דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 28 בפברואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

דעה: האלימות הזו מסוכנת לא רק לנשים

האינטרס הציבורי הוא להציף את נושא האלימות כנגד נשים בתקשורת וזאת כדי להניע מהלך של תיקון חברתי עמוק ומקיף

 "אם זה קרה במשפחה שלנו – זה יכול לקרות בכל משפחה", זו הייתה התגובה של לילי בן עמי ממושב בית זית זמן קצר לאחר שנודע לה כי אחותה, מיכל סלה ז"ל, נרצחה בביתה בדקירות סכין וכי החשוד במעשה הוא בן זוגה ואבי בתה היחידה. ההלם שהתלווה לגילוי על האלימות המפלצתית שעמדה ברקע המעשה הזה, שהתרחש לפני כשנה, נובע מההפתעה הגמורה לגלות עד כמה נפוצה הנטייה להתעלם מסימני אזהרה מקדימים לזוגיות חולנית ומסוכנת.

גלגלי השיניים של מערכת המשפט הישראלית נעים באיטיות. במהלך החודשים שחלפו מאז הרצח, שמר החשוד ברצח, אלירן מלול, על שתיקה. לכאורה, השתיקה היא מכוונת ונועדה להניח למערכת המשפט להתמודד עם הצורך להוכיח מעל כל ספק סביר כי הוא זה שאחראי לפשע הנורא.

רק לאחרונה החלו העדויות במשפטו של החשוד ברצח. הסניגור הציבורי שמונה על ידי בית המשפט ממשיך לטעון "לא אשם" וחוקר כל עד שמוזמן לעלות על דוכן העדים בניסיון למצוא פגם בעדות.

מעיון בפרוטוקולים של הדיון המשפטי עולה כי הסניגור משתמש פעמים רבות בטענות על כך שבני המשפחה פוגעים בהליך המשפטי משום שהם מתראיינים בתקשורת. לדידו של הסניגור, מעשה נתעב של רצח כה אכזרי צריך להיות מושתק, להידחק לשולי החדשות, להצטמצם לשורה או שתיים באתר נידח והכל כדי להעניק לחשוד ברצח, השומר על שתיקה רועמת, אפשרות לזכות ב"משפט הוגן".

היה צפוי כי בית המשפט הנכבד, יעמיד את הסניגוריה הנלהבת על מקומה, ויסביר לה כי האינטרס הציבורי הוא להציף את האירוע המזעזע בתקשורת וזאת כדי להניע מהלך של תיקון חברתי עמוק ומקיף בתחום העדין והחמקמק של יחסים בינאישיים שירדו מהפסים. אין אלא להצטער אם זה לא קורה.

תקופת הקורונה הגדילה באופן ניכר את היקף האירועים של אלימות במשפחה. בתקופה כזו, ובמיוחד על רקע הרצח המזעזע של מיכל סלה ז"ל, היה מצופה מכל מחלקת רווחה ברשות מקומית לגלות ערנות מיוחדת ולגבש מדיניות התערבות נרחבת בכל מקרה של חשש להתפרצות אלימות קשה במשפחה. אם היו רשויות מקומיות שלא היו רגישות לכך במידה מספקת, אין אלא להצטער גם על זה.

נתוני משרד הרווחה שפורסמו השבוע מציגים באופן חותך: רוב הפניות להתערבות של גורמי הרווחה בנושא של אלימות במשפחה אינם מגיעים מהקורבנות עצמן אלא מגורמי אכיפה. כלומר, קורבנות לאלימות במשפחה, שרובן המוחלט הוא נשים, אינן נוטות להתלונן והשאלה היא מדוע?

ב-30 השנה האחרונות חקרו מומחים בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה את ההבדלים בין המוח הגברי למוח הנשי. רוב המחקרים מורים כי מוחות גברים ונשים תואמים ב-99% ואילו ה-1% שבו הם שונים ממוקד בנטייה של גברים לחשיבה יותר טכנית לעומת נשים שנוטות לחשיבה יותר אמפטית.

דוגמא לכך היא מחקר מפורסם שבו הגיבו תינוקות זכרים טוב יותר לצעצועים טכניים בעוד תינוקות נקבות מגיבות טוב יותר לפנים אנושיות. מכאן אפשר ללמוד כי נשים נוטות יותר ל"הכיל" ולפרש לחיוב את המציאות, כולל מהלכים שונים של גברים.

את הכאב העצום על רציחתה של אחותה מיכל ז"ל, תיעלה לילי בן עמי לפעילות נמרצת שנועדה לקדם את המאבק באלימות כנגד נשים. אחד הפירות של מאבק זה הוא ניסוח תמציתי של סימני האזהרה שמתנוססים כאורות אדומים מעל כל זוגיות חולנית ומסוכנת. את הסימנים האלה פירסם השבוע פורום מיכל סלה בסיוע עיריית תל אביב יפו והרשות לחוסן ושוויון חברתי. לאור החשיבות הרבה בהכרת הסימנים האלה החליט שבועון 'בקיצור' לפרסם אותם בשער הקדמי של הגיליון והכרזה מוצגת כאן לפניכם במלואה.

מיותר לציין עד כמה אלימות כנגד נשים אינה פוגעת רק בנשים אלא פוגעת בכל בני המשפחה הגרעינית והמורחבת והיא מהווה כלי לשיתוק חברתי ולניוון תרבותי. כל מי שיודע על משפחה הסובלת מאלימות כזו נקרא לעשות הכל כדי להפנות את תשומת הלב של הקורבן למצב המסוכן שבו הוא נמצא ולהפנות אליו את גורמי האכיפה והרווחה.

יובל רובין

rubin67@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?