דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 26 ביוני 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

האם צפייה בטלוויזיה מקצרת את חיינו?

לאחרונה ישנו טרנד חדש של תכניות תחקירים בטלוויזיה על הסכנות האורבות לנו בכל מקום, האם המציאות סביבנו היא כל כך מסוכנת כפי שמזהירים אותנו או שאולי ישנם אינטרסים אחרים מאחורי התכניות האלו.

אילוסטרציה

לפני שנים רבות התדפקה אישה בשנות החמישים על דלת ביתי, הציגה את עצמה כסוכנת ביטוח וביקשה להחליף איתי מספר מילים. עשיתי טעות והזמנתי אותה להיכנס וכך מצאתי את עצמי במשך חצי שעה שומע על כל סוגי המחלות והפציעות שעלולים לקרות לי ולמה הדרך היחידה שלי לשרוד בתוך עולם מסוכן כל כך היא לחשוב על אותם תרחישים ולרכוש ביטוח בריאות וביטוח חיים. לבסוף איבדתי את סבלנותי, אמרתי לה ששמעתי מספיק והמלצתי לה לחפש עבודה נעימה יותר מאשר להפחיד אנשים בתוך ביתם.

אני לא יודע אם השיטה שבה סוכני ביטוח מגיעים לבתים עדיין קיימת, אבל העיקרון העומד מאחורי השיטה הזו הוא שהפחד והדריכות אל מול סכנה טבועים בנו עמוק מאד מבחינה אבולוציונית ומפעילים אותנו, ומכאן שמי שמשתמש בפחד בחכמה יכול לנצל את זה לטובת האינטרסים שלו.

בזמנים של מערכות בחירות הפחד הוא הכלי האפקטיבי ביותר בו משתמשים הצדדים. בעוד מחנה הימין מפחיד אותנו מהאיום האיראני ומהטרור הפלסטיני, מחנה השמאל מפחיד אותנו מאיבוד הדמוקרטיה ומעליית הפאשיזם. אותו עיקרון הוביל גם במערכת הבחירות בארצות הברית, פחד מהמוסלמים מצד אחד ומהצד השני הפחד מטראמפ. סביר להניח שמערכת תשדירי בחירות שתתמקד רק בהישגים ובדברים חיוביים פשוט תיכשל, כמו שמהדורות חדשות ניסיוניות שהביאו רק חדשות טובות ירדו מהר מאד מהמסך בגלל חוסר רייטינג.

במהלך השנה האחרונה, כאשר הייתי צופה בטלוויזיה נחשפתי פעמים רבות לפרומו מאיים על תכנית תחקירים החושפת את הסכנות הנמצאות במקומות שהם הבסיסיים ביותר – האוכל שאנחנו אוכלים, האוויר שאנחנו נושמים, התרופות שאנו לוקחים, המזרן שעליו אנו ישנים ועוד ועוד. נראה שלאן שלא נפנה החיים הם מלאי סכנות ואיומים.

בשבועות האחרונות עלה פרומו של תחקיר חדש המראה שגם הילדים לא בטוחים בשום מקום ותאונות נגרמות גם בתוך הבית אפילו כשההורים נמצאים לידם כל הזמן ולא עוזבים אותם. אמנם לא ראיתי את התכנית עצמה אך כן נחשפתי לתגובות של הצופים בתכנית כגון 'איזה פחד, לעולם לא אשאיר את הילדים לבד', 'צריך להיות בכוננות כל הזמן' וכדומה.

אולי כדאי לעצור רגע ולזכור שבסופו של דבר האינטרס של הטלוויזיה הוא עסקי נטו, ליצור תכנים בעלי רייטינג גבוה ושידור פרסומות. הנוסחה של הפחדת הצופים עובדת ללא ספק ומביאה רייטינג גבוה ופרומואים מאיימים המבשרים על תגליות חדשות של סכנות האורבות לנו מוכיחים את עצמם כמקדמי רייטינג.

יעקב בורק כתב בספרו 'רעש' על שני מנגנונים המשמשים כמגברים לתחושת הפחד ומעצימים אותה. מנגנונים אלו מסבירים את הפער בין כך שאנו חיים בתקופה עם תוחלת החיים הארוכה והביטחון הרפואי הגדול מאי פעם אך לעומת זאת חיים בתחושת פחד וחרדה יותר מאי פעם.

המנגנון הראשון הוא - 'מגבר הרעש הרגשי'. כאשר משהו מפחיד אותנו מוחנו חדל להגיב בצורה רציונאלית והוא פועל רק מתוך תחושת רגש. כלומר כאשר תחקיר מספר לנו על ילד שנחנק מבלון, סיפור שהוא באמת מזעזע ומפעיל גם אותי כאבא לילדים ברמה העמוקה ביותר, אנו ישר נסווג את הבלון כדבר מסוכן ולא נחשוב בצורה הגיונית: כמה ילדים נחשפו לבלונים ברחבי העולם במהלך ההיסטוריה וכמה מתוכם נפגעו מבלונים.

דוגמה זו מתקשרת גם למנגנון השני - 'העיוורון שלנו להסתברות' , שבו עלינו לבחון באופן רציונאלי עד כמה מתוך האירועים אליהם אנו נחשפים או רואים בחדשות מייצגים את העולם שסביבנו מבחינה סטטיסטית. כמעט תמיד האירועים המדווחים הם מקרים חריגים שאינם מעידים על הכלל.

האמת היא שלא משנה מה נעשה, אף אחד מאיתנו לא יהיה לעולם מוגן במאה אחוז מאסונות ותאונות וזו המציאות. השאלה החשובה יותר היא איך נתנהל בתוך אותה מציאות. לדריכות יתר וחרדה יש השפעות רחוקות טווח על נפש האדם וממחקרים עולה שילדים להורים חרדתיים מפתחים בעצמם פעמים רבות גישה חרדתית לעולם, הפרעות הסתגלותיות וחוסר ביטחון. כמו כן, הילדים נוטים ללמוד התנהגות דרך חיקוי ההורים, הורה שישדר חרדה מהעולם או חרדה כלפי הילד שלו יוריש לו את החרדה וזה, מבחינה סטטיסטית, מסוכן הרבה יותר מכל הדוגמאות המובאות באותם תכניות תחקיר.

אז האם יש קשר בין צפייה בטלוויזיה לתוחלת החיים – התשובה היא לא, אף על פי שבהחלט ישנה השפעה על איכות החיים אם אנו צופים בתכנים מעוררי חרדה. אבל אם קראתם את הכתבה רק בגלל הכותרת המאיימת זה רק מראה עד כמה הפחד הפעיל גם אתכם, ברמה העמוקה והבסיסית ביותר.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?