"הבן הממשיך" לא השלים את רישום הנחלה – ונאלץ לפצות את שאר היורשים
מה קורה כאשר מגיע לבית המשפט תיק בו הורים לתשעה ילדים מינו "בן ממשיך" לנחלה החקלאית, אך היורשים האחרים, שמונת אחיו ואחיותיו של הבן הממשיך, טוענים כי ההורים התכוונו שהנחלה תחולק שווה בשווה בין כולם?
מקרה זה נדון באחד המושבים באזור מטה יהודה. הח"מ ייצג את שאר היורשים, אשר תבעו מבית המשפט להורות כי "הבן הממשיך" לא זכאי לקבל את נחלה החקלאית. (תמ"ש 12739/11/18 שפורסם ביום 9.11.22 ). השופטת מיכל ברדנשטיין מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, דנה בתיק זה.
הבן הממשיך טען כי ההורים אכן מינו אותו, וכי הוא בעל משפחה, נשוי ואב ילדים, וכן כי גם האגודה השיתופית החקלאית של המושב אישרה את דבר המינוי. הוא הוסיף והציג הוכחות כי לאורך שנות חייהם של ההורים הוא התגורר עימם וסייע בטיפול במשק החקלאי, בשנים בהם התקיימה בו פעילות כזו.
בית המשפט התלבט בשאלה האם לקיים את רצון ההורים במינוי הבן הממשיך וליתן לו את הנחלה. הדילמה העומדת בפני בתי המשפט במקרים כאלה, היא מחד, לכבד את רצון ההורים אשר מינו בן ממשיך, דבר שהינו כעין צוואה, ומנגד הטענה לחוסר צדק מצד שמונת האחים והאחיות הנותרים אשר טוענים לקיפוחם.
במהלך הדיון המשפטי הציגו התובעים מסמכים שמהם התברר, כי הבן הממשיך התרשל ולא דאג להשלים פעולה פרוצדורלית פשוטה - לרשום את דבר המינוי כ"בן ממשיך" גם בסוכנות היהודית וברשות מקרקעי ישראל. התובעים הוסיפו וטענו כי העובדה שההורים לא הקפידו להשלים את הרישום של המינוי, מרמזת בדיעבד כי אולי לא היו שלמים עם המינוי של "הבן הממשיך" וכן עשויה לרמז כי רצונם היה בחלוקה שווה של הנחלה החקלאית בין כל ילדיהם.
בית המשפט נאלץ לקבל את טענת האחים, כי מכיוון שדבר המינוי לא הושלם ברישום, כמתחייב בהוראות רמ"י, הרי שאין מנוס מלקבוע כי המינוי כאילו אינו קיים. במקרה כזה, יחולו הוראות הסכם המשבצת הקובעות, כי הנחלה תימסר לאחד מהיורשים המסוגל לקיימה ובתנאי שיפצה את שאר היורשים על פי חלקם.
בית המשפט עשה חסד עם הבן הממשיך וקבע כי הוא היורש המוכן ומסוגל לרשת ולפצות את האחים, וזאת בהתחשב בעובדה כי הוא ומשפחתו גרים בנחלה שנים רבות.
בית המשפט הוסיף ודן בשאלת אופן החישוב של הפיצוי לשאר היורשים: האם הפיצוי יהיה לפי שווי ברוטו של הנחלה, דהיינו מחירה בשוק חלקי תשעה יורשים, או שווי נטו, דהיינו סכום הכסף שיישאר לאחר תשלומי כל ההוצאות בגין המכירה. במחירים שהיו בעת מתן פסק הדין היה מדובר בהפרש משמעותי: שווי הנחלה במכירה בשוק החופשי עמד אז על ארבע מיליון שקל וזאת לפי הערכת השמאי, לעומת השווי לאחר התשלום עבור כל ההוצאות בגין המכירה שהסתכמו בקרוב ל-2 מליון שקל, כך שהשווי נטו עמד על כ-2 מיליון שקל בלבד.
בית המשפט קבע כי חישוב הפיצוי יהיה לפי השווי נטו ועל הבן היורש, שאמנם מונה כבן ממשיך ע"י הוריו, אבל מינויו לא התקבל, יהיה לפצות את אחיו בסכום של קצת פחות משני מיליון שקל.
בחודשים שחלפו לאחר מתן פסק הדין לא הצליח היורש לעמוד בתשלום הפיצוי לאחיו ולאחר שהתברר כי אין ביכולתו לממש את הנחיות בית המשפט נמסרה הנחלה למכירה במסגרת של כינוס נכסים שמינה בית המשפט.
כונס הנכסים הצליח למכור את הנחלה בסכום גבוה בהרבה מהערכת השמאי הראשונית, וסכום זה בניכוי הוצאות חולק בין כל תשעת היורשים, שרובם קיבלו סכום כסף גבוה בהרבה ממה שנפסק מלכתחילה.
מכאן ניתן ללמוד, כי מי שזכה לקבל את המינוי כ"בן ממשיך" ייטיב לעשות אם ישלים את הרישום בכל האפיקים הנדרשים: באגודה החקלאית, בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל. במידה והרישום לא יושלם אזי שאלת זכותו לממש את המינוי תישאר פתוחה והוא עשוי להתמודד עם דרישה לפיצוי מצד יורשים אחרים.
הכותב ייצג בתיק זה את התובעים. האמור לעיל, נכתב בתמציתיות ובכלליות ואין לייחס לו משום ייעוץ משפטי, והבוחר לעשות זאת, עושה זאת על אחריותו בלבד. לכל מקרה ספציפי, יש לקבל ייעוץ משפטי מתאים.
עו"ד בן ציון הכהן
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?