הורים וילדים - הדרך שבה אנו בוחרים בחירה זוגית
כל אדם מחפש באופן לא מודע זוגיות עם מי שיקיים את התנאי שלו לתחושת ערך. בלי זה לא תקרה התאהבות. כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נישאים עם מי שמקיים את התנאי שלנו
בפגישות עם מטופלים חדשים אני נדהמת כל פעם מחדש עד כמה הבחירה הזוגית היא מדויקת ונעשית באופן לא מודע. כלומר, הבחירה בבן או בבת הזוג יאפשרו לנו להגשים את מה שחשוב לנו שיקרה.
מיטל (כל השמות בדויים), בת 38, נשואה לאביב מזה 5 שנים, לבני הזוג שתי בנות: עדי בת 4 ויעל בת שנתיים. מיטל הגיעה לקליניקה כשהיא מדווחת על קושי גדול בהתמודדות היומיומית עם מטלות הבית, וזאת משום שבן זוגה לא לוקח חלק בעבודות הבית ואינו מסייע בגידול הבנות. "הוא הולך לעבודה חור נח דואג לצרכים שלו וזהו... לא חושב בכלל לדאוג לבנות לי או לדברים שהבית דורש", היא שיתפה אותי.
בהמשך התברר לי שמיטל היא הבכורה במשפחת המוצא שלה ויש לה אח שקטן ממנה בחמש שנים. אני חושבת לעצמי שכבכורה היא כפי הנראה אדם רציני בוגר ואחראי ולכן היא רגילה לקחת על עצמה הרבה מאד אחריות, דבר שכנראה לא מאפשר מקום לבן הזוג לקחת חלק.
לרוב, בבחירה הזוגית, נבחר מישהו שדומה לאח או לאחות שהם הכי שונים מאתנו. זה כפי הנראה מה שבחרה מיטל, בן זוג שדומה במאפייני האישיות לאחיה היחיד.
בשנים הראשונות לנישואין, כך מספרת מיטל, התאים לה לעשות ולהחליט על הכל: חינוך הילדים, ארגון הבית, בילוי משפחתי וכו'. עכשיו, אחרי שבגרה, היא רוצה לשנות את המצב. במלים אחרות, היא מעוניינת לשנות את "החוזה הזוגי הלא כתוב", וזאת כשבן הזוג, קרי הצד השני לחוזה הזוגי, לא מבין מדוע צריך לשנות.
הבחירה בזוגיות
רובנו, כפי הנראה, בנינו סגנון חיים אישי עד גיל עשר ועולם האמונות שלנו נבנה בהתאם לדברים שראינו בבית. ד"ר אנאבלה שקד ניסחה חמש פרקים שמאפיינים את סגנון החיים האישי שהוא מעין מדריך פרטי לחיים.
הפרק הראשון הוא: מי אני? מה אני חושב על עצמי לאור הדברים ששמעתי או ראיתי סביבי בילדות המוקדמת. האם יש לי יכולות או שאני חסר כישורים? האם אני מוערך על ידי הסובבים אותי? האם אני עצמאי או תלותי? האם אני יצירתי? בעל חוש הומור? שייך, מחוזר או חש דחוי?
הפרק השני: מה הוא העולם? מה אני חושב על החיים? מה אני חושב על האחרים? מי הן נשים? מי הם גברים? מה החשיבות של כסף בחיים? של כוח? של אמונה?
הפרק השלישי: מהו התנאי האישי להרגיש שייך ובעל ערך בעולם? כלומר מי אני צריכה להיות או מה אני צריך לעשות, כדי שיהיה לי מקום בעולם? אם התנאי הזה מתקיים בחיים הבוגרים נרגיש שייכות, אם לא זאת תחושת מוות, חוסר שייכות ואף דחייה. כמובן שמחשבה זו היא טעות מכיוון שלכולנו יש ערך מרגע לידתנו.
הפרק הרביעי: האימפס – מהו התנאי הסביבתי שלי לתחושת ערך? אם התנאי הסביבתי הוא שאנשים יהיו מרוצים ממני, יהיה לי מאד קשה בכל פעם שארגיש זיק של דחייה, אם התנאי הוא לחוש עליונות על הסביבה (תחושה תמידית ומוטעית שאני מעל כולם) יהיה לי מאד קשה כשאחוש כל סוג של השפלה, אם קיבלתי החלטה בילדות המוקדמת להיות כל הזמן בשליטה, יהיה לי מאד קשה במצבים של חוסר אונים. כשהתנאי לערך לא מתקיים יש סבל נוראי - במצב הזה הגיעה אלי מיטל לטיפול.
