הגידו כן לקן
לציפורים שונות יש מקומות התכנסות שונים, אבל בית במובן מקום מגורים קבוע אותו התקינו ובנו לעצמן – אין להן. אם כן, מהו בדיוק הקן ולמה הוא נועד ?
דרור הבית במהלך בניית קן בפתח צינור
בעבר כבר כתבתי על נושא אורח הקינון של ציפורים, אך עקב שאלות שונות והערות שהופנו אלי החלטתי לחזור ולהתייחס בהרחבה לנושא זה, במטרה לסייע למתעניינים המנסים "לשכנע" ציפורי שיר לקנן בתיבות קינון שהתקינו או רכשו.
בספר תהילים פרק פ"ד פסוק ד' נכתב: "גם ציפור מצאה לה בית ודרור קן לה". המשפט התמציתי הזה נשען על משקל שירי מוצק ומוביל אותנו לתהות, האם התכוון המשורר לכך שקן הציפור הוא ביתה?
המושג "קן" זכה בתרבות שלנו למשמעות הנקשרת למקום נעים, חמים, משרה נינוחות ובטחון. כבוגר תנועת נוער (המאוחדת), מודה אני שמשך ימי כחניך וכמדריך מעולם לא שאלתי את עצמי, מדוע ה"בית" התנועתי שלנו, המועדון בו אנו נפגשים מכונה – "קן". מדוע לא "בית התנועה", או 'המועדון התנועתי' או "סניף התנועה"? כיום, במרחק הזמן ובמחשבה של בוגר אני מבין שהכינוי נולד מתוך הרצון להעניק למקום המפגש התנועתי את התחושה של החמימות, הנעימות, הביטחון והקרבה הנקשרים למושג "קן ציפורים".
בית או קן
האם לציפורים יש "בית" ? התשובה היא – לא. לציפורים שונות יש מקומות התכנסות שונים, אבל בית במובן מקום מגורים קבוע אותו התקינו ובנו לעצמן – אין להן. אם כן, מהו בדיוק הקן ומה הוא נועד?
הצפרית שלומית ליפשיץ מסבירה כך: "עופות מטילים לרוב את ביציהן בקן בו דוגר העוף ומגן על הביצים והצאצאים המתפתחים מפני קור, חום וטורפים. לעיתים הקן אינו אלא גומה בקרקע או שקע רדוד על מדף של סלע. ציפורי השיר בונות את הקינים המשוכללים ביותר, המורכבים ביותר ובעלי הבידוד התרמי היעיל ביותר. לכל מין ציפור מקום קינון וקן אופייני לה. חומרי הבניה המקובלים הם ענפים דקים, זרדים, שורשים עדינים, עלים, קש וחומר צמחי אחר. הקן מרופד לרוב בשיער, בנוצות ובציציות של זרעונים. יש ציפורים הבונות מבוץ... יש הנעזרות אף בקורי עכביש לשם חיזוק המבנה.... והסיסים למשל בונים את קנם מנוצות, שערות, ציציות ועוד חומרים שאספו באוויר והמחוזקים בהפרשות רוק שלהם".
ובכן, אצל בעלי הכנף הקן הוא מבנה המשמש הן להטלת הביצים, לדגירה, ולגידול הגוזלים עד לבגרותם ועזיבתם.
פשוש מאכיל את גוזליו. צילום: גיל שעני
חובשי קן ועוזבי קן
רוב ציפורי השיר נמנים על משפחת 'חובשי הקן'. במשפחה זו בוקעים הגוזלים מן הביצים ערומים, סומים וחסרי ישע לחלוטין. הם אינם מסוגלים תחילה כלל לנוע וכל שהם מסוגלים לו הוא לשאת את ראשם כלפי מעלה, לפתוח לרווחה את מפתח מקוריהם ששוליו מסומנים בצבע צהוב חזק המאפשר להוריהם להבחין בו אפילו באפלולית הקן וכך להאכילם לתוך מפתח מקוריהם.
