דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 19 באוקטובר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הדיה שבינינו

הדיה המצויה אוהבת לקנן בסמוך למקומות יישוב אנושיים: שם היא מגלה בקלות את אתרי האשפה שמהם היא שואבת את טרפה ואת מזונותיה

לפני שנים אחדות הייתי נוסע לעתים קרובות מקיבוצי, צרעה, לקיבוץ כפר מנחם שם התגורר בני הבכור, בכביש 383. והנה, באחת הנסיעות שלי, בחודשי החורף, בין מושב שדות מיכה למושב תירוש, מלאו לפתע השמים בעשרות דורסים גדולים שנראה היה כאילו הגיעו למסיבת רעים.

עצרתי את מכוניתי בצד הכביש ויצאתי כדי לצפות בדורסים שממעל. בתוך זמן קצר התחוור לי כל הדורסים שייכים למין אחד – הדיה המצויה. דורס בגודל בינוני, לא מהגדולים ביותר, אורך גופו עד 60 ס"מ, מוטת כנפיו בין -135-150 ס"מ ומשקל גופו בין 600 גרם לק"ג אחד.

 

זנב ממוזלג

 

לדיה אין סימני צבע ייחודיים. חלקי גופה העליונים – חומים. קצות הכנפיים – שחורות. הראש והצוואר בהירים יותר בגוון אפרפר, בכל אלה, בצבעים הרי קשה להבחין מרחוק.

כיצד זיהיתי בלא ספק שאכן מדובר בדיות? ובכן, לדיה יש מבנה זנב השונה מזנבות של כל יתר הדורסים. הדיה מצוידת בזנב ממוזלג, כלומר, הצורה הכללית של הזנב היא משולש שווה שוקיים, שאורך כל שוק שלו כ-20 ס"מ, אך בסיס המשולש "נשבר" במרכזו ו"נדחף" כלפי פנים לכיוון הגוף. כך נוצר מבנה ה"מזלג" שמכל זנבות הדורסים למיניהם רק לדיה יש כמותו. בנוסף, בעת תעופתה הדיה מרבה מאוד להשתמש בזנבה כדי להטות את  כיוון התעופה שלה.

מבין הציפורים המוכרות לנו רק הסנוניות מצוידות בזנב "מזלג" מאוד בולט. יש עוד ציפורי שיר רבות עם זנב מזלג פחות בולט לדוגמא: חוחיותו, פרושים, גבתונים עליהם כתבתי, וכן לתפוחיות, לבזבוזים, לפצחנים ולחצוצרנים ועוד ועוד,  רק שהללו האחרונים אינם מוכרים לקוראים.וכאמור, אין עוד דורס שיש לו זנב בצורה זאת.

אוכלת כל

 

ההתקבצות של עשרות דיות למקום אחד ודווקא לשם, סקרנה אותי, וביקשתי לבדוק מה הביא אותן לשם. כאשר נכנסתי לשטח נפתרה התעלומה – מדובר באתר הפסולת "חרובית" אשר מזמן לדיה שפע של טרף ומזון.

וזוהי תכונה ייחודית נוספת של העוף הדורס – הדיה היא אמנם עוף דורס, אך למעשה היא אוכלת כל. עיקר מזונה הוא מכרסמים, לטאות, אפילו נחשים, שנמצאים בשפע באתרי אשפה, וגם בציפורי שיר היא אינה בוחלת. בשעת מצוקה היא תיזון גם מחרקים, או מנבלות, בשר למיניו ושאריות מזון מסוגים שונים, אותן היא מוצאת בשפע במזבלות.

אם כן, שני סימני היכר בולטים של הדיות כבר הצגנו: האחד – זנבה הממוזלג, והשני – היותה אוכלת כל וחיבתה למזבלות.

להקת דיות - דיה - עמק בית שאאן - צילום גיל שעני

סימני זיהוי

 

במהלך מעופם בשמים הדורסים נראים כה דומים אלה לאלה: הזרון, הדיה, האיה, העקבים למיניהם, העיטים הגדולים, הרחם והנשר. בכנפיים פרושות לרווחה, רובם נראים כבעלי צורה דומה ולכולם גוון כהה.

יש סימנים שעשויים לעזור לזיהוי, לדוגמא: האם הדורס מסוגל לדאות במרום כאשר הוא "תוקע" את עצמו במקום בעזרת רפרוף קל בכנפיו? תכונה זו שייכת לדורסים הקטנים – הבזים והניצים למיניהם, ומבין הגדולים – לחוויאי (עיט הנחשים) ולדורסת החדשה – הדאה.

ברצוני להצביע על כמה כללים פשוטים שיאפשרו לכם לזהות בנקל ובביטחון עוף דורס גדול נוסף – הדיה המצויה (להבדיל מהדיה האדומה שהיא נדירה למדי בארצנו). אגב, שמה מופיע כבר בספר "דברים", בין העופות האסורים למאכל: "הנשר והפרס והעזניה והראה ואת האיה והדיה למינה" (י"ד, 12).

צהלות חיזור

 

במדריך המצולם לציפורים בישראל כותבים עוזי פז ויוסי אשבול, ש"הדיה המצויה היא חולפת מצויה, חורפת מצויה למדי ומקננת נדירה ביותר בישראל".

בנוסף הם מציינים "שלא כמינים אחרים של דורסים היא חברותית הן בנדידה והן במעונות החורף ולעיתים אף בקינון". את לילותיהן עושות הדיות במקובץ באתרי לינה בדרך כלל על עצים גבוהים.

