הורים וילדים: הפרעה אובססיבית (OCD) והדרכים לטפל בה
הפרעה אובסיסיבית (OCD) מתאפיינת בחשיבה בלתי נשלטת, שחוזרת על עצמה בתדירות גבוהה. זה יכול להיות אובססיה לניקיון, דחף לתלישת שיער, או צורך קבוע בשטיפת ידיים חוזרת ונשנית. יש לכך פתרון תרופתי ופתרון טיפולי
לקליניקה הגיעה טל (שם בדוי), בת 17, תלמידת כיתה י"א, שדיווחה על הפרעה אובססיבית הקשורה לשימוש בטלפון הנייד, והפכה למטרד שמעיק על חיי היומיום שלה ושל הוריה.
טל משתפת אותי בכך שבגיל 12 היא קיבלה מתנת בת מצווה – סמארטפון חדש. זמן קצר לאחר מכן, היא החלה להיות מוטרדת מהמחשבה ששלחה בטעות הודעת טקסט שבה היא כותבת למישהי "תתאבדי". היא סיפרה זאת להוריה ומאז, מדי לילה בין השעות חצות עד אחת לפנות בוקר, היא ואימה עוברות על כל ההודעות ששלחה במהלך היום לאנשים, כדי לוודא שלא שלחה בטעות את ההודעה שממנה היא חוששת. רק לאחר שעברו על כל ההודעות טל מרגישה נינוחה מספיק כדי להירדם.
ההפרעה מייצרת לטל קושי גדול של תלות באם וקושי גדול לאם שמרותקת מדי לילה לטקס הקבוע של בדיקת ההודעות והרגעת בתה. האם לא יכולה ללון לילה מחוץ לבית, טל לא יכולה לצאת לטיולים שנתיים, לטיולים עם תנועת הנוער שמצריכים לינה, או לישון אצל חברותיה.
טל מסתירה את האובססיה שלה מהסביבה. חברותיה הקרובות לא יודעות מדוע היא לא מוכנה להגיע לישון אצלן או לצאת לטיולים, זה גורם למרחק ביניהן, וטל חוששת שאם תשתף את חברותיה במצוקתה הן יחשבו שהיא מטורפת.
את האינטייק הראשוני ערכתי עם האם ומדבריה גיליתי שהתלות הזו פוגעת באיכות החיים שלה ושל טל. האם שיתפה אותי שהיא חשה כאילו נגררה בעל כורחה למשהו שלא קשור אליה. היא הייתה חסרת סבלנות והרגישה שהיחסים בינה לבין טל התערערו סביב ההפרעה האובססיבית.
מה היא הפרעה אובססיבית?
מאפיין עיקרי באבחנה של הפרעה אובסיסיבית (OCD) הוא שצריכה להיות אובססיה למשהו. כלומר משיכה בלתי נשלטת, שחוזרת על עצמה בתדירות גבוהה, לפעולה או למצב כלשהם. זה יכול להיות אובססיה לניקיון, לסדר על השולחן, פחד בלתי רציונלי ממחלות או מחיידקים, פחד לפגוע פיסית במישהו, פחד מהתפרצויות זעם וחוסר שליטה, פחד מנטייה מינית לא רצויה (שאין לה תוקף במציאות), או מגילוי של מיניות בכלל, פחד שמשהו יקרה למישהו יקר, דחף לתלישת שיער, צורך קבוע בשטיפת ידיים חוזרת ונשנית, ועוד תופעות רבות, שונות ומשונות.
מאפיין שקשור להפרעה אובססיבית הוא עריכת טקס קבוע שמרגיע לרגע את הדחף הבלתי נשלט. הטקס מבטא סדרה של התנהגויות שהאדם בעל ההפרעה אימץ כדי להימנע מהמחשבה האובססיבית המאיימת.
הטקס הקבוע מלווה לרוב בתחושה של דחף לא נעים, אך הוא מעניק רגיעה מסוימת וזמנית.
כמו בהתמכרות, תחושת הרגיעה גורמת לאדם לחזור ולבצע את הטקס שוב ושוב. הוא חוזר לקחת את אותה "מנה" כמו אחרון הנרקומנים, וזאת למרות התחושה של חוסר הנעימות.
האובססיה דומה למפגש עם אדם חלקלק ומניפולטיבי, שיודע ומעוניין לנצל חולשה אצל הזולת. היא נכנסת בדלת הראשית של המוח, מתנחלת בדפוסי החשיבה ומספקת את הקלף המרגיע של "ליתר ביטחון".
