצחינה ומסריחה המושכת אליה זבובים שמשריצים בה את רימותיהם. הסירחון העז הפורץ מפתח המחילה יורגש אז היטב בכול הסביבה.
בתום כעשרים יום כאשר פלומת הגוזלים התחלפה בנוצות, הם כשירים לצאת לעצמאות. צבעיהם עדיין לא בצבעי הבוגרים והגוזלים המתבגרים ימשיכו לדרוש את מזונם מצמד הוריהם במשך עוד שבועות ספורים. לאחר מכן יחל זוג ההורים בגידול מחזור חדש, הטלה, דגירה, האכלה וגידול גוזלים, ואילו בוגרי המחזור הראשון יתפזרו כל אחד לנפשו, ויחלו לחיות את חייהם האינדיבידואליסטים למשך הקיץ ומרבית החורף, עד שייצרם יתעורר לקראת האביב ומחזור החיים המתואר ישוב ויחזור על עצמו, לטובת המשך קיום המין.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?