אצל מרבית ציפורי השיר, ישמש הקן בתפקידו כחודש ימים. מחצית הזמן – לדגירה על הביצים ומחציתו השנייה – להתפתחותם המאוד מהירה של הגוזלים עד לצמיחת נוצותיהם, חיזוק שרירי התעופה שלהם ועזיבתם את הקן כשממדי גופם כבר דומים לממדי גוף הוריהם. עם זאת, הם עדיין זקוקים לטיפול המסור של הוריהם לצורך האכלתם עד שילמדו ללקט או לתפוס את מזונם בכוחות עצמם. כאן נציין שלרוב, ככל שבעל הכנף גדול ומאסיבי יותר, מתארך זמן הדגירה וגם משך השהיה בקן.
לעומת זאת, בקרב משפחת 'עוזבי הקן', מי שבוקעים מהביצה הם אפרוחים ולא גוזלים! גופם של האפרוחים מכוסה פלומה שמטרתה לחמם אותם, עיניהם פקוחות למן רגע בקיעתם והם יכולים להתרומם ולעמוד על רגליהם זמן קצר מאוד לאחר בקיעתם מהביצים, ובתוך זמן קצר ביותר הם מסוגלים לאכול בכוחות עצמם, וודאי בהדרכת הוריהם.
משפחת 'עוזבי הקן' מתאפיינת בריבוי ביצים, עד כ-15 ביצים אצל החוגלה. הדגירה בקרב משפחה זו מתחילה רק לאחר הטלת הביצה האחרונה וזאת כדי שהביצים תבקענה בסמוך זו לזו והאפרוחים יוכלו לצאת בעקבות הוריהם מן הקן שעל פני האדמה בפרק הזמן הקצר ביותר לאחר בקיעתם.
אם כן, נחזור על שהקן, שאיננו בית, אלא משמש לכל היותר מעין תחליף לבית למשך תקופת הדגירה והתפתחות הגוזלים.
| נקבת שחרור בונה קן בירושלים (צילום: עמיר בלבן) |
הבדלים משמעותיים
קיימים הבדלים משמעותיים מאוד בין סוגי הקינים השונים הנבנים על ידי הציפורים השונות, ציפורי השיר, ציפורי המים, ציפורי גדות האגמים, הדורסים ואחרים.
לדוגמא, הקינים שבונים לעצמם הדרורים, לרוב במחסנים, לולים, רפתות ואולי בתים עזובים. קינים אלה ממוקמים במרווחים שבין קיר לגג או תקרה. כל מי שחזה בקינים אלה נוכח לדעת שאין לייחס לדרור כושר בניה טוב למדי.
קינו של הדרור נראה יותר כגבב מגובב של עשבים יבשים, אניצי קש, נוצות ושיירי צמר גפן. מעין כדור גדול חסר צורה ברורה שאי שם בתוכו תטיל נקבת הדרור את ביציה.
לעומת זאת, דווקא הפשוש הזעיר שניתן היה לשער שכוחו אינו במתניו, או ליתר דיוק בכנפיו, בונה קן מעוצב לתלפיות, תפור וסגור מכל עבריו, ארוג במיומנות רבה ויכול לשמש מחסה מפני הגשם ומפני הקור, למי שנמצא בתוכו.
גם הצופית הקטנטנה "סורגת ואורגת" קן יפהפה, שצורתו צורת ביצה זקופה והוא סגור מכל עבריו מלבד פתח כניסה קטן, התלוי בחוט כלשהו על זיז בולט.
נסכים אפוא שבטבע לציפורים שונות סוגי קינון שונים והללו יכולים להיות רחוקים אלה מאלה כרחוק מזרח ממערב.
כיצד נזהה קן
הנה כמה עקרונות להבנה של אופן הבנייה של הקינים השונים, במיוחד אלה שאותם ניתן למצוא באזורנו – אזור האקלים הים תיכוני.