טיפול תרופתי
ההפרעה האובססיבית היא נוירופסיכולוגית, כלומר - קיימת בעיה כימית קטנה במוח, שבה ההורמון סרוטונין, לא נמצא מספיק זמן בין התאים ונעלם מהר מידי. ממש כאילו הגעתם לאירוע, שבו המלצרית מסתובבת עם מגש עם המנות הראשונות, היא מניחה את המנות על השולחן שלפניכם אך בטרם הספקתם לטעום מהן היא מקדימה ואוספת אותן, בעוד אתם נותרים תמהים, מאוכזבים ורעבים.
לאדם עם ההפרעה, אין את המנגנון של פידבק פנימי מהמוח על כך שקיבל מספיק סרוטונין, ואז התחושה היא שיש סכנה גדולה ויש לבצע פעולה מיידית כדי להרגיע את הסכנה. כך צריכה טל לבדוק שוב ושוב את ההודעות שלה ולוודא עם גורם נוסף כי אכן לא שלחה את ההודעה המטרידה.
הטיפול בהפרעה הוא טיפול משולב, בתרופה כגון: ציפרלקס, פרוזק, סרנדה, פריזמה וכיו"ב, אותה יתאים רופא פסיכיאטר למטופל. התרופה תחזיר למוח את הסרוטונין החסר ותאפשר לתאי המוח לשפר את צריכתו ולתת לאדם את הפידבק הפנימי שהמח "שבע" מכך שקיבל מנה מספקת של סרוטונין.
שיתפתי את טל בהתרשמות שלי ואמרתי לה שהתיאור של המצוקה שלה נשמע מאד נורמלי לאנשים עם O.C.D . העובדה שההפרעה זכתה להגדרה רפואית ולכך שיש עוד רבים שסובלים מהפרעות דומות גרמו לרגיעה אצל טל ולרפיון נינוח בשפת הגוף שלה.
טל קיבלה תרופה והחלה לראות השפעה חיובית כעבור שלושה שבועות מיום נטילת התרופה.
טיפול CBT
בנוסף לטיפול התרופתי התחלתי לטפל בטל בשיטת CBT שהוכחה כמסייעת מאד לאובססיות וטקסים.
במסגרת הטיפול שיתפתי את טל במה שמתרחש אצלה: יש לך מחשבה טורדנית ששלחת מסרון מסוכן, אחר כך מגיע הדחף לבצע טקס שמרגיע אותך, הרגשת הקלה מסוימת ושוב, לאחר זמן לא רב, הגיעה שוב המחשבה הטורדנית, הדחף לבצע את הטקס המרגיע וחוזר חלילה.
זה מעגל אינסופי, הסברתי לטל, ומעגל זה הולך ומחמיר ופוגע באיכות החיים שלך ושל אימא. המחשבה הטורדנית שלך, דומה לג'יפ שמתחפר בחול, ואם נמשיך ללחוץ על דוושת הגז כמו שאנחנו יודעים לעשות, הג'יפ יתחפר יותר ויותר.
כחלק מהטיפול אסרתי על אימא של טל לשתף פעולה עם האובססיה והטקסים. ביקשתי ממנה שלא תכעס על טל, מפני שטל לא ממש שולטת בכך, שלא תאשים או תמתח ביקורת, ולא תנסה להוכיח את חוסר ההיגיון במחשבה הטורדנית. ציידתי אותה במשפט תגובה על כל אירוע שבו טל מציפה את האובססיה, בנוסח זה: "עכשיו זה ה OCD מבקש אישור ואנו לא נשתף אתו פעולה".
במסגרת טיפול ה- CBT קראנו למחשבה הטורדנית "היתוש", וטל למדה לזהות מתי המחשבה משתלטת עליה. אט-אט היא הצליחה לעמוד מול הצורך לערוך את הטקס ולא לענות למחשבה האובססיבית. זה היה תהליך לא קל אך קצר יחסית וממוקד.
למדנו ביחד איך לווסת את הגוף כשמגיעה המחשבה. טל היא זאת שהכתיבה את הקצב, אני רק ליוויתי אותה. בתחילת הטיפול מדדנו כמה פעמים ביום עולה המחשבה הטורדנית ולאורך הטיפול חזרנו ומדדנו וגילינו כי טל מפחיתה את הבדיקות בטלפון בהדרגה. כל פעם היא הצליחה עוד קצת.
לאחר כעשרה מפגשים המשכנו להיפגש אחת לשבועיים, טל החלה להרגיש טוב יותר, ישנה לילה אצל חברה, איכות החיים והעצמאות שלה הלכו וגדלו, ואימא שלה הרגישה שוב חופשיה.
נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.
פסיכותרפיה ממכון אדלר
מטפלת מוסמכת בשיטת CBT
הנחיית הורים טיפול זוגי ומנחה למיניות בריאה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?