הדמות הטראגית של 2018

  משה דדון הוא כנראה הדמות הטראגית ביותר של השנה החולפת. ראש המועצה שעשרות אלפי תושבים במטה יהודה נהרו אחריו סיים את השנה החולפת בשערי בית הכלא, שם הוא ירצה את עונש המאסר בן 47 החודשים שהושת עליו.

דדון החל את השנה השלישית להרחקתו מהמועצה במעצר. בפברואר הגיעו שוטרי יחידת להב 433 לביתו ועצרו אותו ואת אחיו בטענה לשיבוש הליכים. דדון טען כי מדובר ב"מעצר פוליטי" שנועד להזהיר אותו שלא יתמודד בבחירות הקרובות לראשות המועצה. הדלפות לתקשורת מצד כתבים המקורבים לפרקליטות אישרו את הסברה – בפרקליטות היו מוטרדים מאוד מהאפשרות שדדון יתמודד בבחירות, וגם מהסבירות הגבוהה שהוא ינצח בהן.

כחמישה חודשים לפני הבחירות הכריז דדון על כוונתו להתמודד, וזכה לתמיכה נרחבת. עשרות פעילים התקבצו כדי לסייע לו ואלפי תושבים הודיעו כי יבחרו בו. כשהוא הודיע שהוא פורש מהמירוץ בתחילת חודש ספטמבר, אלפים ביכו את המהלך וחשו כי נותרו כעדר ללא רועה.

הודאתו של דדון, במסגרת הסכם טיעון, כי לקח שוחד משני גורמים שונים, קיים יחסים לא נאותים עם עובדת מועצה ושיבש הליכי משפט, הותירה את ציבור תומכיו הרחב בהלם. רבים סירבו להאמין כי מנהיגם האהוב מעל באמונם.

כיום מרצה דדון את מאסרו בבית הכלא חרמון שבצפון הארץ, והאופן שבו התגלגל מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, מעמדה של אחד מראשי הרשויות המקומיות המבטיחים בישראל למעמד של אסיר בכלא – צריך לשמש אות אזהרה לכל ראש רשות מקומית מפני ההיבריס ותחושת "אני ואפסי עוד".