הורים וילדים: מהי חרדה חברתית ואיך מטפלים בה
כ-7% מהאוכלוסיה סובלים מחרדה חברתית, המתבטאת בהימנעות מסביבה חברתית ומשם הדרך קצרה לפגיעה תפקודית ולסבל רב. אפשר לטפל בכך
אל הקליניקה הגיעה איריס (שם בדוי), בת 34, נשואה+1, העובדת כמעצבת גרפית בחברה גדולה. איריס דיווחה כי בכל פעם שהיא נמצאת בסביבה שיש בה יותר מאדם אחד, היא חשה בהתקף חרדה והגוף שלה מאותת שהיא נמצאת בסכנה. היא חשה דפיקות לב מהירות, הסמקה, הזעה בכפות הידיים וכאבי בטן.
כדי להתמודד עם המצוקה שהיא חשה אימצה איריס לעצמה פתרון לא מוצלח והוא שתיית אלכוהול.
איריס נשואה לאדם מאד חברותי, המקיים לעתים קרובות מפגשים עם חבריו ובנות זוגם. מחלק מהמפגשים היא מצליחה להתחמק אך אחת לכמה חודשים היא נאלצת להצטרף אליו. במהלך המפגשים הללו, כך היא מדווחת, היא חשה שכולם רואים מה היא מרגישה, היא חווה שהחברים מותחים עליה ביקורת וזאת משום שהיא שונה וחריגה מהם.
מה יגידו עלי?
כ-7% מהאוכלוסיה סובלים מחרדה חברתית, יותר נשים מגברים, אך דווקא אלה הם הגברים שנוטים יותר להגיע לטיפול. ככל הנראה, זה קשור לסטריאוטיפים חברתיים: מגברים מצופה להיות אסרטיביים, יוזמים, בטוחים בעצמם וחרדה חברתית מציבה אותם בפינה מאוד לא נוחה, ולכן הם נכונים להגדיר זאת כהפרעה שיש לטפל בה באופן מקצועי.
מי שסובל מחרדה חברתית, נמצא בתחושה מתמדת שהוא תחת עין בוחנת וביקורתית. במוחם של בעלי החרדה החברתית מתרוצצים "סרטים" ו"תרחישים" כגון: מה יהיה אם יקרה משהו שיביך אותי? מה הם מתלחששים עלי עכשיו? מה יקרה לי אם לא אצליח במשימה מסוימת?
מדובר בסבל מתמשך, עינוי יומיומי שגוזל אנרגיות רבות. תפיסת העצמי במקרים כגון אלה היא של אדם פגום, חסר יכולת, חלש. הסובלים מההפרעה משוכנעים שהסביבה שלהם מזהה אותם כשונים ונחותים ורואה אותם כמוזרים, טיפשים, עצלים, מגושמים וכיו"ב. בנוסף, הם בטוחים שהפנימיות שלהם גלויה לכולם ואחרים יכולים לראות מה מתחולל אצלם, את מחשבותיהם הנסתרות ואת רגשותיהם הכמוסים.
הימנעות מחברה
בקשר שלהם עם הסביבה החברתית הם אחוזים במעגל פסימי שמזין את עצמו ומשוכנעים שמעמדם החברתי מוביל אותם לאסון: או שלא ירצו להיות איתי ואני אשאר לבד או שאחוש תוקפנות מהסביבה, ינצלו אותי, לא יתחשבו בי וכיו"ב.
המחשבות הטורדניות הללו יבואו לידי ביטוי בהימנעות (התרחקות מסביבה חברתית) שתביא לפגיעה תפקודית. לדוגמא: תלמיד בגיל ההתבגרות עם חרדה חברתית, לא יצא לטיולים, לא יצביע בכיתה, לא יצא מהכיתה בהפסקות, לא ישתתף במסיבות ועוד.
הורות חרדה
לחרדה חברתית יש כמובן גם מרכיבים גנטיים, גם טראומה חברתית יכולה להשפיע, אך פעמים רבות נראה הורה חרד, הורה שעושה במקום הילד ולא מאפשר לו להתנסות במה שהחיים מזמנים לו. הורים חרדים אומרים לעצמם: "גם אני הייתי ככה", הם מזדהים עם הילד ואז לא דורשים ממנו להתמודד עם קשיים ואתגרים. הכוונות של ההורה טובות, אבל הילד לומד מכך שהוא חלש ולא יכול להתמודד.
