דלג לתוכן העמוד
יום שני, 22 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הגוף זוכר

אילוסטרציה

ערב אחד, כאשר ענת, זוגתי לחיים, חזרה מעבודתה כמטפלת בעזרת בעלי חיים, היא הגיעה כאשר על זרועה מתנוססות מספר שריטות ארוכות. אחד מהכלבים במקום, תוך כדי משחק והתלהבות, תפס בזרועה ונשך אותה. מבחינתה האירוע נגמר והיה מאחוריה.

שבוע לאחר מכן, היא חזרה למקום והתקרבה אל הכלב, להפתעתה היא הרגישה שוב כאב חד בזרועה, בדיוק באותו המקום שבו היא ננשכה בפעם שעברה. למרות כל מה שזוגתי יודעת על טראומה ועל כאב פסיכוסומטי, העוצמה והתחושה המוחשית שבה היא הרגישה כאילו היא שוב ננשכת על ידי הכלב, הפתיעו אותה לחלוטין.

כאב פסיכוסומטי הוא כאב שאנשים רבים סובלים ממנו בעקבות פוסט טראומה ומצבים נפשיים שונים. רבים מהם חשים תסכול רב כאשר האבחנה הרפואית של מצבם הוא 'זה רק כאב פסיכוסומטי', משפט המבטל במידה מסוימת את הכאב שהוא אמיתי לכל דבר מבחינת האדם הסובל.

צריך לזכור, שמקורו של כל כאב הוא בראש שלנו, בין שמדובר בכאב פיזי ובין שמדובר בכאב פסיכוסומטי. המוח שלנו הוא האיבר שיודע להקרין ולזהות כאב, ואין זה משנה אם מדובר בכאב הנובע מרגל נקועה או מלב שבור.

אדם ששבר את רגלו, למשל, יקבל משככי כאבים המשפיעים ישירות על היכולת של המח להרגיש כאב. במהלך ניתוח קטן מבצעים הרדמה מקומית, שבה 'מנתקים' בצורה זמנית את העצבים החשים כאב מהאיבר הספציפי אל המח. בכאב הנובע מלב שבור, הרפואה המודרנית עדיין לא מצאה כיצד ל"נתק" את העצבים.

המדען ההודי ראמצ'נדרן, המציא שיטת טיפול מקורית לאנשים קטועי גפיים שהרגישו מעין כאב משתק בגפה הקטועה. ראמצ'נדרן הבין שמקור הכאב נמצא בראש ולכן אפשר 'לעבוד' על התודעה ולהפסיק את הכאב. בעזרת קופסה ומערכת מראות הוא יצר אשליה אצל המטופל שבה היה נראה שהרגל או היד החסרות חזרו למקומן, ושכאשר המטופל היה מזיז את ידו הבריאה, הפעולה הזו התפרשה על ידי חוש הראיה והמח כאילו היד החסרה היא זו שזזה. באמצעות טיפול פשוט זה רבים מקטועי הגפיים הצליחו לשחרר את הכאב המשתק שהיה קיים באיבר החסר.

במקרה של נשיכת הכלב, מקור הכאב נמצא בזיכרון הטראומתי מהנשיכה הקודמת. חוויות של טראומה גופנית ונפשית נשמרות בזיכרון הגופני פעמים רבות גם כאשר נראה לנו שהשארנו אותן מאחור.

המנגנון הגופני שהפעיל את כאב הנשיכה הוא למעשה מנגנון בריא. כמו בעולם המחשבים, הגוף שמר את הכאב ואת הסכנה העלולים להיווצר מהמפגש עם הכלב והפעיל אותו כדי לאותת לענת שעליה להיזהר. מדובר במנגנון בריא שרק אם הוא מעובד בצורה לא נכונה הוא מתקבע לפוסט טראומה.

לא כל תגובה לטראומה היא פוסט טראומה. אצל רוב האנשים, אותו מנגנון ייחלש עם הזמן עד שהוא יפסיק לחלוטין, אך במקרים של פוסט טראומה הכאב יחווה באותה עוצמה פעם אחר פעם גם לאחר זמן רב.

הדרך הטובה ביותר למנוע פוסט טראומה היא דווקא להקשיב לקול ההיגיון ולא לקול הגוף המתריע על סכנה. מי שעבר תאונת דרכים – שיחזור לנהוג כמה שיותר מהר, מי שנתקע במעלית – שימשיך להשתמש במעליות, ומי שננשך מכלב – שימשיך לבוא במגע עם כלבים.

במקרה שפוסט הטראומה כבר נוצרה, הפסיכותרפיה ממוקדת הגוף מציעה מספר כלים לשחרור הטראומה ולחזרה לחיים בריאים ולשלווים יותר.

אחת השיטות היא ה'ריברסינג'. זוהי טכניקה של נשימה עמוקה ומודעת המצליחה להוביל את האדם עמוק אל תוך הרבדים התת מודעים, אל אותם מקומות ראשוניים של הטראומה. מדובר בטכניקה עוצמתית המפגישה את האדם עם הטראומות שלו ומאפשרת לו לשחרר את אותם הטראומות באמצעות הגוף והנשימה, יש להדגיש כי, הטכניקה הזו יכולה להיות מטלטלת מדי ואינה מתאימה לכל אדם.

שיטה עדינה יותר שתופסת תאוצה בשנים האחרונות ונלמדת במוסדות האקדמיים היא שיטתו של פיטר לוין, המתייחס אל הטראומה כאנרגיה פיזית הנמצאת בגוף ושעל האדם לשחרר אותה כדי לחזור למצב מאוזן ומשוחרר יותר.

בשיטה הזו נותנים חשיבות לכך שהאדם, מדרך הטבע, מנסה להתרחק ולהתנתק מהחוויה הטראומטית, לכן נותנים חשיבות למשאבים ולכוחות של האדם, ובמקביל מדגישים את הצדדים החזקים והבטוחים בנפש ונותנים להם מקום וביטוי. משם אפשר להציץ ולגעת טיפין טיפין במקומות המפחידים והטראומטיים עד שבסופו של התהליך הטראומה מתמוססת ומשתחררת מהגוף.

אף על פי שאני משתמש בשתי השיטות אני נוטה לפעול בשיטה השנייה. לדעתי לכל אחד ממנגנוני הנפש שלנו יש תפקיד ומטרה, וגם הפוסט טראומה נועדה במקום מסוים להגן מפני סיטואציות שנחוו כמסוכנות ולכן יש לכבד את המקום הזה וכאשר נוגעים בו יש לעשות זאת בזהירות ובעדינות.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.co

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?