הפרק החמישי: איך החיים צריכים להתנהל? כלומר מה מסלול החיים שיעניק לי תמיד תחושת ערך עצמית ויביא לכדי כך שארגיש טוב בעולם.
התנאי לתחושת ערך עצמי
כל אדם יוצא לחיים עם הפרק השלישי ומחפש באופן לא מודע מישהו שיקיים עבורו את התנאי שלו לתחושת ערך. זה קורה באופן הדדי, בלי זה לא תקרה התאהבות. כולנו ללא יוצא מן הכלל נישאים עם מי שמקיים את התנאי שלנו. (יש טעויות מזעריות שבהן הזיהוי הראשוני היה טעות).
לדוגמא: אם אישה החליטה בילדותה להיות בשליטה על כל מה שקורה לה בחיים, היא כפי הנראה תיבחר בן זוג שהוא אדם מרצה ומאפשר לה להיות בשליטה. זו למשל הבחירה של מיטל: היא צריכה שליטה ובן הזוג הנבחר אדיש ומאפשר לה להחליט על הכול.
המשבר הגיע עם בוא הילד השני, מיטל חשה שהטיפול בשני ילדים גדול עליה והיא מתקשה לבצע הכול לבד. כעת נדרש שינוי בהגדרת הפרקים של סגנון החיים שלה.
כדאי לחזור ולהדגיש כי סגנון החיים שלנו והגדרת הפרקים האישית של התנאים השונים הם במידה רבה בגדר טעות – משום שלכולנו יש ערך וכולנו שייכים מעצם היותנו. ועוד, ככל שהתנאי הוא נוקשה ונעדר גמישות – כך ירגיש האדם יותר סבל בחייו.
הבנת הבחירה הזוגית
כאמור, ההבנה של מיטל באופן הבחירה הזוגית שלה היא המפתח להתפתחותה. ככל שהתקדמנו בטיפול זיהתה מיטל שאכן, בחרה בן זוג שמאד מזכיר את אחיה היחיד, שהוא אדם מפונק, והיא זו שפינקה אותו בילדות והתייחסה אליו כאל הצעצוע שלה. זה הסתדר בזוגיות הרגע שזה נעשה קשה מידי, ולפתע היא רוצה בן הזוג יהיה מישהו אחר, שיוריד ממנה עומס, שייקח חלק במטלות וישתתף בהחלטות מבלי שהיא תצטרך לבקש.
אנשים מפונקים לא התאמנו בילדותם על שיתוף פעולה - ההורים עשו בשבילם הכול. לדוגמא: כשהגיעו מבית הספר הגישו להם ארוחה חמה ומעולם לא ביקשו מהם לפנות את השולחן.
במשפחת המוצא של מיטל ההורים הם המשרתים, שעמלים וטורחים כדי שלאח הקטן והמפונק יהיה קל ונוח בחיים.
בן הזוג של מיטל רואה אותה כאישה שעושה הכול, חזקה, מסוגלת, מחליטה, מיישמת ומוציאה לפועל. מנקודת המבט שלו, בחוזה הזוגי הלא מודע שלהם מיטל לקחה על עצמה את הצד התפעולי והמעשי של החיים בעוד הוא דואג לכייף וליהנות. מניסיון, רבים מגיעים לטיפול משפחתי עם ציפייה לא ריאלית שהמטפלת תשנה את בן הזוג.
לאורך המפגשים ראתה מיטל את הדברים החיוביים שבן זוגה מביא לזוגיות: הוא מתמיד בעבודה, הוא המפרנס העיקרי, הוא כייפי, נחמד, ואבא טוב לבנות שלהם.
במהלך הטיפול למדה מיטל לבקש ולהשתמש בעזרה: היא התחילה להעסיק בייביסיטר פעמיים בשבוע אחה"צ (דבר שאפשר לה זמן פנוי לעצמה), היא למדה לעודד את בן זוגה במקומות שהוא תורם כדי שירצה להגדיל את מעגלי התרומה שלו, היא הבינה שגם שתי הבנית יכולות לעשות דברים בעצמן וזה אפילו חשוב שכך ינהגו, היא הבינה שאימהות חרוצות מגדלות ילדים עצלנים, ובעיקר למדה לראות שהדברים אינם שחור או לבן כפי שחשבה בהתחלה.
נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.
פסיכותרפיה ממכון אדלר
הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?