צד אחר של הורות חרדה יכול להגיע דרך הורה ביקורתי, אשר זורק את הילד למים ללא תמיכה. הורה כזה יאמר לילד: "לי היו המון חברים בגילך", הוא לא מבין למה קשה לילד. כשההורה מבקר ושיפוטי, הילד מפנים זאת ואז הוא בטוח שביקורת זה מה שהוא יקבל באינטראקציות חברתיות נוספות בחיים.
מחיר יקר
מכיוון שאנחנו יצורים חברתיים וכל דבר שאנחנו עושים קשור באנשים אחרים, אין דרך להימנע לחלוטין ממפגש אנושי. כתוצאה מכך בעלי ההפרעה הזו משלמים מחיר יקר.
יהיו ביניהם מי שיבחרו לעסוק במקצוע שהם לא אוהבים רק משום שהוא מאפשר לצמצם את המגע שלהם עם הסביבה החברתית, וזאת למרות שהם רוצים לעסוק במשהו אחר לגמרי. הם יתקשו למצוא זוגיות, יימנעו מיציאה לדייטים, ישנאו את החגים המשפחתיים בכלל ואת חג פסח בפרט, כי צריך לקרוא בהגדה מול כולם ו"מה יחשבו עלי אם אטעה...?".
האדם הממוצע יסבול מחרדה חברתית כ-15 שנה לפני שיפנה לטיפול, ויצבור המון סבל אישי ופגיעה בתפקוד היומיומי. עם ההגעה לעשור הרביעי של החיים, החל משנות ה-30 והלאה, הסביבה החברתית תפעיל על אנשים אלה לחץ כבד יותר ותתבע מהם למצוא עבודה וזוגיות, ואכן בגילאים אלה יש נטייה גוברת להגיע לטיפול.
הטיפול בהפרעה מבוסס מראשיתו על אינטראקציה חברתית. המטופלים צריכים להגיע לקליניקה ולפגוש פנים מול פנים את המטפל/ת, שהוא אדם זר, והרי ממפגשים כאלה הם מנסים להימנע בכל כוחם. לכן, פעמים רבות המטופלים יחושו הקלה אם הטיפול הוא אונליין, וזה עוזר להם לעשות את הצעד הראשון.
שיטת טיפול
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי CBT נחשב לשיטת טיפול נפוצה ויעילה להתמודדות עם חרדה חברתית. במסגרת שיטה זו, נבחנים דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים אשר מגבירים את החרדה ומשמרים אותה.
רבים מהאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית נוטים לחשיבה נוקשה ופרפקציוניסטית ("כולם חייבים לאהוב אותי") וכן לחשיבה קטסטרופלית על התרחיש הגרוע ביותר האפשרי ("אם אגמגם בהרצאה שאתן בעבודה כולם יחשבו שאני כישלון ויפטרו אותי"). בטיפול מאתגרים את המחשבות הללו ובוחנים עד כמה הן סבירות, או נמצאות רק בראש של המטופל.
מרכיב מרכזי נוסף של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא העבודה על דפוסי ההתנהגות של האדם. אנשים עם חרדה חברתית נוטים להימנע מסיטואציות הנתפסות כבעלות פוטנציאל להשפלה או דחייה ("גם ככה אני אעשה מעצמי צחוק, אז אין טעם בכלל לצאת לדייט הזה"). ככל שאנחנו נמנעים ממה שמעורר בנו חרדה - החרדה רק מתגברת ומשתמרת.
במסגרת הטיפול, נוצר קשר טיפולי מיטיב בין המטופל למטפל, אחר כך יושם הדגש על המחשבות והרגשות שעולות לפני ותוך כדי מפגש חברתי, המטופל יתבקש להרחיב את ההתנסויות החברתיות שלו, באופן הדרגתי ובליווי המטפל, ולאט לאט יחוש שינוי ועוצמת הסבל תלך ותרד.
נירה גבאי – יועצת חינוכית M.A.
פסיכותרפיה ממכון אדלר
הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?