דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 28 באוקטובר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

דֵאָה חדשה בשמי האזור

ציפור הטרף היפהפייה הזו הגיעה מאפריקה כ"עולה חדשה" והתיישבה לראשונה באגמון החולה. משם החלה הדֵאָה להתפשט למקומות נוספים והגיעה גם לאזורנו

באחת מפגישותינו במהלך חודשי הקיץ, סיפר לי ידידי גיל, חובב הטבע והצלם המוכשר שרבות מתמונותיו היפהפיות מלוות את כתבות הטבע השבועיות ב'בקיצור', שנתקל בדֵאָה - עוף דורס בגודל בז שהגיע ארצה מאפריקה, ומהווה חידוש מעניין בשמי ארצנו. גיל הצליח לצלם את ה"עולה החדשה" כאשר ריחפה מעל שדות קיבוצנו, הצמודים לנחל שורק.

החדשות עוררו את סקרנותי. אמנם, מזה כמה שנים שמעתי שמועות על הדורס החדש, והשם התגלגל לאזני פעם ופעמיים, אבל בספרי הציפורים הוותיקים היא אינה מוזכרת וכלל לא ידעתי על קיומה במחוזותינו. בקיצור – לא הרביתי 'דעה' על ה'דֵאָה'.

שאלתי את חובב הטבע המושבע הזה, האורב במשך שעות עם מצלמתו בצפייה לתפוס את בעלי הכנף בפעילותם, מדוע ה'דאה' מעוררת בו התרגשות כה רבה? "בעל כנף כל כך יפה ועוצמתי, כל כך מרשים גם במראה, גם בדרכי הציד שלו ובכלל, בעל כנף שבעצם זה עתה הגיע ארצה ועכשיו – גם אלינו, אז מדוע שלא אתרגש?”, ענה גיל.

ובכן, מיהי דֵאָה זו שהצפרים בישראל כה נלהבים ממנה?


 

הגירה מאפריקה

הדֵאָה שחורת הכנף היא עוף דורס ממשפחת הניציים הנפוצה בעיקר במרחבים הפתוחים ביבשת אפריקה וכן באסיה, באזורי תת היבשת ההודית וסביבתם. לאחרונה נצפתה גם בדרום אירופה, בחצי האי האיברי ובדרום צרפת. האם יש לכך קשר לשינויים האקלימיים בעולמנו? אכן שאלה שכל תשובה עליה עדיין מוקדמת מדי.

הדֵאָה איננה נמנית על העופות הנודדים. בישראל היא נצפתה בעבר הלא רחוק כבעל כנף מזדמן נדיר באזור אילת, כלומר, בקצה הדרומי של הארץ בלבד. אבל בשנים האחרונות צפרים מיומנים מדווחים כי ראו אותה באזורים שונים של הארץ, בבקעת הירדן סביב כפר רופין ובמקומות נוספים.

החדשות ה"לוהטות" ביותר הגיעו לפני כעשור, בשנת 2011, מאגמון החולה שבצפון הארץ, שם תועד לראשונה בארץ הבלתי יאומן: זוג דאות שחורות התאחדו ו'החליטו' לבנות שם את קנם ולגדל את צאצאיהם ה'צברים'.


 

קינון באגמון החולה

את עובדת קינונם והמעקב אחרי גידול הצאצאים חשפו אז שני חובבי וצלמי הטבע, יוסי אשבול ודרור גלילי. תחילה הם גילו באזור האגמון שני זכרי דאות ונקבה אחת. ואז, אחד משני הזכרים והנקבה האחת התחברו, נעשו לזוג ובשלהי אותו קיץ, בחודש ספטמבר שנת 2011, גילו הצלמים את הסימנים הראשונים לבניית קן על ידי הזוג. את מיקום הקן, שמטבע הדברים עורר סקרנות רבה בקרב הצפרים בארץ, הם שמרו כסוד כמוס, וזאת כדי להבטיח שזוג ההורים לא יופרע בעת גידול הגוזלים.

בחברה להגנת הטבע ציינו אז שאכן מדובר בקינון ראשון בארץ של זוג דאות, ושכמויות המזון הגדולות והנגישות באזור, שפען המכרסמים וסוגי מזון נוספים, אכן העניקו לצמד הדורסים תנאים מצוינים לגידול הצאצאים וזה בשילוב עם מזג האוויר הנוח באזור ועובדת היות המקום מוגן בפני ציידים. זה מה ש'שכנע' את זוג הדאות לעשות את הצעד שמעולם (לפחות מאז שהחלו התצפיות בנות זמננו בציפורים) לא נעשה עד אז.

המעקב אחר התנהגות הדאות וגוזליהם העלה כי ה"הגירה" לא שינתה את אישיותן. הן לא היססו כלל להילחם עם בעלי כנף אחרים על מזונן, יצאו לקרב כנגד עורבים אפורים שניסו 'לגנוב' מהן אוכל והתעמתו בעקשנות עם בז שחש לעבר המכרסם שגילתה הדֵאָה.

 

מרפרפת באוויר

כיצד נזהה את הדֵאָה? גודלה כגודל הבז או כגודל יונה. צבע גופה אפור או לבן עם כתמים שחורים בכנפיים. אורך גופן כמחצית המטר ומפתח כנפיהם גדול מזה.