מסתבר שבכל זאת יש בארצנו דיות יציבות או לפחות כאלה המקננות אצלנו באביב ובראשית הקיץ ומגדלות כאן את הדורות הבאים. בהקשר זה מרשימים ביותר מחקריו של הצפר ראובן ענבר בשנות החמישים.

היה זה חוקר שהיה מוכן לסכן עצמו שוב ושוב ולטפס למרומי עצים גבוהים כדי לעקוב מקרוב אחר הנעשה בקן הדיות. את מחקריו ומעקביו ביצע ענבר בקרבת קיבוץ מסילות בעמק בית שאן.

ענבר זיהה שעם התקרב האביב פותחים הזכרים במשחקי חיזור, כאשר הם מרבים לדאות באוויר ולהשמיע את קולם, מעין: "הי – הי – הי – הי" שאותו דימה למעין צהלת סוס.

את מירב להטוטי התעופה שלהם מבצעים הזכרים מעל לעץ שעליו יושבת נינוחה הנקבה שאותה הם מנסים להרשים. הם עשויים להתמיד בכך ימים ארוכים, עד שהנקבה משתכנעת ומצטרפת אל הזכר למעוף זוגי. או אז ניתן לראות את הצמד דואה יחדיו ברום משך שעות, כאשר הזכר מפליא כפעם בפעם בתמרוניו, לעיתים מתרחק מהנקבה, צולל כלפי מטה, ואז שב ומתרומם אליה בחתירה איטית וכבידה. לסוף ינחתו שניהם יחדיו על ענף עץ נישא שם תיעתר הנקבה לחיזורי הזכר ותחול ההזדווגות.

 

מחסן מזון

 

מכאן והלאה יחל הזוג לעסוק במלאכת בניית הקן. הקן שבנה הזוג שאחריו עקב ענבר, הוקם על עץ קזוארינה נישא בסמוך לקיבוץ מסילות, מחד ומאידך, בסמוך לבריכות הדגים.

הקן נבנה בשרשי שלישיית ענפים בגובה 12 מטר (!) מעל פני הקרקע. זוג הדיות עמל על בנייתו משך ימים אחדים. הם הביאו במקוריהם תחילה ענפים גדולים למדי ובנו בסיס רחב שקוטרו היה למעלה מ-80 ס"מ, חלקו הפנימי, המרופד היה בן 55 ס"מ ועמקו 10 ס"מ. על גבי מצע הענפים הניח הזוג ריפוד של קרעי שקים ובדים צבעוניים, חבלים וחוטים.

כפעם בפעם, כאשר הזוג לא שהה בקן הנבנה, חזר ענבר וטיפס למרומי העץ כדי לבדוק את הנעשה בקן. הוא מצא שעוד טרם להטלת הביצים החל הזוג לאגור בקן מזון רב שלו תזדקק ככל הנראה הנקבה בתקופת הדגירה הארוכה של כ-38 ימים.

הזוג הצטייד בדגים שניצודו בסמוך לבריכות הדגים, בפגרי אמנונים שהושלכו אל מחוץ לבריכות, בלטאות, זיקיות, ואף שני נחשים. כל אלה כבר הפיצו ריחות רעים עוד בטרם הוטלו הביצים בקן.

בתום הקמת הקן הטילה הנקבה שלוש ביצים ירקרקות, ביצה אחת ליום, והחלה דוגרת. למן בקיעתם מהביצים דאגה הנקבה להאכיל את שלושת הגוזלים הרעבתנים בקרעי בשר שאותם היא בתרה במקורה כאשר הזכר דואג להביא לקן עוד ועוד מזון שנדרש הן לגוזלים הגדלים במהירות והן לנקבה עצמה.

הגנה היקפית

 

עובדה מעניינת שאותה גילה ענבר הייתה, שעל עץ הקזוארינה הגדול שם בנה הזוג את קנו וכן בעצים הסמוכים, קיננו במקביל כעשרה זוגות של דרורים ספרדיים, וזוג הדיות לא ניסה כלל לגעת בהם לרעה.

מנגד, עורבים אפורים ששהו בקרבת מקום והבחינו בחוקר המטפס על העץ ומתקרב אל קן הדיות, בעת שהזוג לא היה בו, התקבצו יחדיו ועטו על החוקר בצרחות רמות, עושים כמיטב יכולתם כל מאמץ כדי לסלקו מקרבת הקן. העורבים לא הפסיקו לצרוח עד שהחוקר ירד מהעץ והתרחק ממנו מרחק ניכר לקול קריאותיהם ומתקפותיהם.

התצפית הממושכת הזו של ראובן ענבר מוכיחה שלמרות מיעוט מספרן, יש בכל זאת דיות המקננות גם בארץ ושכמותן חזיתי אני ליד המזבלה שבאזורנו.

כאמור, את מרבית הדיות נפגוש בארץ הן בעונות הנדידה והן בחורף, את הללו החורפות בארצנו, בטרם תחזורנה למכורתן באירופה לתקופות הקינון וגידול הגוזלים.

הצבענו כאן על אחד מהעופות הדורסים, שאותו יוכל כל אחד מכם לזהות בלא מאמץ גדול ולעקוב אחרי התנהגותו, אם ליד מזבלה ואם בכלל.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

*תמונות מויקיפדיה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?