ראשית, יש לזכור: הקן משמש הן כ"מקום מקלט", הן כ"מקום מסתור" והן כמקום ל"הגנה מפגעי מזג האוויר". מקלט ומסתור כדי שהגוזלים והאפרוחים לא ייחשפו לטורפים שונים. הגנה ממזג האויר, במיוחד כאשר תקופת הדגירה מתחילה כבר בשלהי חודש פברואר, כשהחורף עוד בעיצומו והקן אמור להגן על המצויים בו הן מגשם, הן מסופות והן מקור.
בניית הקן כרוכה בבחירת הריפוד שבתוכו והמגוון הוא גדול. הריפוד עשוי להיות מורכב משערות, מפרוות של בעלי חיים, מעשבים עדינים, מנוצות רכות, מכותנה וצמר גפן, חוטי צמר ועוד. הריפוד נועד להגן על הביצים ולמנוע פגיעה בהן, גם כאשר ההורה עוזב או נוחת בקן ופוגע בביצים ברגליו.
את הקן בונים לרוב בשלבים, מהשלד הנוקשה ועד הטיפול בריפוד. בסרטונים של ציפורי שיר, למשל, הבונות את קניהן בתוך תיבות קינון מצולמות, ניתן לראות כיצד הבסיס לקן שנבנה מורכב מגבעולי עשבים קשיחים יותר, אותם הציפור הבונה דואגת לעגל, לשזור, לחבר ולהצמיד בעזרת מקורה ולהעניק להם את הבסיס המעגלי למבנה הקן גם בעזרת בטנה שאותה היא מניעה שוב ושוב ימינה ושמאלה. כאשר התבנית הבסיסית כבר מוכנה, מוסיפה הציפור הבנאית במרכז את החומרים הרכים יותר כמו נוצות, צמר גפן וחוטים. במקביל, היא דואגת להגביה את שולי הקן סביב סביב וכך היא מייצבת את המבנה בלא הפסקה עד להשלמתו.
הקן יהיה לרוב מוסווה היטב. ההסוואה היא נושא חשוב שכן, הן הביצים והן הגוזלים עשויים להיות מותקפים על ידי אויבים. הציפורים ידאגו לבנות את הקן במקום מוסתר ככל הניתן, אם במעבה עץ, בינות לענפים ולעלים, בתוך ערימת פסולת, בסדק או חור בקיר בלוקים, בשולי גג או תחתיו ועוד. יש גם ציפורים הדואגות להסוות את הקן עצמו בעזרת חזזיות, קליפות או חומרים אחרים שישתלבו בסביבתו ויסתירוהו מעין רואה. עם זאת, יש ציפורים שלקראת סיום בניית הקן דואגות לקשט את שוליו וגם זאת תופעה מוכרת.
זוג דררות שהשתלטו על קן חלל של נקר - צילום עוזי פז - פיקיוויקי
סוגי קינים
מגוון הקינים שבונים בעלי הכנף בארצנו נחלק למספר סוגים, חלקם מוכרים לנו יותר וחלקם פחות. אתחיל במבנה המוכר והידוע לנו ביותר, זה המוגדר כמבנה הסלסלה או הספל.
סלסלה – זהו מבנה הקן הנפוץ והמוכר ביותר. צורתו הכללית של הקן הזה דומה וממדיו משתנים בדרך כלל בהתאם לגודל הציפור. את מרבית הקינים מהסוג הזה בונות הציפורים במזלגות ענפים של שיחים או עצים נמוכי קומה, מיקום המאפשר להן לייצב היטב את הקן. מזלג הענפים משמש כבסיס יציב ואילו הענפים והעלים החופים עליו – כמסתור. בין ציפורי השיר באזורנו הבונות את הקינים מהסוג הזה נמנה את החוחית, הירקון, התפוחית, גיבתון שחור הראש, כלל החנקנים, הבולבול, השיחניות והסיבכים, השחרור. גם התור המצוי והצוצלות בונים קני סלסלה, אך לרוב בעלי כנף אלה לא מקפידים על בניית קן מושקעת ולא מעטים מהם מסתפקים בכך שהם מפזרים כמה גזרי ענפים קטנים על אדן חלון בית ומטילים במרכזם את שתי ביציהם הלבנות.