בעת פריסת הכנפיים לרווחה נגלה צבע שחור בולט של הנוצות הגדולות של אברות התעופה. הכנפיים ארוכות ביחס לגופן ומזכירות את כנפי הבז, מה שמקל עליהן לרפרף במקום באוויר כאשר הן בולשות בעזרת זוג עיניים גדולות וחדות ראייה הממוקמות בחזית ראשם על הקרקע מתחת. בזמן מעופן בולט ההבדל בין מפתח הכנפיים הרחב ביחס לגופן ומנגד הזנב המרובע והקטן.

בעבר הייתי מנחה את תלמידיי, שכאשר אנו רואים ברום עוף דורס המרפרף בכנפיו וניצב על מקומו כתלוי באוויר, יש שתי אפשרויות: אם הוא גדול מידות מדובר בעיט הנחשים – החיוויאי, ואם קטן מידות – דורס הנמנה על משפחת הבזים. עכשיו, נוספה אליהם גם הדאה, וכבר יש להתאמץ יותר בהגדרה הנכונה.

עיני נץ

כמו לכל דורסי היום, לדאה כושר ראייה והבחנה יוצא מן הכלל בעזרת זוג עיניים גדולות וחדות מבט הממוקמות בחזית ראשן. לא סתם ממוקמות זוג עיני הדורסים בחזית ראשם בעוד עיני שאר הציפורים – בצדדים. זוג עיניים בחזית הראש מאפשר להתמקד היטב במושא ההסתכלות ולחשב במדויק מרחקים, זאת לעומת מרבית הציפורים, שעיניהן משמשות כדי לבלוש לצדדים ולהקדים לזהות אויב שיכול להגיח מכל עבר.

בדומה להתנהגות הזרון תתור הדאה אחר מזונה מגובה נמוך, ובדומה לבז, תעשה זאת לעיתים תוך רפרוף במקום בעודה באוויר. במקומות תפוצתם הרגילים, באפריקה או באסיה, הדאות לנות על עץ שנבחר בחברותא יחד עם עוד עשרות פרטים. מובן שבארץ, כאשר מדובר בפרטים בודדים שנצפו פה ושם, אין עדיין מה לדבר על חבורות, ומי יודע, אולי זה אכן יתרחש בעתיד.

הטרף המועדף על הדאות הוא מכרסמים חיים אבל מגוון המזון רחב הרבה יותר וכולל גם ציפורי שיר, לטאות וחרקים. צבעה הבהיר מאוד מקל על הדאה להסוות את עצמה במקום התצפית שלה, על ענף עץ או בשעת רפרוף בשמיים, ובכך להתקרב אל הטרף.

 

קינון לא קבוע

שלא כציפורים רבות אחרות ידועה הדאה כמי שמסוגלת להתרבות בזמנים שונים ובלתי קבועים של השנה. כשנוצר זוג הוא מרבה להזדווג ואז ניגש לבניית הקן.

הקן נבנה כמעין במה, פלטפורמה רפויה שאיננה מושקעת יותר מדי כאשר העוסקת בבנייה היא במרבית המקרים – הנקבה. זו תטיל בקן שלוש עד ארבע ביצים בצבע קרם, מנוקדות בנקודות אדומות.

זוג ההורים שותף לדגירה ולאחר בקיעת הגוזלים הזכר יקדיש את מרבית זמנו לציד המזון עבורם ועבור הנקבה. הנקבה תהא זו שתזין אותם בתחילה והזכר ידאג גם למזונה. גם לאחר שהגוזלים יפרחו מהקן הם יהיו תלויים למשך עשרות ימים בזכר להאכלתם.

עימות בין בז לבין דאה (צילום: גיל , חבר קיבוץ צרעה)

תצפיות באזורים שונים

על מציאותן באזורי הארץ השונים כיום תעדנה התצפיות שגילו אותם והרי קרוב לעשרים תצפיות שנערכו בארץ בשלהי קיץ 2020:

28.8 – אזור רבדים (שפלה נמוכה) / אזור יסודות (שפלה נמוכה) / קיבוץ ניצנים. (מישור החוף).

29.8 – מעלה נחל שלה (רכס השומרון) / אזור יסודות (שפלה נמוכה) / אזור כפר רופין (בקעת הירדן) / קיבוץ בית אלפא (עמק חרוד).

30.8 – כפר סבא (השרון) / שדות צרעה (עמק שורק)

3.9 – כפר רופין (בקעת הירדן) / צומת שוקת (צפון הנגב) / אגמון החולה (אצבע הגליל).

4.9 – אזור טבעון (רמות שפרעם)

5.9 – צומת שוקת (צפון הנגב) / קיבוץ נגבה (דרום מישור החוף) / נחל שלה (רכס השומרון)

6.9 – אזור טבעון (רמות שפרעם)

8.9 – צומת שוקת (צפון הנגב).

כאמור, בין כל התצפיות נכללת גם התצפית שגילתה את הדאה באזורנו ממש, במרחב נחל ועמק שורק. מעתה והלאה, אומר גיל, המשימה תהיה לבלוש, לחפש לעקוב ולגלות האם ואימתי תקנן הדאה גם באזורנו.

הדאה מצטרפת לשני בעלי הכנף האחרים שהגיעו בשנים האחרונות לארצנו: המינה המצויה והן על הדררה. אבל שתי הציפורים הללו לא הגיעו ארצה בכוחות עצמן אלא יובאו כ"ציפורי מחמד" שאמורות היו לחיות בכלובים. לעומת זאת, הדאה הגיעה ומגיעה ארצה טיפין טיפין בכוחות עצמה.

האם נזכה לראות את הדאה מתיישבת קבע בארצנו? האם תתרבנה ותאפשרנה לכולנו לחזות ביופי מראן? על כך נלמד ודאי כבר בשנים הקרובות.


מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?