גומה או גרידה – זהו הקן המציין את בעלי הכנף המקננים על פני האדמה. אלה מקדישים מאמץ רב בבחירת מקום המסתור שיסתיר את הקן מעיני זר, ואילו הקן עצמו פחות מושקע. קן כזה אינו אלא שקע באדמה, לא עמוק, ומצוייד בחומר קינון דל הכולל מעט עשבים או שאריות פסולת ולעיתים אפילו חלוקי נחל המשמשים להסוואת הביצים שבגומה. קינים מסוג גומה מציינים את בעלי הכנף שמירב חייהם ופעילותם מתנהלים בשטחים פתוחים ובצמוד לקרקע. הדוגמא הבולטת והנפוצה היא קני החוגלה שאינם אלא גומה בקרקע שממוקמת מתחת למסתור שיחים בעלי כיסוי משמעותי של עלים גדולים. פעמים רבות לא יתגלה קן כזה אלא ממש ברגע האחרון, לפני שדורכים עליו. מלבד החוגלה בונים קינים כאלה העפרונים, חוגת העצים, הפרנקולין, הכרון, השדמית, ינשוף השדות, הגיבתון העפרוני ומקצת הפיפיונים.
קיני קרקע – קינים על פני הקרקע שאינם נראים כלל כקנים, לעיתים בלא מסתור כלל, מציינים ציפורים הקשורות למקווי מים או שולי שדות. הללו מסוות את קניהן בכך שהם משתלבים בנוף הקרקע באופן מושלם, כאילו אינם קיימים כלל. הקנים אינם בולטים כלל, צבע ביציהם משתלב עם צבע הקרקע, ולרוב הביצים הם בצורת חלוקי הנחל הסמוך לקן. קנים כאלה נבנים על ידי הסיקסק ארך הרגלים, התמירון הדומה לו, החופמים, צולל הביצות, ברווז משויש ושחפיות למיניהן.
המחילה – קן המחילה הוא מעין מנהרה הנחפרת בשולי וואדי או מתלול כורכר. כדי לבנות קן המחילה בעל הכנף בוחר מצוק שאדמתו אינה יבשה וקשה מדי ומאפשרת חפירה. המחילה עשויה להיות ארוכה עד מאוד, 1-2 מטר, וקוטרה איננו גדול אלא במעט מקוטר גופה של הציפור החופרת. בקצה המחילה מותקן תא קינון מורחב שלעתים חשוף ולעתים מרופד בחומרי קינון רכים. יש בעלי כנף המשקיעים מאמץ רב בחפירת מחילות שכאלה ויש המשתלטים עליהן. הבולטים שבין חופרי המחילות הם השרקרק המצוי, השרקרק הירוק, הכחל ולעיתים השלדג לבן החזה.
קן חלל – אלו הם בעיקר קינים בעצים חלולים או בקירות בלוקים או אפילו בין סלעים. קן שכזה עשוי להיבנות בחציבה, בעמל רב על ידי הציפור הבונה אותו ולחילופין, להיתפס על ידי ציפור אחרת. בעל הכנף אצלנו, המשקיע את העמל הרב ביותר בחציבת קן שכזה, הוא הנקר הסורי. לנקר מקור ומבנה ראש חזקים במיוחד. רגליו ואצבעותיו מאפשרים לו להיצמד לשולי הגזע המאונך באופן יציב ולהכות בו במקורו בקצב מהיר הנשמע למרחקים ממש כצרורות מכונת ירייה. תחילה הוא קודח במאוזן למרכז הגזע ואז כ-40 ס"מ נוספים במאונך כלפי מטה עד לאזור תא ההטלה. החלל הזה עשוי להיות חשוף או מרופד ובכל מקרה הוא מעניק הגנה כמעט מלאה לשוכניו. על קיני הנקרים משתלטות לעיתים הדררות. בקינים חלולים בגזעי עצים מקננת גם הדוכיפת, הכוס, השעיר, לעיתים הכחל ולעיתים אף הירגזי התר לעצמו אחרי מקומות מסתור אפלים שכאלה.
קיני בוץ – קיימים סוגי קינים שחומרי בנייתם שונים לחלוטין מהמקובל והבולט שבהם הם קיני הבוץ. הבנאיות המיומנות ביותר בבניית קיני בוץ הן הסנוניות למיניהן, סנונית הרפתות, סנונית המערות, הטסית ובמידה זו או אחרת, סיס ההרים. את חומרי הבניה אוספות הסנוניות מאדמה לחה אל גרונן, שם הן מערבבות את החומר ברוק כדי שיקל עליהן להדביקו. את בסיס הקן הן מצמידות לקיר מבנה, בדרך כלל בפינה בה מתחברים שני קירות זה לזה ואט אט הן מוסיפות נדבך לנדבך עד להשלמת מבנה הקן שקירותיו נראים כמכלול של כדוריות בוץ מודבקות אחת לרעותה. בתום הבנייה נראה הקן כמעין סלסלת בוץ הדבוקה לתקרה ולה מסדרון כניסה המוצמד לתקרה. סיס ההרים בונה קן הדומה לקיני הסנוניות, אבל לסיסים רגליים חלשות ולכן הם אוספים את חומרי הבניה תוך מעופם באוויר ואז בונים את קניהם במרומי מצוקי סלעים או קירות.
גוזלים של טבלן גמדי על קן צף
קינים צפים – ציפורי מים שונות שמרבית חייהן קשורים למים, בונות את קיניהן בסבך סמוך למים אבל לעיתים, ממש על פני משטח המים עצמו. בבניית קן שכזה מעורבים הן חומרים בוציים והן עשבים, גבעולים, שלפים ולעיתים צמחי מים, וכל הקן הזה כולו צף על פני המים ונראה כגבעונת קטנה שצמחה מעל לפני המים. את הקינים הללו קושרים בוניהם לענפים אחדים בתוככי האגם כדי לקבע את מקומם. הבולט בין בוני הקינים הללו הוא הטבלן – הן הטבלן הגמדי והן הטבלן המצויץ ולעיתים גם אגמיות וסופיות.
קינים שלעיתים אינם בנויים כלל – בעלי הכנף שאינם טורחים משקיעים מאמץ בבניית קן ראוי אלא רק בבחירת מיקומם, תרים למעשה אחרי מיקום שיקשה את הגישה אליו לכל טורף אפשרי ויעניק ביטחון ככל הניתן לגוזלים: בנקרות, על מדרגות סלעים ובגבהי מצוקים. על אלה נמנים מקצת הדורסים הגדולים, ביניהם הנשר והרחם וכן עיט הסלעים, יונת הסלעים, לעיתים תנשמות, ליליות, בזים כמו בז מצוי ובז אדום, עיט ניצי ועקב עיטי.
קן פלטפורמה – זוהי דוגמא לקן שאינו קיים באזורנו. למשל, קן של חסידות. זהו קן גדול מאוד הבנוי מענפים וגזרי עצים המונחים אלה מעל גבי אלה בראש ארובת מבנה או גג כלשהו של בית מגורים בלא צורה ברורה וסדר. קן שכזה עשוי להתרומם כשלעצמו לגובה של כמטר או יותר ובראשו לא יימצא ריפוד בולט. קן זה עשוי לשמש את צמד החסידות שבנו אותו שנה אחר שנה. קינים המזכירים במידת מה קיני פלטפורמה נבנים על ידי עופות דורסים גדולים שונים הממקמים אותם בראשי עצים כמו קן החיוויאי וכן דורסים גדולים שונים.
הצגנו ברשימה זו בפניכם מכלול רחב של סוגי ומיני קנים, ועדיין לא נגענו בכל המכלול כולו, שכן התרכזנו באותם קנים אותם ניתן לגלות בסביבותינו, זאת מלבד דוגמא חריגה אחת של קני החסידות שאני מניח רבים חזו בתמונותיהם.
עתה לא נותר לכם אלא לנסות ולגלות בעונת הקינון קן כזה או אחר וללוות, ממרחק, את הנעשה בו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?